Follow Us
Like Us
Historical records matching Albert Sabin
view all
Immediate Family
-
Privatespouse -
Privatechild
-
Privatechild
-
-
mother
-
father -
brother
-
sister
-
Privatesibling
-
Privatestepchild
-
Privatestepchild
About Albert Sabin
Wikipedia Biographical Summary:
"...Albert Bruce Sabin (August 26, 1906 – March 3, 1993) was a Polish American medical researcher best known for having developed an oral polio vaccine.
Sabin was born in Białystok, Russian Empire (today Poland), to Jewish parents, Jacob and Tillie Krugman Saperstein. In 1922 he emigrated with his family to America. In 1930 he became a naturalized citizen of the United States and changed his name to Sabin.
Sabin received a medical degree from New York University in 1931. He trained in internal medicine, pathology and surgery at Bellevue Hospital in New York City from 1931–1933. In 1934 he conducted research at The Lister Institute for Preventive Medicine in England, then joined the Rockefeller Institute for Medical Research (now Rockefeller University). During this time he developed an intense interest in research, especially in the area of infectious diseases. In 1939 he moved to Cincinnati Children's Hospital in Cincinnati, Ohio. During World War II he was a lieutenant colonel in the U.S. Army Medical Corps and helped develop a vaccine against Japanese encephalitis. Maintaining his association with Children's Hospital, by 1946 he had also become the head of Pediatric Research at the University of Cincinnati. At Cincinnati's Children's Hospital, Sabin supervised the fellowship of Robert M. Chanock, whom he called his "star scientific son."
Sabin went on a fact-finding trip to Cuba in 1967 to discuss with Cuban officials the possibility of establishing a collaborative relationship between the United States and Cuba through their respective national academies of sciences, in spite of the fact that the two countries did not have formal diplomatic ties.
In 1969-1972 he lived and worked in Israel as the President of Weizmann Institute of Science in Rehovot.
After his return to the United States he worked (1974–1982) as a Research Professor at the Medical University of South Carolina. He later moved to Washington, D.C. area where he was a Resident Scholar at the John E. Fogarty International Center on NIH campus in Bethesda, MD.
With the menace of polio growing, Sabin and other researchers, most notably Jonas Salk in Pittsburgh and Hilary Koprowski and Herald Cox in New York and Philadelphia, sought a vaccine to prevent or mitigate the illness. An oral vaccine, the Sabin vaccine consists of weakened forms of the viruses that cause polio. It protects the body against polio without causing the disease. In 1955, Salk's "killed" vaccine was released for use. It was effective in preventing most of the complications of polio, but did not prevent the initial intestinal infection. The Sabin vaccine is easier to give than the earlier vaccine developed by Salk in 1954, and its effects last longer. In addition, those who received the Salk vaccine could pass on the polio virus. Sabin first tested his live attenuated oral vaccine at the Chillicothe Ohio Reformatory in late 1954. From 1956-1960, he worked with Russian colleagues to perfect the oral vaccine and prove its extraordinary effectiveness and safety. The Sabin vaccine worked in the intestines to block the poliovirus from entering the bloodstream. It was in the intestines, Sabin had discovered, that the poliovirus multiplied and attacked. Thus, the oral vaccine broke the chain of transmission of the virus and allowed for the possibility that polio might one day be eradicated.
Between 1955-1961, the oral vaccine was tested on at least 100 million people in the USSR, parts of Eastern Europe, Singapore, Mexico and the Netherlands. The first industrial production and mass use of Oral Poliovirus Vaccine (OPV) from Sabin strains was organized by Soviet scientist Mikhail Chumakov. This provided the critical impetus for allowing large-scale clinical trials of OPV in the United States in April 1960 on 180,000 Cincinnati school children. The mass immunization techniques that Sabin pioneered with his associates effectively eradicated polio in Cincinnati. Against considerable opposition from The March of Dimes Foundation, which supported the relatively effective killed vaccine, Sabin prevailed on the Public Health Service to license his three strains of vaccine. While the PHS stalled, the USSR sent millions of doses of the oral vaccine to places with polio epidemics, such as Japan, and reaped the humanitarian benefit. Indeed it was not clear to many that the vaccine was an American one, financed by US dollars, but not available to ordinary Americans.
