'Ahavas Yisroel' of Viznitz [3rd Viznitzer Rebbe]

http://www.mytzadik.com/tadik.asp?kever_id=887&safaid=6

Israel (Yisroel) Hager

Israel (Yisroel) Hager was born on August 20, 1860. He was the firstborn son of Rabbi Boruch Hager. He married the daughter of Rabbi Meir Horowitz of Dzikov. In 1875 he moved to his father-in-laws house and studied at great length with his brother-in-law Rabbi Yehoshua of Dzikov. Three years later he returned to Vyzhnytsia (Vizhnitz) and became very close to his grandfather, Rabbi Menachem Mendel Hager. In 1893 he was appointed as Rebbe in Vyzhnytsia. The young Rebbe invigorated new life into the chassidus and it attracted many more followers from the surrounding provinces. He established many Talmud Torahs and also a yeshiva to which he appointed his son Rabbi Menachem Mendel as Rosh Yeshiva. When the First World War broke out he was forced to move to Grosswardein (Oradea).. He lived there until his death in Oradea on June 2nd, 1936. In 1949, his remains were transferred to Israel and re-interred in Zichron Meir Cemetery (in Bnei Brak). His sons were Reb Menachem Mendel of Visheve, Reb Chaim Meir, who inherited his father's position in Grosswardein (Ordea); Reb Eliezer of Vyzhnytsia; Reb Boruch of Siret and Reb Shmuel Abba who died young. He also had six daughters.

https://en.wikipedia.org/wiki/Vizhnitz_(Hasidic_dynasty%29

https://www.hareidi.org/en/index.php/Vizhnitz_(Hasidic_dynasty%29

Was the author of Ahavat Yisrael (1943) and Or Yisrael (1938)

אדמור רבי ישראל האגר מוויז'ניץ

יום: ב' סיון אזור: ישראל

אביו: ר' ברוך. אמו: הרבנית ציפורה. אשתו: הרבנית הינדא. בניו: ר' אליעזר, אדמו"ר רבי ברוך, ר' מנחם מנדיל ואדמו"ר רבי חיים מאיר. אחיו: ר' פנחס מבורשא. סבא: אדמו"ר רבי מנחם מנדל – "הצמח צדיק" (מצד אביו). סבתא: הרבנית מרים (מצד אביו). האדמו"ר השישי לחסידות ויז'ניץ נולד ביום ב' לחודש אלול ה'תר"ך ונקרא ישראל על שם ר' ישראל מרוז'ין. בילדותו למד אצל סבו (ר' מנחם מנדל מויז'ניץ). בשנת ה'תרל"ה נשא לאישה את בתו של האדמו"ר מדז'יקוב (ר' מאיר הורוויץ). לאחר הסתלקות אביו בשנת ה'תרנ"ג מונה כאדמו"ר לחסידות ויז'ניץ וגדולי הדור כינוהו 'הצדיק הטוב והמתוק'. עשרות אלפים מיהודי אירופה היו לחסידיו ובכל מקום אליו הגיע בנסיעותיו רבים הגיעו לנשק את גב ידו. בעת מלחמת העולם הראשונה נדד עם חסידיו מויז'ניץ לעיר גרוסוורדיין (רומניה), והנהיג בה את חצרו. בשנות חייו האחרונות שאף לבקר בארץ ישראל אך הדבר לא עלה בידו. במהלך תפילת ראש חודש סיון חזר פעמיים על ההלל ובכל פעם חזר על הפסוק "אפפוני חבלי מוות" שוב ושוב באנחות. בליל שבת קודש שנת ה'תרצ"ו השיב את נשמתו ליוצרה ונטמן בגרוסוורדיין [%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%90%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%94] (רומניה). בקיץ ה'תש"ז הגיע בנו (אדמו"ר חיים מאיר) לרומניה לרגל נישואי בנו השני (אדמו"ר מויז'ניץ – מונסי). ביום שבת קודש אותה עשה בעיר גרוסוורדיין הזכיר את אביו במהלך סעודה שלישית ובסיום דבריו הבטיח לעשות ככל יכולתו להעלות את אביו לארץ הקודש כאשר התנאים יאפשרו זאת. לאחר שפנה אל הגאון ר' דוד שפרבר (אב"ד בראשוב) שהתגורר ברומניה ואל הגאון ר' משה דוד אסטרייכר ושניהם החליטו להתיר את הוצאת הארון מהקבר והבאתו לארץ ישראל, פנה אל ר' שמחה ארנסטר על מנת שיפעל להוצאת הארון מרומניה. ביום רביעי האחרון לחודש שבט ה'תש"י לאחר מאמצים רבים ובמעמד 20 אנשים, ביניהם הרב מבראשוב הוצא הארון בדרכו את נמל קונסטנצה ובי"ג אדר ה'תש"י הגיע לנמל חיפה. ה"חזון איש" הורה לפתוח את הארון ולטמון את הגוף הקדוש בכדי שיראו כי הוא נשאר בשלמות אך האדמו"ר חיים מאיר לא רצה לזעזע את הארון ובמקום הורה לקדוח בתחתיתו נקבים על מנת שיהיה מחובר לאדמת הקודש ובנוכחות קהל רב נטמן בבית החיים בבני ברק.

