Rabbi Shmuel Avraham Abba Shapira מסלאוויטא, of Slavita

Shmuel Avraham Abba's father, Rabbi Moshe Shapira, Av Beit Din Slavita (1760-1838, Otzar Ha-Rabanim 15211). Son of Admor Rabbi Pinhas of Koretz (1728-1790) who was a disciple and friend of the Ba'al Shem Tov, and disciple of the Magid of Mezritch. Rabbi Moshe served as Rabbi in Slavita around 1792, but since he did not want to make a living of it he established his well known printing house in Slavita, and in this way could hold his position without recieving benefits from it.

Rabbi Moshe managed the printing house until mid 1820s and then passed management to his sons Rabbi Shmuel Avraham Aba (1787-1864) and Rabbi Pinhas (1790-1872). In this printing house the first edition of the Tania was printed by the old Admor of Liadi, (The Ba'al Ha-Tania regarded this as a gesture of thanksgiving to Rabbi Pinhas of Koretz, for drawing him near their Rabbi Ha-Magid of Mezritch - see enclosed materials), and also many Kabbalah, Musar and Hassidut books, prayer books, Chumashim and Mahzorim, Sha"s, Talmud Bavli, Arba'ah Turim and Shulchan Aruch and more.

After the Slavita Libel, between 1835-1838, which developed into a libel claiming the books were printed without proper censorship licenses, the authorities closed down the printing house and tens of thousands of copies of books printed in Slavita were burned (this is one of the reasons for the rarity of the books printed at the great printing house in Slavita - see enclosed materials), and Rabbi Shmuel Aba and Rabbi Pinhas were exiled to Siberia in 1838.

Their old father Rabbi Moshe died of broken heart on 9th of Kislev 1838 (some claim it was in 1840 - see additional materials). Rabbi Shmuel Aba and Rabbi Pinhas returned from Siberia in 1856, and Rabbi Shmuel Aba became Admor until his demise in 1864. Source

Profile Photo Tehilim printed on the holy press of the famous Shapiro Slavita printers].

רבי שמואל אברהם אבא שפירא מסלאוויטא רבי שמואל אברהם אבא מסלוויטה, נולד בשנת ה'תקמ"ז, לאביו רבי משה מסלאוויטה בן רבי פנחס מקוריץ מצאצאי רבי נתן שפירא בעל המגלה עמוקות, ולאמו בת רבי יצחק הדיין מפולנאה.

נישואיו: רבנו נשא לאשה את בתו של רבי אריה לייב בן רבי חנינא ליפא מחמלניק. בית הדפוס:

רבי משה שפירא אביו של רבנו היה היחיד מבניו של רבי פנחס מקוריץ שלא הסכים לקבל שכר על רבנותו ולכן פתח בית דפוס בסלאוויטא שהיה לאחד מהמפורסמים ביותר בהיסטוריה היהודית.

בית הדפוס נוסד בשנת ה'תקנ"ב על ידי רבי משה שפירא, לאחר מספר שנים העביר רבי משה את הניהול השוטף של בית הדפוס לשני בניו, רבי שמואל אברהם אבא ולרבי פנחס.

בית הדפוס נועד להדפסת ספרי חסידות ועיקר פרסומו נבע במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי אשר נודעו כ'שס סלאוויטא' ויצאו בשלושה מהדורות.

בבית הדפוס של האחים שפירא עבד פועל בשם אליעזר פרוטוגין, באותה תקופה החל אליעזר להדרדר והיה מופיע לעבודה שיכור דבר שגרם לפיטוריו, גם בביתו לא מצא אליעזר מנוח מאחר ולא חי בשלום עם רעייתו ולאחר זמן מה שם קץ לחייו והתאבד בתלייה. העלילה:

כאשר מצאו אותו כבר היה מאוחר מדי ולאחר ניסיון החייה כושל קבע הרופא את מותו, בני משפחתו של אליעזר שהיו בשברונם הלכו והעלילו על האחים שפירא כי הם האחראים למותו של אליעזר והם אלו שתלו אותו והרגוהו כדי למנוע ממנו להלשין עליהם על הדפסת ספרים יהודיים ללא ביקורת הצנזורה.

