Professor David Weiss-Halivni

דוד הלבני באתר מקבלי פרס ישראל תשס"ח

______________________________________

David Weiss Halivni (Hebrew: דוד וייס הלבני‎) (born 1927) is an American-Israeli rabbi, scholar in the domain of Jewish Sciences and professor of Talmud.

David Weiss was born in the small town of Kobyletska Poliana (Кобилецька Поляна, Poiana Cobilei, Gergyanliget) in Carpathian Ruthenia, then in Czechoslovakia (now in Rakhiv Raion, in Ukraine). His parents separated when he was 4 years old, and he grew up in the home of his grandfather, a Talmud scholar in Sziget, Romania.[1] During the Holocaust, at the age of 16 he was deported to Auschwitz. After a week he was transferred to a forced labor camp, Gross-Rosen, then to AL Wolfsberg, and later to Mauthausen camp and was the only member of his family to survive.

When he arrived in the United States at the age of 18, he was placed in a Jewish orphanage where he created a stir by challenging the kashrut of the institution since the supervising rabbi did not have a beard and, more importantly, was not fluent in the commentaries of the Pri Magadim by Rabbi Yoseph Te'omim.[citation needed] This was a standard for Rabbis in Europe. A social worker introduced him to Saul Lieberman, a leading Talmudist at the Jewish Theological Seminary of America (JTS) in New York, who recognized his brilliance and took him under his wing. Weiss studied with Lieberman for many years at the JTS.

Initially, he studied in Yeshiva Chaim Berlin and was allowed to not attend lectures because of his advanced standing. Over the next decade, he completed his elementary, high school and earned a Bachelor's Degree at Brooklyn College and a Master's Degree in philosophy and a Doctorate in Talmud.

He married Zipporah Hager, a descendant of the Vizhnitzer Rebbes. They had 3 children: Baruch, Ephraim, and Yeshiahu. Baruch married Laura Blumenfeld and they had three children, Daniel, Rebecca, and Benjamin. Weiss later changed his name to "Halivni," a Hebrew translation for "weiss" or "white." He originally wanted to abandon the surname Weiss because that was the name of a guard in the concentration camp in which he was interned. He initially considering changing his name to Halivni; however, out of respect for this grandfather/teacher Yeshayahu Weiss, he maintained a memory of the family name, using the compound name Weiss Halivni.

He is the author of Mekorot u'Mesorot, a projected ten volume commentary on the Talmud. He is also the author of the English language volumes Peshat and Derash, Revelation Restored, his memoirs The Book and the Sword and others. Halivni also served as Littauer Professor of Talmud and Classical Rabbinics in the Department of Religion at Columbia University.

Halivni left JTS in 1983 after the controversy surrounding the training and ordination of women as rabbis. He felt that there may be halakhic methods for ordaining women as rabbis but that more time was needed before such could be legitimately instituted, and that the decision had been made as a policy decision by the governing body of the Seminary rather than as a psak halachah within the traditional rabbinic legal process. His disagreement with the process by which JTS studied the ordination of women led to his break with the seminary and his co-founding of the Union for Traditional Judaism.

דוד וייס הלבני (נולד ב-27 בספטמבר 1927 - ד' בתשרי תרפ"ח) רב וחוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי, שימש כפרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק, אחר כך באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, כעת פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1993 וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ח

דוד הלבני נולד ב-1927 (תרפ"ח) בקובילצקה-פוליאנה, ברוסיה הקרפאטית, אז חלק מצ'כוסלובקיה, כיום באזור קרפטיה של אוקראינה. בהיותו בן ארבע נפרדו הוריו והוא עבר לחזקת סבו שהתגורר בעיר סיגט במרמורש ברומניה. למד אצל סבו גמרא כבר מגיל 5 והתגלה כעילוי. למד לאחר מכן בישיבת סיגט וקיבל את הסמכתו לרבנות בגיל 15. עם הכיבוש הנאצי נשלח לאושוויץ, ומשם למחנה העבודה וולפסברג (כיום ליד וולודארץ, בדרום פולין) ולמחנה ההשמדה מאוטהאוזן. הוא היחיד ממשפחתו ששרד בשואה.