רבי ישראל הגר (ב' באלול, ה'תר"ך 1860 - ב' בסיוון ה'תרצ"ו 1936), בעל "האהבת ישראל", האדמו"ר ה-6 לשושלת החסידית קוסוב-ויז'ניץ. היה ממנהיגי החסידות ברומניה והונגריה בדור שלפני השואה.

נולד לאדמו"ר מויז'ניץ, רבי ברוך הגר, בויז'ניץ. נקרא ישראל על שם חותן סבו רבי ישראל מרוז'ין. נתחנך ולמד אצל סבו, רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ("הצמח צדיק"). עם נישואיו בשנת ה'תרל"ה לבת האדמו"ר מדז'יקוב (-טרנוב) רבי מאיר הורוויץ (ה-אמרי נועם), נכדו של רבי נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ שנחשב היה לאחד מגדולי הדור, עבר ללמוד בבית חותנו בדז'יקוב. עם מות חותנו לאחר פחות משלוש שנים, חזר לויז'ניץ.

עם פטירת סבו בשנת ה'תרמ"ה נתמנה לרב בעיירה בידוולה, במרמורש, בין העיירות סיגט וחוסט (היום באוקראינה). השפעתו הייתה רבה על תושבי המחוז כולו. בשנת ה'תרמ"ח עם לידת בנו חיים מאיר[1], נאלץ לברוח מהעיירה עקב הלשנה. בזמן שחגג את הולדת בנו, הגיעו 40 ז'נדרמים הונגריים לעוצרו, אך בעזרת חסידיו הצליח להמלט וחזר לעיירה ויז'ניץ. עם פטירת אביו בשנת ה'תרנ"ג נתמנה לאדמו"ר לחסידי ויז'ניץ, והוא בן 33. בתקופה זו עברה החסידות תנופה גדולה, והצטרפו לשורותיה אלפי יהודים בבוקובינה, גליציה, והונגריה. באותו זמן הקים הרב ישיבה בויז'ניץ, שבראשה עמד בנו הרב מנחם מנדל. הישיבה התקיימה בעיירה עד השואה.

במלחמת העולם הראשונה נמלט הרב לגרויסוורדיין (אורדאה) בטרנסילבניה, שעברה לרשות רומניה לאחר מכן. הקהילה היהודית בעיר זו הייתה רחוקה מאווירה חסידית, אך בואו של הרב המפורסם נתן לחסידות תנופה חזקה בכל האזור, והמדינות הסמוכות.

העיתונאי דוד גלעדי מתאר את החסידות בתקופה זו:

"האדמו"ר מויז'ניץ, הרב ישראל האגר, היה המלכות הראשונה באימפריה החסידית של רומניה... השפעתו הייתה שקולה כנגד זו של כל רבני רומניה גם יחד".

היה ידוע ביחסו החם והאבהי לכל יהודי שבא אליו לתנות, את צרותיו. כמו כן היה ידוע כגאון בתורה, ונתן הסכמות לעשרות ספרים. ספרו על התורה בשם "אהבת ישראל", יצא בעצם ימי השואה, בשנת ה'תש"ג ב גרויסוורדיין. לאחר קום המדינה הועלה ארונו מרומניה, במאמצים רבים ששותפו בהם מנהיגי המדינות רומניה וישראל. בי"ג באייר, ה'תש"ט הוא נטמן ב'אוהל' מיוחד בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, שם נטמנו מאז, כל אדמור"י החסידות שהלכו לעולמם.

בניו:

הרב מנחם מנדל מווישובה הרב חיים מאיר שמילא את מקומו ב גרויסוורדיין, ולאחר מכן בבני ברק הרב אליעזר מויז'ניץ – שימש אדמו"ר בעיירה ויז'ניץ, נפטר בארץ ישראל הרב ברוך מסערט (סירט)– מייסד חסידות חסידות סערט ויז'ניץ בתו דבורה הייתה אשתו הראשונה של הרב משה חיים לאו, רבה של פיוטורקוב, ונפטרה מיד לאחר לידת בנה הבכור.

(ויקיפדיה) ממייסדי "אחוות ישראל" בויז'ניץ