Lion Feuchtwanger

Lion Feuchtwanger (7 July 1884 – 21 December 1958) was a German-Jewish novelist and playwright. A prominent figure in the literary world of Weimar Germany, he influenced contemporaries including playwright Bertolt Brecht.

Feuchtwanger's fierce criticism of the Nazi Party—years before it assumed power—ensured that he would be a target of government-sponsored persecution after Adolf Hitler's appointment as chancellor of Germany in January 1933. Following a brief period of internment in France, and a harrowing escape from Continental Europe, he sought asylum in the United States, where he died in 1958.

Feuchtwanger is often praised for his efforts to expose the brutality of the Nazis and occasionally criticized for his failure to acknowledge the brutality of the Soviets and the Communist Party under Joseph Stalin.

Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Lion_Feuchtwanger

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=5295

לִיוֹן פוֹיכְטְוַונְגֶר

' (בגרמנית Lion Feuchtwanger;‏ 7 ביולי 1884, מינכן – 21 בדצמבר 1958, לוס אנג'לס) היה סופר, מחזאי ומתרגם יהודי-גרמני.

תוכן עניינים 1 חייו ויצירתו 2 ספריו שתורגמו לעברית 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים חייו ויצירתו ליון פויכטוונגר נולד במינכן למשפחה יהודית אמידה של יצרני מרגרינה. לאחר סיום בית הספר למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת מינכן ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין. לאחר סיום הלימודים עבד כמבקר תיאטרון וכמתורגמן. בשנת 1905 החלה דרכו הספרותית של פויכטוונגר עם פרסום כמה מחזות קצרים שכתב. ב-1907 קיבל תואר דוקטור בספרות, לאחר שחקר את "הרב מבכרך" של היינריך היינה לצורך הדוקטורט. תואר הדוקטור נשלל ממנו מאוחר יותר על ידי הנאצים; ופויכטוונגר ויתר על כתיבת הביליטציה (עבודת מחקר מתקדמת המזכה את כותבה באפשרות לעבוד באוניברסיטאות בגרמניה), בשל ההגבלות על היהודים שהיו נהוגות בחלק מן האוניברסיטאות. פויכטוונגר כתב ביקורות תיאטרון לכתב העת "די ולטבינה" של זיגפריד יעקובזון ובשנת 1908 יסד את כתב העת הספרותי "שפיגל" (מראה, בגרמנית), ולאחר מכן איחד אותו לתוך ה"ולטבינה". פויכטוונגר "גילה" במהלך עבודתו כמבקר תיאטרון את ברטולט ברכט הצעיר והפך ידיד נפש שלו, ידידות שנמשכה עד למותו של ברכט ב-1956. בשנת 1910 יצאה לאור הנובלה הראשונה שלו, "האל מחימר".

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב פויכטוונגר לצבא. לאחר שהייה קצרה בחזית שוחרר מן הצבא בשל סיבות בריאותיות. ההשתתפות במלחמה קירבה אותו לחוגים שמאלנים וסוציאליסטיים בגרמניה. במהלך המלחמה הוא כתב מספר מחזות בעלי אופי אנטי מלחמתי. בשנת 1925 יצא לאור אחד הספרים המפורסמים ביותר של פויכטוונגר – "היהודי זיס", ספר על אודות חייו של יהודי החצר יוזף זיס אופנהיימר. הספר תורגם לשפות רבות (כולל עברית) והביא לפויכטוונגר פרסום עולמי.

ליון פויכטוונגר היה בין המתנגדים הבולטים למפלגה הנאצית בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30. את דעותיו ורגשותיו בנושא ביטא בטרילוגיה "אולם המתנה", שחלקהּ הראשון (הנובלה "הצלחה") פורסם בשנת 1930. בראשית שנת 1933 נסע פויכטוונגר עם אשתו למסע הרצאות בארצות הברית. במהלך שהייתו בארצות הברית מונה היטלר לקנצלר גרמניה. בשל כך החליט פויכטוונגר לא לחזור לגרמניה, והתיישב עם אשתו בצרפת. בינתיים בגרמניה הוכרז פויכטוונגר כאויב האומה, אזרחותו נשללה ממנו ורכושו הוחרם על ידי המדינה.

