Yente Orlovsky

:בתקופת המלחמה בזמן המלחמה אביה של ינטה התגייס לצבא האדום ונלחם. אמה, אחיה והיא נשארו בקייב. כחודש וחצי לפני פלישת הנאצים לקייב , הם נתקלו במנהל ביה"ס של ינטה כאשר טיילו בקרבת ביה"ס (באותם ימים לא התקיימו לימודים עקב המלחמה או עקב חופשת הקיץ) המנהל פנה לבוניה, אמה, ולא הבין מה הם עדיין עושים בעיר. הוא הפציר בהם לצאת מיד מהעיר ולברוח לכיוון מזרח (רוסיה). אותו מנהל עזר למשפחה לברוח.

כמה מהאחים של בוניה כבר נסעו מזרחה, אולם חלק מאחיותיה ואמה עדיין היו בעיר. בוניה ניסתה לשכנע את אמה ואת אחיותיה לבוא איתה, אמה, גריינה, לא הסכימה לבוא כי רצתה לעזור לבתה, סוניה, שבדיוק נולד לה תינוק ורצתה לעזור לה. בעלה של סוניה, ויקטור, טען כי אין מה לברוח כי לא יהיה כלום.

ב-8 באוגוסט, כחודש וחצי לפני פלישת הנאצים לקייב, ברחו ינטה,בוניה וחיים עם אחת מהרכבות האחרונות שיצאו מזרחה יחד עם ברוך ובאסיה סלגניק (דוד ודודה של ינטה, אח של וולקו) שבוניה הביאה לשניהם את 2 הכרטיסים שהיו לה לרכבת (מנהל בית הספר הביא לה 5 כרטיסים בלבד כשראתה שאין עם מי לדבר מהצד שלה, היא רצה לברוך ואשתו הזקנים שנותרו מאחור ע"י ילדיהם ולקחה אותם, בכך היא הצילה אותם). הם עברו דרך אזור דונבאס, לאחר מכן עברו דרך סטלינגרד (היום וולגוגרד) , ומשם הגיעו לקויבישב (היום סמרה) שם התמקמו בכפר טימשאבו.

בכפר טימשאבו עבדו בוניה וינטה במפעל לייצור סוכר, בוניה בישלה בחדר האוכל.

לקייב יחזרו בסוף שנת 1943, ממש אחרי שחרור העיר. והסוף כמו שכולם יודעים הוא שויקטור טעה ובגדול, הנאצים רצחו באכזריות את כל בני המשפחה בבאבי יאר

בשנים 1950-1952 התגוררה ביחד עם בעלה בוריס, בעיר חמלינצקי שבמערב אוקראינה לצורך עבודה אחרי הלימודים שלה כהנדסאית כבישים, בתה גלינה נשארה מרצונה לגור בקייב עם בוניה וולקו.

By Yad Vashem, she was registered as Yelena who was born in 1926 to Vladi and evacuated from Kiev to Kuybyshev (Samara) , also her brother Efim , her mother and her uncel and aunt (Baruch and Basia Salganik)