Rabbi Meir Auerbach of Kalisz & Jerusalem

• Meir Auerbach Wikepedia

Rabbi Meir Auerbach (1815-1878) was born in Kovel near Kalish, an important city in central Poland into a family who for centuries produced great rabbis. He was a descendant of Rabbi Shloma Zalman of Poznan who lived in the latter part of the sixteenth century. Rabbi Shloma Zalman authored many scholarly works and was recognized in his generation as a holy man.

Rabbi Meir Auerbach's father, Rabbi Yitzchak Isaac Auerbach who passed away in 1846 was the Rabbi of Polotzk and Luntshitz and authored the sefer Divrei Chaim.

Rabbi Meir Auerbach himself was a towering Gaon in Talmud. He became rabbi of the city of Koval in 1840 at the tender age of 25. In 1846, Rabbi Auerbach was appointed president of the Jewish court din in Kolo, where he served for nine years. He later became the Chief Rabbi of Kalisz/Kalish for four years.

In 1860 after relinquishing the Rabbinate of Kalish to Rabbi Chaim Elazar Wax, Rabbi Meir Auerbach travelled to Israel and settled in Jerusalem. Rabbi Shmuel Salant, the chief Rabbi of Jerusalem, was about to embark on a lengthy voyage to Europe on behalf of the impoverished communities in Israel, He appointed Rabbi Meir Auerbach to serve as Chief Rabbi in his absence.

After several months, when Rabbi Shmuel Salant returned, Rabbi Auerbach was prepared to relinquish his role as Chief Rabbi of Jerusalem back to Rabbi Salant. Rabbi Salant, in his keen wisdom and insight saw the tremendous benefit of having Rabbi Auerbach involved in communal affairs. He convinced rabbi Auerbach that since he was caught up in overseeing the financial viability of the community he therefore had little time to fill his role as sole Chief Rabbi. He thus persuaded Rabbi Auerbach to stay on as the assistant Chief Rabbi of Jerusalem.

As assistant Chief Rabbi, Rabbi Auerbach assisted Rabbi Shmuel Salant in the spiritual and material wellbeing of Jerusalem and continued to play a most critical role in all the communal affairs of the country. Rabbi Auerbach also played an essential role on the Jerusalem Rabbinical Board of Directors of the Rabbi Meir Baal Haneis Salant charity founded in 1860 by Rabbi Shmuel Salant.

The Rabbi Meir Baal Haneis Salant archives contains hundreds of letters from all over the world that were written to him in his capacity as a Rabbinical Board Director of the Rabbi Meir Baal Haneis Salant charity fund. Rabbi Auerbach had made investments in several successful enterprises in Poland before he emigrated to Eretz Yisroel and made a comfortable living. He therefore refused to take any salary from his rabbinical functions. On the contrary Rabbi Auerbach freely distributed charity to institutions and individuals, especially widows and orphans.

In 1866 when the cholera plague rained death and destruction on Jerusalem and all the various Ashkenazy groups and organizations were in disarray, Rabbi Shmuel Salant and Rabbi Auerbach felt that it would be an urgent need and tremendous advantage to the entire city to create an umbrella organization which would unite all the various factions and which would work harmoniously and in unison for the benefit of the Klal. Thus was born the Vaad Haklali which eventually became the central institution which dealth with all Jerusalem's issues, both financial and spiritual.

Rabbi Auerbach was revered as a great man by all the foreign diplomats who had offices in Palestine, particularly the Russian Consul. Once an incident occurred that the crown prince the son of the Emperor of Russia Alexander II became ill. The Emperor sent a request to Rabbi Auerbach via the Russian Consul that he gather together a group of scholars to pray for the welfare of his son. Rabbi Auerbach complied with the royal request and sent a telegram to the Emperor with his promise that the boy will get well. At the very moment that the Emperor read the telegram, the royal physicians came to inform His Highness that his son was miraculously coming out of danger. As a token of his appreciation, the Emperor sent Rabbi Auerbach a personal handwritten letter thanking him for the prayers. He also included a gift of one thousand rubles to distribute to the poor scholars of Jerusalem.

