Arie Ben David

כפר יחזקאל לגבורות

אחד מניצולי הארינפורה

כפר יחזקאל לגבורות

אחד מניצולי הארינפורה

https://vimeo.com/240672721

=======================

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/archive/ART/296/319.html

" .אריה בן­דוד, 81, מהילדים הראשונים של כפר יחזקאל. אביו, טוביה בן­דוד, ז"ל, היה מחלוצי המתיישבים וכיהן כיושב­ראש הראשון של מועצה איזורית גלבוע. כל בוקר עולה אריה בן­דוד על טרקטור הפרגוסון ("ארבעים שנה לא נגענו בו, ועדיין סוחב") ונוסע להביא את הבליל ממרכז המזון. שם הוא מתעדכן במה שקורה בכפר, מי סגר את הרפת, איזה פרה המליטה; ולהבדיל, הנכד או הנין, של מי התגייס, התחתן/התגרש או נסע לחו"ל, רחמנא ליצלן. "תשמע, אני בתקופת החיים שלי עברתי מאברהם אבינו להיי­טק", אומר בן­דוד בחיוך. "בגיל חמש הושיב אותי אבי על המורג, בשעת הדיש. אחר כך הסתובבתי עם הפרידות בגורן. כשגדלתי הגיעו מכונות דיש, וקומביינים נגררים ועצמאיים. פעם חלבנו בידיים, לתוך הדלי, היום יש לנו רובוט החליבה הראשון במשק המושבי". מושב כפר יחזקאל הוקם בסוף 1921, על ידי חלוצי העלייה השניה, מאנשי "אחדות­ העבודה" (מייסדי נהלל היו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנשי "הפועל הצעיר"). הוריו של אריה בן­דוד עלו ארצה ב­1910, היו בהכשרה בדגניה ועבדו בחוות מגדל, כפר חיטים, ראש פינה, מטולה וחמרה (איזור מעין ברוך), שם היו אמורים להתיישב. לאחר הפרעות בתל­חי ננטשה חמרה בפקודת ה"הגנה", והוצתו צריפי המתיישבים. הגרעין המייסד התכנס בתל­עדשים ובמרחביה, שם נולד אריה, עד לעליה על הקרקע בעמק חרוד.המושב נקרא בתחילה 'עין טבעון', בשל המעיין הסמוך", נזכר בן דוד. "לאחר מספר שנים הוסב השם ל'כפר­יחזקאל', על­שם יחזקאל ששון, יהודי ממוצא עיראקי שתרם את הכסף לקרן הקיימת לגאולת האדמות שלנו. הייתה קצת התנגדות לשינוי השם, ואחד האנשים אפילו קרא לבתו בשם 'טבעונ ה', לאות זיכרון ומחאה."ב­1941 התגייסתי לצבא הבריטי בתפקיד של נהג­מכונאי, והייתי במצרים ובמדבר הערבי. לפני פלישת בעלות הברית לאיטליה, הפלגתי בשיירה של שלושים אוניות חלוץ שהעבירו ציוד וכוחות מאלכסנדריה לאי מלטה. מטוס סיור גרמני גילה אותנו, והספינה שהייתי עליה חטפה פגיעה וירדה למצולות תוך שניות. מאות אנשים טבעו למוות. אני הייתי במשמרת על הסיפון, ובשל כך ניצלתי עם עוד לוחמים בודדים. אחרי חצי לילה בים, חולצתי בשלום."כשהשתחררתי, ב­1946, הגעתי הביתה בדיוק ב"שבת­השחורה", שבה פשטו הבריטים על הישובים העבריים, וחיפשו נשק ותחמושת. לא עזרו ההסברים, שאני חייל בריטי בחופשת שחרור מצבא הוד מלכותו. נשלחתי לארבעה חודשי מעצר ברפיח. אחר כך חזרתי למשק, ומאז אני כאן. אינני אוהב נוסטלגיה. פעם הייתה ערבות הדדית ואנשים קיבלו אשראי חופשי. היום כל אחד אחראי למעשיו, וטוב שכך".לאריה והדסה (ז"ל) בן­דוד נולדו ארבעה ילדים. איתמר בן­דוד, לוחם בסיירת מטכ"ל, נפל בעת פעולת החילוץ, כשמחבלים השתלטו על מלון סבוי בתל­אביב ב­1975; יפתח בן­דוד ממייסדי פארן בערבה; הבת חנהל'ה חזרה לכפר­יחזקאל, אך בהמשך ה עדיפה את חיי העיר והקריירה הכלכלית של בעלה (רן קרול, בן מושב בית­חרות ומראשי משרד האוצר); ולבסוף לקחו על עצמם את המשק נורית (לבית בן­דוד) ועוז לוין (בן כפר ביאליק). למרות העובדה, שלנורית ועוז מקצועות אקדמאים מבוקשים, במדעים ובחינוך גופני ­ הם החליטו להמשיך ולהחזיק את המשק."הייתה לנו רפת ישנה וקרובה לבית. כיוון שיש לנו מקצועות אחרים, החלטנו לחסל את הרפת ואבא קיבל את ההחלטה כמו גדול", מספרת נורית. "יום לפני פרסום עניין החיסול והמכירה, התחרטנו. על אף שעשינו גם חישובים כלכליים, המוטו היה לשמור על אורח חיים חקלאי סביב המשק, בתקווה שהילדים יישארו גם הם באיזור. היה ברור שצריך להקים רפת חדשה, וסיירנו בהרבה מאוד רפתות בארץ ובאירופה. החלטנו ללכת על חליבה באמצעות רובוט, וזאת הרפת המושבית הראשונה מסוגה. עלות הפרויקט כ­2.2 מיליון ש"ח, מתוכם כ­640 אלף ש"ח מענק. אנחנו מייצרים 600 אלף ליטר חלב בשנה, ורוצים ומסוגלים להגדיל את התפוקה בתשתיות הקיימות, בתוספת רובוט חליבה נוסף, עד למיליון וחצי ליטר בשנה, במידה ונקבל מכסות נוספות. בכוונתנו להקים ברפת הישנה מרכז מבקרים פעיל בנושא הרפת". עוז לוין: "מלבד הרפת, יש לנו גם 50 דונם חזרת. זהו גידול ייחודי שהבאתי איתי מהבית, מכפר ביאליק. העסק דורש המון עבודת ידיים 'חורנית' והתגייסות של כל המשפחה. היו לנו גם מחשבות להקים מפעל לעיבוד התוצרת". "

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/archive/ART/296/319.html