המשכילים והגויים המקומיים ששמחו על ההזדמנות שנפלה לידם, הוסיפו שמן למדורה, בעקבות הפרשה הוצא בשנת ה'תקצ"ה צו לסגירת בתי דפוס יהודיים בכל אזורי ליטא ובלארוס והאחים שפירא הושמו בכלא מאחורי סורג ובריח, ארבעה שנים ארכו החקירות ובכל אותו הזמן ישבו רבנו ואחיו רבי פנחס בצינוק, ידיהם ורגליהם כבולות, אביהם רבי משה שהיה כבר זקן ולא יכל לראות בצער בניו נפטר בט' כסליו ה'תקצ"ח.

קאסטרוי: בשנת ה'תקצ"ט יצא גזר דינם של האחים אשר נידונו לגזרת 'קאסטרוי' שהוא: אלף וחמש מאות מלקות לכל אחד מהם ובאם ישארו בחיים לאחר מכן ישלחו לשארית חייהם לסיביר.

'קאסטרוי' כל הנדיון בגזר דין אכזרי זה היה עליו לעבור בין שתי שורות של חיילים קוזאקים, בידיהם פרגולים והללו מצליפים על גבם החשוף אלף וחמש מאות מלקות.

קידוש השם: בשנת ה'תקצ"ט ערב ראש חדש אלול בוצע גזר הדין, בככר השוק הרחבה נעמדו שתי שורות קוזאקים מאתיים חמישים חיילים בכל שורה ובידיהם פרגולים ומגלבים, על רבנו ואחיו נגזר לעבור שלושה פעמים כל אחד בין השורות ולספוג את מכות הרצח שיומטרו עליהם. קהל גדול הגיעה לצפות, הקוזאקים עומדים הכן עם ברק של רצח בעיניהם ורבנו ואחיו עוסקים בוויכוח מי יילך ראשון (כי הראשון שיילך יקבל את ההצלפות החזקות ואצל השני החיילים כבר יותר עייפים) רבנו טוען כי מאחר והוא הבכור יילך הוא ראשון אך אחיו רבי פנחס טוען

כנגדו ובדמעות מבקש הוא מרבנו כי רוצה הוא ללכת ראשון לבל יצטרך לראות בסבל אחיו הבכור, לבסוף ניצח רבי פנחס והוא הלך ראשון. גוו חשוף רק את הכיפה השאירו אותם רשעים על ראשו הקדוש, ידיו קשורים לאחור והוא החל ללכת בין שורות החיילים מכות רצח נחתו עליו מכל הכיוונים גופו מתנדנד מתכווץ מכאב לפתע נעצר רבי פנחס ולא הסכים לזוז כמה שנשאר יותר זמן על עמדו נוספים עוד ועוד הלקאות על גזר דינו, האחראי על גזר הדין לא הבין מה קורה ליהודי הזה האם מרוב הלקאות יצא הוא מדעתו, הסתבר כי הכיפה נפלה מעל ראשו ומאחר וידיו כבולות היו לאחור לא יכל להרימה, הקוזאקים היכו והצליפו בו בחימה שפוכה אך הוא עמד על עמדו ולא זז.

לאחר זמן מה ריחם האחראי על גזר הדין על רבי פנחס ובראותו את גבורתו נתן פקודה להפסיק והוא עצמו ניגש, הרים את הכיפה והניח אותה על ראשו של רבי פנחס, רק אז הסכים רבי פנחס להמשיך, הפקודה ניתנה ומסע הזוועה המשיך שלושה פעמים עבר רבי פנחס ולאחריו עבר רבנו באותה רוח גבורה כאשר כל פעם שהכיפה נפלה מעל ראשם נעצרו ולא זזו המשיכו לחטוף את אותם הצלפות ולא זעו עד אשר החזירו את הכיפה לראשם.

חלושים ושבורים היו כמעט ואין עצם שלמה בחלק העליון של גופם אך רוחם האיתנה נשארה חזקה כשהייתה ואף חושלה. חסידים מסלאוויטא והסביבה אספו כסף רב ולבסוף הצליחו להמתיק את גזר דינם ואת גזירת הגירוש לסיביר המירו למאסר עולם בתוך מוסקווה, שבע עשר שנה ישבו האחים בכלא, לאחר מות ניקולאי ועליית הצאר אלכסנדר השני קיבלו האחים חנינה ובשנת ה'תרט"ו שוחררו. מאז נודעו רבנו ואחיו רבי פנחס כ'האחים הקדושים מסלאוויטא'.

