Nissim Aloni / ניסים אלוני

Nissim Aloni (Hebrew: נסים אלוני‎, born 24 August 1926 – died 13 June 1998) was an Israeli playwright and translator. He is one of Israel’s leading dramatists.

Biography

Aloni was born in Mandate Palestine to a poor family in Florentin, a neighborhood in south Tel Aviv which later became an inspiration for his work.

After graduating from high school, Aloni enlisted in the Notarot, a Jewish militia operating as an auxiliary police alongside the British. Nissim Aloni fought in the 1948 War of Independence and then began publishing stories in the soldiers weekly, Bamahaneh. Following his military service, he was appointed to the editorial board of the periodical B'Ayin and served as literary editor of Ashmoret. Aloni studied history and French culture at the Hebrew University of Jerusalem, and in 1957 spent a year in Paris, where he became closely acquainted with the new European theater.

Aloni was married (and divorced) twice. His first wife, for 12 years, was Ruth Aloni (nee Seidman). His second wife was the actress Ilana Eden (she had a short career in Holywood). He later had close relationship with the actresses Jermain Unikovsky and Edith Astrok and the psychologist Nira Yaron. No children.

In his later years, a stroke left him severely handicapped. He died on 13 June 1998 at a hospital in Tel Aviv.

Literary career

In 1953, his first play, Most Cruel the King, was produced at the national Habima Theater, creating a stir amongst theatre goers. The play focuses on the figure of Jeroboam the biblical King of Israel. In 1961, Habima produced his play "The King's Clothes", which established him as one of the country's leading playwrights. In 1963, Aloni teamed up with Yossi Banai and Avner Hezkyahu to create the "Seasons Theater" (Teatron Ha'Onot), which was active for four years, for which Aloni wrote and produced the play The American Princess. From that point onward, Aloni produced all his plays. He also began writing skits for the comedy troupe Hagashash Hachiver, and produced some of their programs, such as Cinema Gashash and Cantata for Shawarma.

Aloni’s work was critically acclaimed and enjoyed a popular following. He wrote and staged 13 plays, and published one collection of short stories.

Many of his plays involve royalty, such as The King's Clothes, The American Princess, The Bride and the Hunter of Butterflies (adapted for television by Ram Loevy), Edi King (has also been adapted for the screen. His other plays include The Gypsies of Jaffa, The Revolution and the Chicken, Lukas the Coward, The Raucous Dying, Napoleon Dead or Alive.

Aloni highly esteemed the actress Hanna Rovina, and wrote a play, Aunt Liza, specifically for her to act the lead part.

He has also published a collection of prose: "Notes of a Stray Cat"

Aloni was awarded, among others, the Haaretz Prize (1950), the Nahum Zemch Prize (1954), the Bialik Prize (1983) and the Israel Prize for Theater (1996).

Books Published in Hebrew:

• The American Princess (play), 1963.
• Eddy King (play), 1975.
• The Bride and the Butterfly Hunter (play), 1980.
• The Owl (stories), 1975, 1981, 1996 [Ha-Yanshuf]; revised edition: 2006.
• Napoleon, Dead or Alive (play), 1993.
• Notes of an Alley Cat (non-fiction), 1996.
• Most Cruel the King (play), 1997.
• Aunt Lisa (play), 2000].
• Gypsies of Jaffa (play), 2000.
• The Kings Clothes (play), 2004.
• Run, soldier, Run (sel. stories from The Owl), 2006.

Plays Performed

• Most Cruel the King [Habimah-1953]
• The Kings New Clothes [Habimah-1961]
• The American Princess [Habimah-1963]
• The Revolution and the Chicken [Cameri-1964]
• The Bride and the Butterfly Hunter [Habimah-1967]
• Aunt Lisa [Bimot-1967]
• Gypsies of Jaffa [Habimah-1971]
• That Scapegoat [Cameri - 1973]
• Eddy King [Habima-1975]
• Napoleon Dead or Alive [Cameri-1979]
• The Wild Deceased [Beit Lesin - 1980]
• Lucas the Coward [Jerusalem Khan - 1992]

He translated, adapted and directed over 100 plays for most Israeli theratres.

נסים אלוני

נסים אלוני נולד בשנת 1926 למשפחה קשת יום, שהתגוררה בשכונת וולפסון בתל אביב. "השכונה" והדינמיות בה התנהלו ענייניה על ידי הילדים, סיפקו כר נרחב לדמיונו הפורה, כששנים רבות לאחר מכן תיאר אותה בסיפורי ה"ינשוף" שלו. בתום לימודיו התיכוניים בבית הספר "השכלה" התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון "במחנה" עם סיום שירותו הצבאי התמנה אלוני לעורך הספרותי של "אשמורת" ולחבר מערכת "בעין".

במלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי. בין היתר, השתתף בקרב על משלט עיבדיס. מוראות המלחמה אותן חווה, השפיעו עליו לאורך כל שנות כתיבתו ‏.

למד היסטוריה כללית ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב־1953 הועלה מחזהו הראשון "אכזר מכל המלך" בתיאטרון הלאומי "הבימה" ועורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. המחזה עוסק בדמותו של המלך ירבעם בן נבט, ובעלילת המחזה משרבב אלוני השקפות עולם ועמדות אישיות בנושאים על סדר היום הציבורי.

