Shmuel Avitzur

ויקיפדיה:

שמואל אביצור (הנדלר) (22 בפברואר 1908 – 14 בינואר 1999‏[1]) היה חוקר של חיי היום-יום בארץ ישראל ומיוזמי הלימודים העממיים של ארץ ישראל. היה פרופסור באוניברסיטת תל אביב. זוכה פרס ישראל ה'תשל"ז לחקר תרבויות

נולד בשנת 1908 בעיר הנפט באקו שבקווקז, רוסיה (לימים בירת אזרבייג'ן), בן ליצחק-ראובן הנדלר ולשיינה-לאה לבית זילברמן. למד שנתיים בגימנסיה עברית בעירו, ולאחר מכן סיים בגרות בתיכון סובייטי. המשיך ללימודים גבוהים ולמד היסטוריה, גאוגרפיה וחינוך בפקולטה לפדגוגיה של אוניברסיטת אזרבייג'ן שבבאקו.

היה פעיל במחתרת בתנועת הנוער "השומר הצעיר", ובגין זאת נעצר ונשלח לגלות בסיביר. עונשו הומר בגירוש מברית המועצות, וכך בשנת תרצ"א (בראשית 1931) עלה לארץ ישראל. בארץ עבד תחילה בחקלאות ובשמירה בראשון לציון, ובהמשך היה מורה פרטי שם ובעיר תל אביב, שאליה עבר.

בשנת 1934 נישא לפנינה לרנר. בני הזוג היו הורים לצור (פעיל מפלגת העבודה) ולניצה

בשנות הארבעים החל להנהיג לימודים עממיים של ידיעת הארץ, תחילה בצניעות באמצעות חוג לידיעת הארץ של עיריית תל אביב – חוג "סביבתנו". לפני מלחמת השחרור הקים את המדור לידיעת הארץ בהסתדרות הכללית, ולאחר קום המדינה את מכון אבשלום, שעיקר עיסוקו היה בתחילתו בהכשרת פעילי ידיעת הארץ מכל רחבי הארץ, ואת מוזיאון "אדם ועמלו" שלידו. אביצור היה מנהל המכון במשך כ-20 שנה

אביצור היה תלמידו של יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), חוקר ארץ ישראל. בשנת תשי"ח (1958) קיבל תואר דוקטור בגאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על דיסרטציה שכותרתה "לתולדות ניצול כוח המים בארץ ישראל"

חיבר עשרות ספרים בנושא כלי עבודה ואתרים בארץ

בשנת תשכ"ו (1967) זכה בפרס בן צבי.‏ בשנת תשל"ז (1977) זכה בפרס ישראל לחקר תרבויות

נפטר בראשית שנת 1999, ונקבר בבית העלמין קריית שאול

על שמו רחוב בתל אביב