Moshe Gil Marzouk

ויקיפדיה: משה מרזוק

משרד הביטחון: דף הנצחה

Moshe Marzouk (Hebrew: משה מרזוק‎; or Musa Lieto Marzuk, Arabic: موسى ليتو مرزوق‎; born 20 December 1926 – 31 January 1955) was an Egyptian Karaite Jew, hanged by Egypt in 1955 for his involvement in a series of bombings in Cairo codenamed Operation Suzannah.

Marzouk was born in Cairo to a Karaite family who had immigrated from Tunisia in the early 20th century, though they retained French citizenship. While working as a surgeon at the Jewish Hospital in Cairo in the early 1950s, he was recruited as a spy by Israeli military intelligence, along with other young Egyptian Jews. In 1954 the group carried out a series of bombings, targeting the post office in Alexandria, two libraries in Cairo and Alexandria, and a movie theatre. There were no casualties. These actions triggered an Israeli political crisis later known as the Lavon Affair. Marzouk and his group were caught and tried, during which time they were tortured. Marzouk was executed in a Cairo prison. His remains were brought to Jerusalem and buried on Mount Herzl.

ד"ר משה מרזוק (20 בדצמבר 1926 - 31 בינואר 1955) היה רופא יליד מצרים ממוצא קראי, אחד מ"נידוני קהיר", שעמדו לדין במצרים בעקבות "העסק הביש".

ביוגרפיה

משה מרזוק נולד בקהיר, משפחתו החזיקה בנתינות צרפתית. בצעירותו נמנה עם פעילי התנועה הציונית והיה ספורטאי פעיל ב"מכבי" קהיר. למד רפואה במצרים וסיים את לימודיו בשנת 1951. התמחה בכירורגיה ובהרדמה.

מרזוק התעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. הוא השתתף באופן קבוע בבטאון "אלכלים" של היהודים הקראים במצרים, ועל מאמריו חתם בשמו העברי "משה מרזוק". מאמריו בירחון זה העידו על שכנועו העמוק באמונתו.

מרזוק היה חבר בחוליה מקומית של יהודים מצרים, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול. בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, הטמינו אנשי החוליה פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.

מרזוק ועוד 12 מחברי החוליה נתפסו בשנת 1954. הוא נידון למוות (יחד עם שמואל עזר) בקהיר באשמת בגידה וריגול לטובת מדינת ישראל. פעולת החוליה, שהסתבכה וגרמה מבוכה לממשלת ישראל, כונתה, לאחר מעשה, "העסק הביש". לאחר היתפסו פנתה אמו של מרזוק לגאמל עבד אל נאצר, נשיא מצרים דאז, בבקשת חנינה מתוקף היותה המיינקת שלו, אולם נאצר סירב לבקשתה.

משפטו של מרזוק החל ב-11 בדצמבר 1954 בבית הדין לפשעים חמורים ונמשך שבועיים. הוא הוצא להורג ב-31 בינואר 1955. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן אלוף בצה"ל. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל שבירושלים. על שמו נקראו רחובות בערי הארץ, וכן הוא נרמז ברחובות הקרויים "קדושי קהיר".

על שמו ועל שם שמואל עזר שהוצא יחד איתו להורג קרוים רחובות מרזוק ועזר ביפו ובקרית אונו.