Yitschak Avigdor Elazari-Volcani

--------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------

- ‫

--------------------------------------------------------------------------------

Eisiskes/Lida/Vilnius

Eliezer Yehoshua VOLKANSKY born c 1850 (son of Elia?)

Spouse: Batya ALTSCHUL Children:

1. Yitschak Avigdor VOLCANI born in Eisiskes 1880 died 1955. Spouse:

Sarah daughter of Benjamin KRIEGER Children:

Zafrira VOLCANI

Benjamin Elezari VOLCANI Died: 6 Feb 1999, La Jolla,

Ca.

Ruth VOLCANI

2. Meyer VOLCANI Spouse: Sara RUBIN Children:

Dvora VOLKANSKY Born: Rechavia, Is.

Raanan (Rani) VOLKANI Born: Rehovot, Is. died in

spring of

2002

Temira VOLKANSKY Born: Rechavia, Is.

Leah Daga VOLKANSKY Born: Rechavia, Is.

3. Sarah VOLCANI

4. Esther VOLCANI Spouse: Pincus GOLDBERG Children:

Eliezer (Ellie) GOLDBERG

Liora GOLDBERG Spouse: Chaim POCKER

5. Mordechai VOLCANI-ELEZARI Spouse: Shoshana Children:

Ilzi VOLCANI-ELEZARI

David VOLCANI-ELEZARI

Jonathan VOLCANI-ELEZARI

אגרונום מחלוצי חקר החקלאות בישראל, סופר והוגה דעות.

תאריך לידה: 1880

תאריך פטירה: 1955

מקום לידה: איישישוק, ליטא

תאריך עליה: 1908

י

ותרומתו להתיישבות בארץ ישראל

עמליה ברזילי

מבוא

יצחק אלעזרי וילקנסקי, יליד ליטה עלה לארץ ישראל בעלייה השנייה. את השכלתו האקדמית במקצועות האגרונומיה, הטבע והכלכלה רכש בגרמניה ובשוויץ. משפחתו ייסדה בליטא את האגודה "רק עברית". כציוני הצטרף להנהגת מפלגת "הפועל הצעיר". עם עלייתו לארץ ישראל התמנה למנהל הבית ספר החקלאי בבן-שמן ולניהול החוות בבן-שמן ובחולדה. בשנים 1918-1908 היה יועץ לענייני חקלאות של 'המשרד הארצישראלי' שהוקם על ידי ההסתדרות הציונית בניהולו של ד"ר ארתור רופין שפעל למען ההתיישבות בהקצאת כספים, רכישת קרקעות, הקמת יישובים חקלאיים ועירוניים, בעזרה ליישובים. מטעם המשרד הארץ ישראלי יזם את הקמת הארגונים הקולקטיבים של הפועלים החקלאים.

לוילקנסקי היו רעיונות יצירתיים והוא ידע להעלותם על הכתב וליישמם. הייתה לו יכולת כתיבה וביטוי בלתי רגילים, שכן כתב ספרים בעברית ספרותית. הוא הרבה לפרסם מאמרים שבהם ניסה לתכנן את צורות ההתיישבות והחקלאות המבוססות על שלושה גורמים: קיום עצמי, משק החלב ומשק חקלאי מעורב כדוגמת החקלאות שניהלו הטמפלרים בוילהלמה

יצחק וילקנסקי, וולקני, יחד עם פרופ' ורבורג יסד בשנת 1921 את "המכון למדע הטבע, תחנת הניסיון החקלאית", וכן הקים את המכון ללימודי החקלאות, שהייתה חלק מתחנת הניסיון החקלאית ולימים הפקולטה לחקלאות ברחובות. על שמו נקרא מכון וולקני לחקר החקלאות, לימים מינהל המחקר החקלאי.

אישיותו של א.ד. גורדון השפיעה עליו רעיונית בתכנון ההתיישבות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה. בחוות בן-שמן הגה את הקמת מוסד רשמי למחקר חקלאי. וילקנסקי זכה לראות את תוצאות פרי עמלו. מאות ישובים חקלאים נבנו ומאות משפחות עוסקות בחקלאות על יסוד חוות בן-שמן ותחנת הניסיון החקלאית, לימים מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני.

הכשרה להתיישבות בחוות החקלאיות

כדוגמת חוות בן-שמן הוקמה גם חוות חולדה. גם בחולדה כמו בחוות בן-שמן וכינרת, החקלאות לא הצליחה עד שהתמנה האגרונום יצחק וילקנסקי כמנהלה. גם כאן, כמו בבן- שמן, ידע וילקנסקי לשנות ולהתאים את המשק לצרכי האנשים והמקום. הוא גיוון את ענפי המשק והוסיף גידולים חקלאיים שונים, דאג שהעבודה בחווה תהיה עצמית וללא פועלים. כחוקר, שיפר זנים וטיפח גזעים ישראליים ע"י הכלאה בין זנים טובים מחו"ל עם זנים בלעדיים- מקומיים, שהתאימו לתנאי הארץ. לרוע המזל, במאורעות 1929 הותקפה החווה על ידי ערביי הסביבה ובמהלך הקרב נהרג המפקד אפרים צ'יזיק, היער נשרף בידי הפורעים והחווה נותרה חרבה.