שמו המקורי של הלבני היה "דוד וייס" אך לאחר מלחמת העולם השנייה ביקש לשנות את שם משפחתו מפני ש"וייס" היה שמו של שומר נאצי במחנה ריכוז שבו נכלא. בתחילה התכוון לקרוא לעצמו "דוד הלבני", משום שפירוש המילה וייס ביידיש הוא לבן, אולם לא רצה לוותר על השם "וייס" לחלוטין מפאת כבודו של סבו ומורו, ישעיהו וייס, ולכן לבסוף בחר ב-"דוד וייס-הלבני". בהקשרים ישראליים, ובפרט מאז עלייתו לישראל, הוא מקפיד לעשות שימוש רק בשם "הלבני".

בשנת 1947 היגר לארצות הברית ולמד לתואר ראשון בפילוסופיה כללית בברוקלין קולג' ותואר שני באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1955. את עבודת הדוקטור שלו כתב בשנת 1957 בבית המדרש לרבנים באמריקה, בנושא "שרידים מפירוש הר"א על תענית".

בשנת 1953 החל ללמד בבית המדרש לרבנים באמריקה ובשנת 1969 הופקד על הקתדרה לספרות רבנית על שם מוריס אדלר. בשנת 1984 נתמנה לפרופסור מן המניין במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה והופקד על הקתדרה על שם ליטאואר, לאחר שלימד בה מספר שנים כמורה מן החוץ. החל מסוף שנות השבעים שהה מדי קיץ בישראל והורה באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כחבר המועצה של הקונגרס העולמי למדעי היהדות.

היה תלמיד של שאול ליברמן ולמד אתו יחד במשך שנים רבות בבית המדרש לרבנים. הלבני עזב את בית המדרש בשנת 1980 אחרי הסערה סביב הכשרה ומינוי של נשים כרבניות. הוא הרגיש כי ייתכנו דרכים הלכתיות להכשיר נשים רבניות אך לדעתו דרוש זמן רב יותר לפני מתן לגיטימציה למהלך שכזה. המחלוקת שלו עם הנהגת בית המדרש סביב נושא זה גרמה לו לבסוף לפרוש ולהקים את איחוד היהדות המסורתית (UTJ).

עד לאחרונה היה הלבני מנהיגה הרוחני של קהילת "אורח אליעזר", בצפון-מערב מנהטן. הוא החזיק בתפקיד מאז ייסוד הקהילה בשנת 1992. ב-2002 התעוררה בקהילה מחלוקת סביב מתן הזכות לנשים לעלות לתורה. למרות שהיו רבנים שנתנו הצדקה הלכתית למהלך, רוב היהדות האורתודוקסית התנגדה לו הן מטעמים הלכתיים והן מטעמים סוציולוגיים. הלבני לא התלהב מהרעיון ואמר לקהילתו כי יתיר זאת בתנאי שהעליות יינתנו רק מספר פעמים בשנה ובחדר נפרד מהאולם המרכזי. גם פשרה זו לא התקבלה באהדה הן מצד החברים בקהילה שרצו במניין שוויוני לגמרי והן מצד אלו שלמרות ההגבלות ראו במהלך פריצה של המסגרת האורתודוקסית. בשנת 2005 עבר הלבני לגור בירושלים ומאז הוא מלמד תלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.

דוד הלבני היה נשוי לצפורה הגר-הלבני, ניצולת שואה אף היא ופרופסור לספרות השואה בניו יורק, שנפטרה בתשס"ח. לזוג שלושה ילדים: ברוך, שהוא עורך דין; הרב ד"ר אפרים הלבני, שעובד באקדמיה ללשון עברית; וישעיהו הלבני, שהוא עורך דין.