Sabin also developed vaccines against other viral diseases, including encephalitis and dengue. In addition, he investigated possible links between viruses and some forms of cancer.
In 1983, Sabin developed calcification of the cervical spine, which caused paralysis and intense pain. According to Keith Olbermann, Sabin revealed in a television interview that the experience had made him decide to spend the rest of his life working on alleviating pain. This condition was successfully treated by surgery conducted at Johns Hopkins Hospital in 1992 when Sabin was 86. A year later Sabin died in Washington, D.C., from heart failure.
About אלברט ברוס סייבין (עברית)
אלברט ברוס סייבין (26 באוגוסט 1906 - 3 במרץ 1993), רופא וחוקר אמריקאי-יהודי, מפתח החיסון הפומי נגד מחלת שיתוק ילדים (שעלולה להגרם כתוצאה מהדבקות בנגיף הפוליו - Poliovirus) הקרוי על שמו.
קורות חיים
סייבין נולד בשנת 1906 בביאליסטוק אשר ברוסיה (כיום פולין) להורים יהודים, יעקב וטילי ספרשטיין. בשנת 1921 היגר לארצות הברית עם משפחתו, שם התאזרח בשנת 1930, ושינה שמו לסייבין.
בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1931. בין השנים 1931–1933 הוכשר ברפואה פנימית, פתולוגיה וכירורגיה בבית החולים בלוויו בניו יורק (Bellevue Hospital Center). ב-1934 עסק במחקר במכון ליסטר לרפואה מונעת באנגליה ובהמשך הצטרף לסגל מכון רוקפלר למחקר רפואי בניו יורק. בתקופה זו החל להתמקד במחקר בתחום המחלות הזיהומיות.
בשנת 1939 עבר לעבוד בבית החולים לילדים בסינסינטי. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בחיל הרפואה האמריקאי, ועסק בפיתוח חיסונים כנגד קדחת דנגי וקדחת המוח היפנית. בשנת 1946 מונה למשרת מנהל המחקר בבית החולים בסינסינטי.
עם העלייה במספר מקרי שיתוק הילדים, הופנו משאבים רבים לחקר ריפוי ומניעת המחלה. יונה אדוארד סאלק פיתח, בשנת 1955, את החיסון הראשון הקרוי על שמו (תרכיב סאלק). התרכיב הופק מוירוס מומת, ניתן בהזרקה ומנע את סיבוכי שיתוק הילדים, אך לא את המחלה הראשונית אשר ביטויה במערכת העיכול. סייבין קיבל זן וירוס שיתוק ילדים מוחלש מהילרי קופרובסקי, וייצר מהוירוס החי המוחלש חיסון פומי (ניתן בבליעה דרך הפה). החיסון בוירוס המוחלש מנע כליל את ההידבקות במחלה, ולכן מנע גם את הזיהום הראשוני במערכת העיכול. יתרון נוסף של התרכיב החי הוא משך פעולתו. לאחר מתן תרכיב מומת יש צורך במנות דחף נוספות ("בוסטר"), אשר אינן נחוצות לאחר החיסון החי הפומי. הניסוי קליני בתרכיב סייבין החל בקנה מידה לאומי, בחסות ארגון הבריאות העולמי, בברית המועצות בשנת 1958. בראש מבצע החיסון ההמוני עמד הוירולוג הסובייטי מיכאיל צ'ומקוב אשר עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אלברט סייבין. בשל הצלחתו הרבה של מבצע החיסון הפומי בברית המועצות, יוצא החיסון ההמוני ללמעלה מ-60 מדינות שונות ברחבי העולם וביניהן מקסיקו, הולנד, צ'ילה, שוודיה ויפן. בשנת 1961 אימץ גם משרד הבריאות האמריקאי את תרכיב סייבין. השימוש הנרחב בתרכיב הוא שהכחיד את מחלת שיתוק הילדים בארצות הברית.
סייבין כיהן כנשיא מכון ויצמן למדע בין השנים 1970–1972.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98_%D7%A1...
view all
Albert Sabin's Timeline
| 1906 |
August 26, 1906
|
Białystok, Russian Empire (today Poland)
|
|
| 1993 |
March 3, 1993
Age 86
|
Washington, District of Columbia, District of Columbia, United States
|