צדק עם ערביי ארץ ישראל

הויכוח על האימפריאליזם של היהודים בארץ ישראל סער באירופה, והיהודים היו צריכים להסביר מדוע ההתיישבות היהודית בארץ ישראל איננה אימפריאליסטית. וילקנסקי בועידת ראשי הישוב בדצמבר 1918 אמר: "...לחשוב שהערבים הפלחים צריכים לעזוב את מקומם וללכת לארם-נהריים ואנו נירש את מקומם פה, זה בלתי אפשרי. לו גם היה אפשר, לא הייתי עושה אי-צדק". ועוד הוסיף: "כאשר מקימים ישות יהודית בלב העולם הערבי וחוצצים בין מערבו ומזרחו הרי בזה אתם מתנקשים בנפשו...".

זוג מכנסיים אחד לארבעה בחורים

כיועץ לענייני חקלאות של 'המשרד הארצישראלי' נשלח וילקנסקי לבקר את חברי ארגון "הרועה", שהיה חלק מארגון "השומר", שישבו בתלחה – תל-חי. הצטרפה אליו לנסיעה אחותו, שהייתה הרפתקנית. בחצר תלחה פגשו את יוסף חריט ושאלו אותו מה קורה, ומה עושים, איך היבולים ושיטות עבודה והכלים וכו'. לבסוף שאל וילקנסקי את יוסף חריט: "אתה לבדך כאן?" "לא" ענה, "אנחנו חמישה בחורים, ארבעה שמרו בלילה ועכשיו הם ישנים". זה נשמע לוילקנסקי מאוד מוזר, ארבעה בחורים שומרים בלילה ואחד עובד ביום? איזה מין סידור עבודה זה? לאחר הביקור הם עלו לכפר גלעדי ושם פגשו את השומר אליעזר קרול ולפני הכול מספר וילקנסקי לקרול את קורותיהם. אליעזר קרול בצחוק גדול אומר: "זה לא כך, פשוט מאוד, לכל חמשת הבחורים שנשארו בתלחה בגדים קרועים בלואים וזוג מכנסיים שלם אחד. ארבעת הבחורים שלבשו את הקרעים התביישו מאחותך, קפצו למיטות ועשו עצמם ישנים".

חריט מספר בזיכרונותיו ששנים רבות אחרי כן הוא חיפש מסמך כלשהו בארכיון העבודה בתל-אביב, ובמקרה מצא את הדין וחשבון שרשם האגרונום וילקנסקי: "המקום טוב מאוד, אך האנשים לא מתאימים!"

הקפיטליזם, הסוציאליזם ומושב העובדים

וילקנסקי חיפש את שביל הזהב בין הסוציאליזם לבין הטבע האנושי להיות קפיטליסטי. הפתרון נמצא בצורת חלוקה ברווחים בין הפועלים להנהלה שנטלה אחריות על ענף חקלאי. הסיכוי לרווח דרבן גם את האידיאליסטים של ימי העלייה השנייה לעבוד ביתר חריצות. השילוב בין קפיטליזם לסוציאליזם הביא לרעיון מושב העובדים, המאגד קבוצת אנשים המתחילים מנקודה אחת – מאותה מכסת קרקע התחלתית, וקיימת בינם מערכת עזרה הדדית התומכת בחבר שכשל או באלמנה, ומאפשרת לפרט החרוץ להתקדם לפי יכולתו. הרעיון משלב אידיאולוגיה עם כלכלה וחברה ומגשר על ההבדל בין המושבה הפרטית והקבוצה השיתופית. וילקנסקי תמך ב'משק המעורב', שהיה למעשה השיטה המשקית שעליה ניבנו מושבי העובדים, משק רב-ענפי ואינטנסיבי, שאפשר את קיומה של משפחה בעבודה עצמית בלבד. הגיוון בענפים העניק לחקלאי בטחון כלכלי וקיום כמשק הנושא את עצמו.

בניגוד לדרכו של וילקנסקי, חשב משה סמילנסקי, האיכר, הפובליציסט והסופר, שאיכרות זעירה יקרה מהמשק הגדול. לדבריו "ההתיישבות בעין גנים אינה מתכלכלת מפירותיה העצמאיים אלא משכר העבודה של העובדים במשק הקפיטליסטי כדוגמת החקלאות בפתח-תקווה".