ב־1961 הועלה ב"הבימה" מחזהו "בגדי המלך" שמיקם אותו כמחזאי ישראלי מוביל.

ב־1963 הקים אלוני, עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, את "תיאטרון העונות", שבמסגרתו העלה כמחזאי-במאי את "הנסיכה האמריקאית". מכאן ואילך ביים אלוני את מחזותיו. בנוסף כתב מערכונים לשלישיית הגשש החיוור וביים שתיים מתוכניותיהם: "סינמה גשש" ו"קנטטה לשווארמה".

רבים ממחזותיו של אלוני עוסקים במלכים ונסיכים כמו: "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "הכלה וצייד הפרפרים" ו"אדי קינג".

מחזות נוספים: "הצוענים של יפו", "המהפכה והתרנגולת", "לוקאס הפחדן", "הנפטר המתפרע", "נפוליאון חי או מת".

כמו כן כתב אלוני קובץ פרוזה בשם "רשימותיו של חתול רחוב".

המחזאי נסים אלוני העריך במיוחד את השחקנית חנה רובינא לה כתב מחזה במיוחד בשם "דודה ליזה", שבו היא שיחקה את התפקיד הראשי.

אלוני היה נשוי (והתגרש) פעמיים, בראשונה לרות אלוני (לבית זיידמן) לה היה נשוי 12 שנים, ובשניה לשחקנית אילנה עדן (שהייתה לה קריירה קצרה בהוליווד). לאחר מכן קיים מערכות-יחסים עם השחקניות ז'רמיין אוניקובסקי ואדית אסטרוק והפסיכולוגית נירה ירון. לא היו לו ילדים. רוב שנותיו התמודד עם אלכוהוליזם ובעיה זו אף תרמה להתדרדרות בריאותו בשנים האחרונות לחייו, עת הוגבל קשות כתוצאה מאירוע מוחי.

אלוני נפטר ב-11 ביוני 1998 בגיל 72 ונקבר בבית העלמין דרום בחולון

פרסים ותארי כבוד

• 1983 – פרס ביאליק
• 1992 – עמית כבוד של בית ספר "סם שפיגל"
• 1993 – פרס רוזנבלום לאומנויות של עיריית תל-אביב
• 1996 – פרס ישראל לתיאטרון

ארכיון נסים אלוני נתרם לאוניברסיטת בן-גוריון ע"י אחיו שאול אלוני

עד כה, ממעטים תיאטראות ישראל להעלות את מחזותיו, למרות נחשבותו

מחקרים ביצירות ניסים אלוני

• 1996 - משה, נתן. "כישוף נגד מוות" תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
• 1997 - רחל, אהרוני. "היער שבבטן" על מחזות ניסים אלוני. תל-אביב: תג הוצאה לאור.
• 2004 - יצחק, בן-מרדכי "ליידיס אנד ג'נטלמן אנד ליידיס" עיונים ביציותחו של נסים אלוני באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2004.
• 2005 - נורית, יערי. "על מלכים, צוענים ושחקנים" מחקרים ביצירתו התיאאטרונית של נסים אלוני. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
• 2008 - פוקס, שרית. "נמר בוער: מותו וחייו של נסים אלוני". משכל.

מחזותיו של נסים אלוני שנדפסו:

• 1976 - אדי קינג, מחזה בשתי מערכות, מפעלים אוניברסיטאיים, תל אביב.
• 1997 - אכזר מכל המלך, משכל תל אביב. המחזה הוצג בהבימה, הבמאי חנן שניר, מוזיקה אורי וידיסלבסקי.
• 1980 - הכלה וצייד הפרפרים, הנפטר מתפרע, מחזה בשני חלקים שונים, הקיבוץ המאוחד.
• 1993 - נפוליון - חי או מת!, מחזה עם פזמונים, מוזיקה מאת גארי ברתיני, כתר, ירושלים.
• 2000 - הצוענים של יפו, מחזה בשתי מערכות, רישומים - יוסל ברגנר, משכל.
• 2004 - בגדי המלך, מחזה בשלושה חלקים: סתיו, חורף, אביב, ציורים ואיורים - יוסל ברגנר, עריכת המחזה לדפוס - דורי פרנס, משכל תל אביב.
• 2004 - דודה ליזה, מלודרמה ישראלית בשתי מערכות, ציורים ורישומים - אודרי ברגנר, משכל תל אביב.
• 2004 - הנסיכה האמריקאית, מחזה אחד בשתי גרסאות, ציורים ורישומים - יוסל ברגנר, עריכת מחזה לדפוס - דורי פרנס, משכל. המחזה הועלה בהפקה פרטית בשנת 1980 על ידי שמואל קלדרון שגם שיחק לצידו של אלברט כהן , בימוי ד"ר דן רונן, תפאורה משה שטרנפלד, וכמו כן בתיאטרון הבימה, בינואר 1982. אלוני היה גם הבמאי, צייר התפאורות היה יוסל ברגנר.

מספריו

• רשימות של חתול רחוב, הופיע בהוצאת ספרי פרוזה.
• רוץ, חייל טורקי, הספרייה הקטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה (2006) - חידוש של ארבעה סיפורים שפורסמו לראשונה בספר 'הינשוף' בספריית תרמיל, וכונסו במהדורה זו לנובלה אחת