בשנת 1937 ביקר פויכטוונגר בברית המועצות, וחיבר על כך ספר מסע בשם "מוסקבה". בספר זה הביע פויכטוונגר את תמיכתו במדיניותו של סטלין, ובשל כך נחשף לביקורת רבה בחוגים הליברלים בצרפת. בשנת 1949 במהלך המאבק נגד קוסמופוליטיות ספריו הוצאו מספריות בברית המועצות וחזרו למדפים בשנת 1955.

בשנת 1940, לאחר פלישת הנאצים לצרפת, הושם פויכטוונגר על ידי הצרפתים במחנה מיל, מחנה מעצר לנתינים גרמניים שחיו בצרפת. לאחר מכן הועבר למחנה אחר ליד העיר נים ובעזרת העיתונאי וחסיד אומות העולם וריאן פריי וסגן הקונסול היירם בינגהאם הרביעי הצליח להימלט ממנו ולהגיע לארצות הברית[1]. פויכטוונגר ומשפחתו התיישבו בקליפורניה.

בשנת 1942 השלים פויכטוונגר את הטרילוגיה הנודעת שלו "יוסף" על אודות חייו של יוסף בן מתתיהו. הטרילוגיה מורכבת מהספרים: "מלחמת היהודים", "היהודי ברומא" ו"בוא יבוא היום".

ליון פויכטוונגר נפטר ב-21 בדצמבר 1958.

ספריו שתורגמו לעברית היהודי זיס: רומן / תרגם מגרמנית: מ' אבי-שאול,‫ תל אביב: שטיבל, תרפ"ט. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי.) היהודי זיס: מחזה על-פי הרומן של ליון פויכטונגר / עיבוד: מ' אבי-שאול, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ג. היהודי זיס / ליון פויכטונגר; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד-1984. מלחמות היהודים / ליון פויכטואנגר; תרגם: י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ב. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי.) מלחמת היהודים / ליון פויכטונגר; מגרמנית: צבי ארד,‫ תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד-1984. בית אופרמן / תרגם מכתב-יד: יצחק שנברג [=%D7%A9%D7%A0%D7%94%D7%A8], תל אביב: א"י שטיבל, 1934. בני אופרמן / ליון פויכטוואנגר; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ג-1983. הבנים / ליון פויכטונגר; תרגם מגרמנית: י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, 1936. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי, תש"ה.) נרון הכוזב: רומן / ליון פויכטואנגר; תרגמה בהסכמת המחבר: רות כ"ץ [=%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA],‬ תל אביב: א"י שטיבל, תש"ב. בוא יבוא היום / תרגם מאנגלית: א' לובראני, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ה. היעוד הגדול: רומן (תרגם: יוסף ליכטנבום ויעקב עדיני), ‬תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח. פרנציסקו דה-גויה: רומן / עברית: ב' נח ומאיר ומוהר, תל אביב: נ' טברסקי, תשט"ו. בלדה ספרדית: רומן / ליון פויכטוואנגר; עברית: עדנה קורנפלד,‫ מרחביה: ספרית פועלים, 1957. יפתח הגלעדי ובתו: רומן / ליון פויכוואנגר; עברית: רות לבנית, מרחביה: ספרית פועלים, 1960. גויא / ליון פויכטונגר; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ו-1985. גלות / ליון פויכטונגר; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א-1991. ניצחון / ליון פויכטונגר; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תש"ן-1990. היהודיה מטולדו: רומן / ליון פויכטוונגר; מגרמנית: חנה שוורץ-אייזלר,‫ ירושלים: זמורה-ביתן, תשס"ד-2004. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליון פויכטוונגר בוויקישיתוף https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%95...

-------------------------------

Lion Feuchtwanger (7 July 1884 – 21 December 1958) was a German-Jewish novelist and playwright. A prominent figure in the literary world of Weimar Germany, he influenced contemporaries including playwright Bertolt Brecht.

Feuchtwanger's fierce criticism of the Nazi Party—years before it assumed power—ensured that he would be a target of government-sponsored persecution after Adolf Hitler's appointment as chancellor of Germany in January 1933. Following a brief period of internment in France, and a harrowing escape from Continental Europe, he sought asylum in the United States, where he died in 1958.

Feuchtwanger is often praised for his efforts to expose the brutality of the Nazis and occasionally criticized for his failure to acknowledge the brutality of the Soviets and the Communist Party under Joseph Stalin.

Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Lion_Feuchtwanger

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=5295