מי שהוציא לפועל את רעיון המושב היה אליעזר יפה, שפרסם בשנת 1919 חוברת "ליסוד מושבי עובדים", שלפיו הוקמו מושבי העובדים הראשונים בעמק יזרעאל: נהלל, כפר-יחזקאל, בלפוריה, תל-עדשים, מרחביה וכפר-יהושע. 'תנועת המושבים' נוסדה בנהלל בשנת 1925 ומייסדיה היו יצחק וילקנסקי, אליעזר יפה וברל כצנלסון. התנועה הוקמה על העקרונות שצוינו במשנתו של וילקנסקי.

המושבים הראשונים בארץ ישראל היו אבן דרך להקמת עשרות מושבים שקמו לאורך ההיסטוריה של המדינה שבדרך ולאחר הקמתה.

הפרחת השממה בארץ המובטחת

בשנת 1918 הוציא וילקנסקי לאור את ספרו "בדרך" שהיה אבן דרך לרעיון הקמתו של מוסד מחקר ממוסד שיתמוך בעובדי האדמה המתיישבים החלוצים בארץ ישראל. בספרו כך כתב: "האדמה העוברת לרשותנו היא מדולדלת מאות בשנים. חלוצינו באים מהעיר ועמוסים מני לידה בכל הרגלי העיר. דרך הסתגלותם לעבודת אדמה תהיה, אפוא, ארוכה וקשה. גם כשיבואו להיאחז ב"ארץ זבת חלב ודבש", מה תקוותם בבואם להחיות אדמה עזובה מדורי דורות? הפלח נשען על מסורת עתיקת ימים. מסורת זו יכולה להיברא מחדש ע"י מכון חקירה מודרני ולא בידי עובד אדמה מקרי". בספרו הוא מדגיש ומסביר את הצורך בחקירות חכמים הנעשות בידי מדענים, "שאם לא כן, עובד האדמה ינסה את כוחו במדע ואז יצא קרח מכאן ומכאן...".

הקמת 'המכון לחקלאות ולמדע הטבע' - 'תחנת הניסיון החקלאית'.

בעקבות הרעיון לפתח משק חקלאי מעורב המבוסס על מגוון של גידולים חקלאיים כדוגמת החקלאים הטמפלרים בוילהלמה, התגבש אצל וילקנסקי הצורך בהקמת תחנת מחקר חקלאית ממוסדת ומאורגנת שתקום בחסות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. בתמיכתם של ארתור רופין ופרופ' ורבורג הקים יצחק וילקנסקי בשנת 1921 את 'המכון לחקלאות ולמדע הטבע' - 'תחנת הניסיון החקלאית'. התחנה הוקמה כדוגמת קולג' חקלאי אמריקאי, המבוסס על שלוש יחידות: מחקר, הדרכה והוראה. מטרותיה היו בחינת האפשרויות החקלאיות באזורי הארץ השונים ועריכת ניסויים חקלאיים בשדה ובמעבדה. פעולותיה הראשוניות של תחנת הניסיון החלו בחווה בבן-שמן, ושלוחות נוספות פעלו בדגניה (אום ג'וני), בגבת (בג'בתה) בנהלל ועוד. המשרדים והמעבדות, הוקמו בסמוך לגימנסיה הרצליה ברחוב אחד העם פינת מונטיפיורי בתל-אביב. את בית התחנה תכנן בסגנון אקלקטי אדריכל מפורסם בשם י. לוי, שתכנן גם את בית הפגודה בתל-אביב. בחצר התחנה נשתל ע"י השתלן הידוע ברוך צ'יזיק, ארבוריטום המונה כ- 80 צמחי חוף מיוחדים, וניטע גם גן עצי פרי לבחינה.

"כל התיישבות היא מלחמה ואפילו אם כל דרכיה שלום"

בדו"ח שהגיש וילקנסקי בשנת 1927 לנשיא ההסתדרות הציונית ד"ר חיים וייצמן כתב על "קושי המעבר מחקלאות נושנה למתוקנה", וכן הוסיף ואמר: "רבות ומורכבות הן הפרובלמות של החקלאות, והחקלאות הכפופה להתיישבות עוד מגבירה את הסבך. התיישבות היא מלחמה ואפילו אם כל דרכיה שלום, ואף אם בידיה "ענף זית" ולא חרב. מלחמתנו היא משולשת - מלחמה בטבע אדמתנו, מלחמה בטבע התנאים המיוחדים שאנו נתונים בהם, ועל כולם – מלחמה בטבע עצמנו."