לאחר שחרורו החל רבנו לנהוג באדמו"רות ואת הדפוס העבירו האחים לעיר קאריץ הסמוכה לסלאוויטא. פטירתו:

בה' אדר תרכ"א עזבה נשמתו השלמה והטהורה של רבנו את גופו השבור והרצוץ ועלתה מעלה מעלה הישר לפני כסא הכבוד ומנוחתו כבוד בעיר טעפליק שבאוקראינה. בניו:

• רבי פנחס
• רבי אריה לייב
• רבי חנינא ליפא מזיטומיר שהמשיך לנהל את הדפוס בעיר זיטומיר.

Source

הרה"ק שמואל אבא שפירא זצוק"ל מבעלי דפוס סלאויטא רבי שמואל אבא. נולד בשנת תקמ"ד. היה חתנו של רבי אריה לייב מחמלניק. בשנת תקצ"ה ישב עם אחיו במאסר בעקבות הלשנת שקר לשלטונות על הריגת עובד בבית הדפוס. לאחר שחרורו בשנת תרט"ז החל לכהן באדמו"רות. נפטר בטפליק בה' באדר תרכ"ד. רבי שמואל אברהם אבא שפירא מסלאוויטא רבי שמואל אברהם אבא מסלוויטה, נולד בשנת ה'תקמ"ז, לאביו רבי משה מסלאוויטה בן רבי פנחס מקוריץ מצאצאי רבי נתן שפירא בעל המגלה עמוקות, ולאמו בת רבי יצחק הדיין מפולנאה.

נישואיו: רבנו נשא לאשה את בתו של רבי אריה לייב בן רבי חנינא ליפא מחמלניק.

בית הדפוס: רבי משה שפירא אביו של רבנו היה היחיד מבניו של רבי פנחס מקוריץ שלא הסכים לקבל שכר על רבנותו ולכן פתח בית דפוס בסלאוויטא שהיה לאחד מהמפורסמים ביותר בהיסטוריה היהודית. בית הדפוס נוסד בשנת ה'תקנ"ב על ידי רבי משה שפירא, לאחר מספר שנים העביר רבי משה את הניהול השוטף של בית הדפוס לשני בניו, רבי שמואל אברהם אבא ולרבי פנחס. בית הדפוס נועד להדפסת ספרי חסידות ועיקר פרסומו נבע במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי אשר נודעו כ'שס סלאוויטא' ויצאו בשלושה מהדורות. בבית הדפוס של האחים שפירא עבד פועל בשם אליעזר פרוטוגין, באותה תקופה החל אליעזר להדרדר והיה מופיע לעבודה שיכור דבר שגרם לפיטוריו, גם בביתו לא מצא אליעזר מנוח מאחר ולא חי בשלום עם רעייתו ולאחר זמן מה שם קץ לחייו והתאבד בתלייה.

העלילה: כאשר מצאו אותו כבר היה מאוחר מדי ולאחר ניסיון החייה כושל קבע הרופא את מותו, בני משפחתו של אליעזר שהיו בשברונם הלכו והעלילו על האחים שפירא כי הם האחראים למותו של אליעזר והם אלו שתלו אותו והרגוהו כדי למנוע ממנו להלשין עליהם על הדפסת ספרים יהודיים ללא ביקורת הצנזורה. המשכילים והגויים המקומיים ששמחו על ההזדמנות שנפלה לידם, הוסיפו שמן למדורה, בעקבות הפרשה הוצא בשנת ה'תקצ"ה צו לסגירת בתי דפוס יהודיים בכל אזורי ליטא ובלארוס והאחים שפירא הושמו בכלא מאחורי סורג ובריח, ארבעה שנים ארכו החקירות ובכל אותו הזמן ישבו רבנו ואחיו רבי פנחס בצינוק, ידיהם ורגליהם כבולות, אביהם רבי משה שהיה כבר זקן ולא יכל לראות בצער בניו נפטר בט' כסליו ה'תקצ"ח.

