Shaul Aloni

השופט שאהב כדורגל, משה קול - 21.11.2007

שאול אלוני הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר. שנים רבות כיהן כשופט מחוזי אשר ריכז את הדיון בבקשות לצווי מניעה, סעדים זמניים ותובענות חריגות כגון המרצות פתיחה. אלוני היה מהיר תפיסה מאין כמותו. עורכי דין שהופיעו בפניו ידעו כי עליהם לקצר בטיעון ולהתמקד בעיקר. החלטותיו היו קצרות ובהירות. בימים ששופטים נהגו לכתוב את החלטותיהם בכתב יד, העדיף אלוני להדפיסן בעצמו במכונת כתיבה

חדות החשיבה המשפטית שניחן בה וניתוחים שהרשימו בעומקם איפשרו לו להעדיף פתרון שיפוטי שנראה צודק בעיניו, אף כאשר האות הכתובה של המחוקק חייבה מסקנה אחרת. כך למשל, בעניין עסקות קומבינציה, סבר אלוני כי אין לפטור את בעלי הקרקע מאחריות כלפי רוכשי דירות כאשר עסקיו של הקבלן מתמוטטים, גם אם לא נרשמו הערות אזהרה לזכות הרוכשים. שופטי בית המשפט העליון לא אימצו את גישתו של אלוני, אך חיש מהר למדו להעריך את הייחוד שבגישתו השיפוטית

לאלוני היתה תחושה כי בעלי דין המרבים בנימוקים מעידים על חולשת טיעונם. אלוני ציפה מהמופיעים בפניו להכיר היטב את העניין הנדון, להבדיל בין עיקר לטפל ולחסוך זמן שיפוטי. עורכי דין שההופעה בפני בית משפט היתה בדמם נהנו מאוד להופיע בפניו: הם ידעו כי בפניו עליהם לשלב ידע, ניסיון, חוש לדרמטיות מאופקת וציפייה לאתגר

משפינה את כס המשפט הפך למבוקש בבוררים. הוא ידע להאזין לכל הטענות שהועלו בפניו, אך הקפיד לתת את המשקל הראוי לכל טענה שהועלתה בפניו. שכל ישר, רצון כן לחסוך בזמנם של המתייצבים בבוררות ופתרונות יצירתיים הצדיקו את מעמדו הנכבד כבורר מהמעלה הראשונה

נשיא בית הדין של התאחדות הכדורגל

לאלוני היה עניין מיוחד בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. שנים כיהן כנשיא בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. לא פעם היו החלטותיו בלתי צפויות - יש שהקל בעונשם של מי שהיו משוכנעים כי ייענשו במלוא החומרה, ויש שהחמיר בעונשם של מי שסברו לתומם כי העבירה שעברו היתה דווקא קלה במיוחד. אוהד מכבי היה, ובהיותו בולגרי במוצאו לא הסתיר את הסימפטיה שרחש למכבי יפו. בבוא יום הדין לא מנע את פירוקה של הקבוצה המיתולוגית שהיתה מזוהה עם עולי בולגריה.

שאול אלוני היה דמות רבת פנים - אספני בולים, למשל, הכירוהו בזכות האוסף הייחודי שלו. עניין מיוחד היה לו בשפות שמיות, הוא הקדיש לילות וימים ללמודים אקדמיים בתחום זה. אלוני אף הכיר היטב את עולם התיאטרון. הוא התמצא לא רק במחזות וביצירות פרי עטו של אחיו, נסים אלוני, שהיה מגדולי המחזאים בישראל, אלא ברפרטואר רחב ביותר. תחומים שהחל לגלות בהם עניין כתחביב הפכו ללא יוצא מן הכלל לתחומי התמקצעות והתעמקות רצינית.

מרץ בלתי נלאה ליווה את אלוני כל ימיו, אך האסון שפקד אותו עת שכל את בנו הצנחן במהלך שירות צבאי לא יכול היה שלא לתת את אותותיו בכל אשר עשה. לא היה מר נפש - את כאבו שמר בלבו - אך נהפך ללמוד ניסיון.

אלוני לא יישכח מלב כל מי שהופיעו בפניו כשופט בבית המשפט, כבורר או כדיין, לא כל שכן מלבם של הנמנים עם החוג הרחב של ידידיו. הגינותו, יושרתו, מקוריותו ושכלו החריף הטביעו חותם עמוק. יהי זכרו ברוך.