Prof. Giulio Racah

Giulio (Yoel) Racah (Hebrew: ג'וליו (יואל) רקח‎ February 9, 1909, Florence – August 28, 1965, Florence) was an Italian–Israeli physicist and mathematician.

Biography

Born in Florence, Italy, he took his degree from the University there in 1930, and later studied in Rome with Enrico Fermi. In 1937 he was appointed Professor of Physics at the University of Pisa. In 1939, due to application of Anti-Jewish laws in Italy, Racah immigrated to the British Mandate of Palestine, and was appointed Professor of Theoretical Physics at the Hebrew University of Jerusalem, where he was later Dean of the Faculty of Sciences, and finally Rector and acting President. The physics institute at the Hebrew University is named "The Racah Institute of Physics".

Racah's research was mainly in the fields of quantum physics and atomic spectroscopy. He first devised a systematic general procedure for classifying the energy levels of open shell atoms, which remains to this day the accepted technique for practical calculations of atomic structure. This formalism was described in a monograph coauthored by his cousin: Ugo Fano (Irreducible Tensorial Sets, 1959).

Awards: In 1958, Racah was awarded the Israel Prize in exact sciences.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Giulio was an Italian–Israeli physicist and mathematician.

Born in Florence, Italy, he took his degree from the University there in 1930, and later studied in Rome with Enrico Fermi. In 1937 he was appointed Professor of Physics at the University of Pisa. In 1939, due to application of Anti-Jewish laws in Italy, Racah immigrated to the British Mandate of Palestine, and was appointed Professor of Theoretical Physics at the Hebrew University of Jerusalem, where he was later Dean of the Faculty of Sciences, and finally Rector and acting President. The physics institute at the Hebrew University is named "The Racah Institute of Physics".

In the Israeli War of Independence, Racah served as deputy commander of the Israeli forces defending Mount Scopus.

Racah's research was mainly in the fields of quantum physics and atomic spectroscopy. He first devised a systematic general procedure for classifying the energy levels of open shell atoms, which remains to this day the accepted technique for practical calculations of atomic structure. This formalism was described in a monograph coauthored by his cousin Ugo Fano (Irreducible Tensorial Sets, 1959).

פרופסור יואל רקח נול' 9 בפברואר 1909 – נפ' 28 באוגוסט 1965, היה פיזיקאי ישראלי, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל

ג'וּליו (יואל) רקח נולד בשנת 1909 למשפחה יהודית מיוחסת בפירנצה שבאיטליה. בשנת 1930 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פירנצה. רקח היה עוזרו של פרופ' אנריקו פרמי באוניברסיטת רומא והשתלם בציריך אצל הפיזיקאי האוסטרי וולפגנג פאולי. הוא הורה פיזיקה עיונית באוניברסיטאות פירנצה ופיזה, בה התמנה לפרופסור חבר בשנת 1937. על פי מחקריו, בנתה ממשלת איטליה הפשיסטית מכשור אופטי, ששימש בהצלחה לפגיעות באוניות הצי הבריטי (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים של בין הערביים). מכשור זה נתן יתרון רב לצי האיטלקי בים התיכון בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד המצאת הראדאר, שיושמה על ידי הבריטים והפכה את הקערה על פיה.

בשנת 1939 עלה רקח לארץ ישראל והתמנה לפרופסור מן המניין בחוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית שהוקם בשנת 1931. רקח ושמואל סמבורסקי היו המרצים הראשיים בחוג בתקופת המנדט הבריטי. במהלך מלחמת השחרור, נוסף על המשך מחקרו עמד רקח בראש יחידת חמ"ד (חיל מדע) בהר הצופים. בשנת 1961 נבחר לרקטור האוניברסיטה העברית כמועמד של "הצעירים" בסנאט, אשר הכריעו להפריד את תפקיד הרקטור מתפקיד הנשיא. במשך שנה הוא אף תפקד כנשיא בפועל עד מינויו של אליהו אילת‏.

רקח היה מהפיזיקאים הראשונים שהשתמשו בעקרונות של סימטריה, ובענפים המתמטיים המנתחים אותה, תורת החבורות ואלגברת לי, בשביל להבין תופעות פיזקליות, ובכך תרם תרומות חשובות לתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין. על שמו קרויים מקדמי רקח, כמו גם משפט רקח, הטוען שבאלגברת לי פשוטה למחצה מספר אופרטורי הקזימיר שווה למספר האופרטורים בתת-האלגברה של קרטן. בין תלמידיו של רקח נמנים עמוס דה שליט, גבירול גולדרינג, גדעון יקותיאלי, ישראל פלח ואחרים אשר הקימו את הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן (שאז נקראה המחלקה לפיזיקה גרעינית).

רקח עבד עם אלברט איינשטיין, זכה להכרה בינלאומית רחבה והיה חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת תשי"ח (1958). הוא נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1959.

רקח נפטר בשנת 1965 כתוצאה מתאונה‏ בעיר הולדתו פירנצה, ונקבר בירושלים.‏

על שמו נקרא מכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, ובו נערכות לזכרו הרצאות שנתיות. כמו כן קרויים על שמו רחוב פרופסור רקח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, וכן מכתש רקח שעל הירח.