קאסטרוי: בשנת ה'תקצ"ט יצא גזר דינם של האחים אשר נידונו לגזרת 'קאסטרוי' שהוא: אלף וחמש מאות מלקות לכל אחד מהם ובאם ישארו בחיים לאחר מכן ישלחו לשארית חייהם לסיביר. 'קאסטרוי' כל הנדיון בגזר דין אכזרי זה היה עליו לעבור בין שתי שורות של חיילים קוזאקים, בידיהם פרגולים והללו מצליפים על גבם החשוף אלף וחמש מאות מלקות.

קידוש השם: בשנת ה'תקצ"ט ערב ראש חדש אלול בוצע גזר הדין, בככר השוק הרחבה נעמדו שתי שורות קוזאקים מאתיים חמישים חיילים בכל שורה ובידיהם פרגולים ומגלבים, על רבנו ואחיו נגזר לעבור שלושה פעמים כל אחד בין השורות ולספוג את מכות הרצח שיומטרו עליהם. קהל גדול הגיעה לצפות, הקוזאקים עומדים הכן עם ברק של רצח בעיניהם ורבנו ואחיו עוסקים בוויכוח מי יילך ראשון (כי הראשון שיילך יקבל את ההצלפות החזקות ואצל השני החיילים כבר יותר עייפים) רבנו טוען כי מאחר והוא הבכור יילך הוא ראשון אך אחיו רבי פנחס טוען כנגדו ובדמעות מבקש הוא מרבנו כי רוצה הוא ללכת ראשון לבל יצטרך לראות בסבל אחיו הבכור, לבסוף ניצח רבי פנחס והוא הלך ראשון. גוו חשוף רק את הכיפה השאירו אותם רשעים על ראשו הקדוש, ידיו קשורים לאחור והוא החל ללכת בין שורות החיילים מכות רצח נחתו עליו מכל הכיוונים גופו מתנדנד מתכווץ מכאב לפתע נעצר רבי פנחס ולא הסכים לזוז כמה שנשאר יותר זמן על עמדו נוספים עוד ועוד הלקאות על גזר דינו, האחראי על גזר הדין לא הבין מה קורה ליהודי הזה האם מרוב הלקאות יצא הוא מדעתו, הסתבר כי הכיפה נפלה מעל ראשו ומאחר וידיו כבולות היו לאחור לא יכל להרימה, הקוזאקים היכו והצליפו בו בחימה שפוכה אך הוא עמד על עמדו ולא זז. לאחר זמן מה ריחם האחראי על גזר הדין על רבי פנחס ובראותו את גבורתו נתן פקודה להפסיק והוא עצמו ניגש, הרים את הכיפה והניח אותה על ראשו של רבי פנחס, רק אז הסכים רבי פנחס להמשיך, הפקודה ניתנה ומסע הזוועה המשיך שלושה פעמים עבר רבי פנחס ולאחריו עבר רבנו באותה רוח גבורה כאשר כל פעם שהכיפה נפלה מעל ראשם נעצרו ולא זזו המשיכו לחטוף את אותם הצלפות ולא זעו עד אשר החזירו את הכיפה לראשם. חלושים ושבורים היו כמעט ואין עצם שלמה בחלק העליון של גופם אך רוחם האיתנה נשארה חזקה כשהייתה ואף חושלה. חסידים מסלאוויטא והסביבה אספו כסף רב ולבסוף הצליחו להמתיק את גזר דינם ואת גזירת הגירוש לסיביר המירו למאסר עולם בתוך מוסקווה, שבע עשר שנה ישבו האחים בכלא, לאחר מות ניקולאי ועליית הצאר אלכסנדר השני קיבלו האחים חנינה ובשנת ה'תרט"ו שוחררו. מאז נודעו רבנו ואחיו רבי פנחס כ'האחים הקדושים מסלאוויטא'.

לאחר שחרורו החל רבנו לנהוג באדמו"רות ואת הדפוס העבירו האחים לעיר קאריץ הסמוכה לסלאוויטא.

פטירתו: בה' אדר תרכ"א עזבה נשמתו השלמה והטהורה של רבנו את גופו השבור והרצוץ ועלתה מעלה מעלה הישר לפני כסא הכבוד ומנוחתו כבוד בעיר טעפליק שבאוקראינה.

בניו: רבי פנחס רבי אריה לייב רבי חנינא ליפא מזיטומיר שהמשיך לנהל את הדפוס בעיר זיטומיר.