'הר החול' ברחובות כמקום משכנה החדש של תחנת הניסיונות

וילקנסקי חיפש מקום ראוי להעברת התחנה מתל-אביב. מקום שתהיה בו קרקע חקלאית, שאקלימו ממוזג ושיהיה גם קרוב לאוניברסיטה העברית שנחנכה בירושלים. הוא פנה למשה סמילנסקי וביקש לרכוש את "הר החול" שבצפונה של רחובות. לאחר מאמצים נרכשה האדמה ותחנת הניסיון החקלאית עברה מתל-אביב והתבססה משני עברי הדרך העולה מן המושבה רחובות לתחנת הרכבת, על שטחו של 'הר החול'. לטקס חנוכתה של תחנת הניסיונות ברחובות, שנערך בשנת 1931 הגיעו מכובדים רבים, נציגי הממשלה הבריטית, חיים ויצמן, ועוד.

חוקרים רבים נמנו עם עובדי התחנה וביניהם פרופ' אוטו ורבורג, בוטנאי בעל שם עולמי, שעמד בראש ההסתדרות הציונית, וד"ר חיים ארלוזורוב, שעבד בתחנה כחוקר במחלקה לכלכלת המשק. תחנת הניסיונות בניהולו של וילקנסקי סללה את הדרך ליסודה של הפקולטה לחקלאות ומכון ויצמן, ולהפיכתה של רחובות למרכז מחקר מדעי. יצחק וילקנסקי- וולקני, ניהל את תחנת הניסיונות החקלאית והמכון ללימודי החקלאות במשך 30 שנה.

הסקרנות של המדינות סביב

המצרים גילו סקרנות ניכרת לגבי ההישגים הטכנולוגיים והמדעיים של החקלאות ביישוב. סייד מרעי, לימים יועצם של נאצר וסאדאת, מתאר בזיכרונותיו, שערב מלחמת 1948 נשלח באופן רשמי על-ידי ראש הממשלה נוקראשי לחקור את הישגי החקלאות היהודית. הוא ביקר בתחנת הניסיונות ברחובות, התקבל על-ידי החוקרים שסיפרו לו בין השאר על המחקרים החדישים שאפשרו חקלאות באדמות מלחה בערבה. כמו כן סייר בקיבוצים ובמושבים, והתרשם משיטות העיבוד, מהציוד החקלאי, ממתקני האחסון ועוד. קשרים אלה היו יותר בבחינת 'גיחות', אשר דווקא בשל חלוציותן הן מעוררות עניין, אך לכלל יחסים יציבים הם לא הגיעו. ייתכן והיו אלה הזרעים הראשונים שיאפשרו בעתיד את נכונותו של סאדאת להגיע לכנסת בירושלים, והשאר היסטוריה.

הכרה והוקרה לתרומתו ופועלו של יצחק וילקנסקי - וולקני

בשנת היובל לייסוד תחנת הניסיונות החקלאית, הוחלף שמה של תחנת הניסיונות החקלאית למינהל המחקר החקלאי - מרכז וולקני, על שמו ולזכרו של יצחק וילקנסקי-וולקני. וילקנסקי, ממניחי היסוד לחקלאות העברית הממוסדת, נפטר בשנת 1955 והוא בן 75 שנה במותו. הוא נקבר בבית הקברות בנהלל, יחד עם מקימי הישוב העברי, למרות שלא היה חבר המושב, נשמר לו הכבוד השייך להוגה רעיון המושב השיתופי ולמקימיו.

למד מדעי הטבע, כלכלה ופילוסופיה באוניברסיטאות ברן וברלין. קיבל תואר באגרונומיה מאוניברסיטת קניסברג. עלה ארצה בשנת 1908. היה חבר תנועת הפועל הצעיר. בשנים 1918-1908 שימש כיועץ לענייני חקלאות של המשרד הארצישראלי. במסגרת תפקידו הקים וניהל את החוות החקלאיות בן-שמן וחולדה, ערך מחקרים חקלאיים ושילב טכנולוגיות חדישות בטכניקות ארצישראליות מקומיות. פיתח את רעיון מושב העובדים. בשנת 1914 שימש מנהל זמני של הפעילות החקלאית מטעם המשרד הארצישראלי, ויזם הקמת קולקטיבים של פועלים. בשנת 1921 הקים את 'התחנה לחקר החקלאות' בתל-אביב, שעברה מאוחר יותר לרחובות, ועמד בראשה עד לשנת 1951. שימש כפרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה עברית, ועמד בראש הפקולטה לחקלאות של המוסד מיום הקמתה. מלבד עבודתו המדעית בחקר החקלאות, הרבה לפרסם מאמרים פובליציסטיים בשם העט א. ציוני.

ספרים שכתב:

-תשט"ז. ‬

- תיכון החקלאות בארץ. רחובות ; (תל אביב : דפוס הפועל הצעיר), תרצ"ז. ‬

ספרים אודותיו:

- מורה הדרך : לכבוד יצחק וולקני ליובלו השבעים / בסידור נתן ביסטריצקי.‬ ירושלים : ההנהלה הציונית והקרן הקיימת לישראל, תש"י. ‬