Rabbi Auerbach was extremely devoted to the continued growth and welfare of the growing population in Jerusalem and sought to open up new neighborhoods for expansion. With Rabbi Shmuel Salant he assisted Rabbi Yosef Rivlin and Rabbi Yoel Moshe Salomon in building the neighborhood of Nachalat Shiva, which was the first Jewish neighborhood of Jerusalem built in modern times outside the walls of the Old City. The cornerstone laying ceremony for the new neighborhood took place on Lag B'Omer, the 18th of Iyar in the year 5629 (1869), and by 1875, some 50 Jewish families were living in the area.

He also took center stage in the establishment of the neighborhood of Meah She'arim. Rabbi Auerbach was very beloved on all segments of the community. He was appointed as Honorary President of the Yeshiva Etz Chaim, the Bikur Cholim Hospital,and the Churvah shul Beis Yakov. His reputation as a great scholar is evident by his monumental work on the Shulchan Aruch called "Imrei Binah". Rabbi Auerbach instituted a restriction in Jerusalem on playing musical instruments at weddings as a sign of mourning for the Destruction of the Holy temple, a custom which is still upheld.

Unfortunately, on the third of Iyar in 1878, Rabbi Meir Auerbach passed away at the relatively early age of sixty three. Rabbi Shmuel Salant once again remained alone to lead Jerusalem Jewry. May the memory of Rabbi Meir Auerbach be a blessing.

• Jewish Encyclopedia

עברית

Meir Auerbach (1815–1878) was president of the Jewish court at Koło, and author of "Imrei Bina" (Words of Wisdom). He immigrated to Palestine and was appointed the first Ashkenazi Chief Rabbi of Jerusalem. and headed the Poland Kollel.

Born in Kowel, Poland, into the Auerbach family of rabbis, he became rabbi of his hometown at the age of 25. In 1846, Auerbach was appointed president of the Jewish beit din in Koło, where he served for nine years. Later he moved to Kalisz, where he served as a rabbi and engaged in commerce. In his sermons, he encouraged members of his congregation to immigrate to Palestine, to "start the process of redemption." In 1858, Aurbach traveled to the Holy Land and settled in Jerusalem. His position in Poland was filled by Rabbi Chaim Elozor Wax who headed the Poland Kollel.

In Jerusalem, Auerbach found many kollels, each working for the benefit of their own communities. There was no organization to handle general Jewish affairs, such as paying the salaries of rabbis, paying Turkish military taxes, and dealing with Turkish officials. In 1866, Rabbi Auerbach with Rabbi Shmuel Salant organized a central committee to represent the interests of all the Ashkenazim, while the Sephardim managed their affairs under the leadership of the Hakham Bashi of Jerusalem.

Minhag Yerushalayim

In his sefer, Imrei Binah, Rabbi Auerbach promulgated the wedding custom known as Minhag Yerushalayim, which does not permit musical instruments to be played at a wedding in Jerusalem proper in deference to the Holy Temple which lies in ruins in that city. According to this custom, only percussion instruments are allowed. Rabbi Auerbach's decision was accepted by Rabbi Yosef Chaim Zonnenfeld, Rabbi Yehoshua Leib Diskin, and later Rabbanim of Jerusalem.[3] Today most Ashkenazi and Hasidic weddings in Jerusalem follow this custom, although some rabbis (notably Rabbi Chaim Pinchas Scheinberg) are lenient and allow musical instruments. Sephardim and some Hasidic groups such as Ger are not included in this custom.

Kosher etrogs

Rabbi Auerbach and Rabbi Shmuel Salant, considered the Balady citron, cultivated in the Arab village of Umm el-Fahm, as the most kosher etrog.

References

• ^ Cohen, Moshe. "A Chasene In Yerushalayim". mostlymusic.com. Retrieved 2010-03-14.
• ^ Kuntres Pri Etz Hadar (Jerusalem תרל"ח)
• ^ HaLevanon 13 no 42 Letter by Rabbi Meir Auerbach
• Biography of Rabbi Meir Auerbach

הרב מאיר אוירבך, תקע"ה 1815, קובל, ווהלין, תחום המושב, האימפריה הרוסית – ה' באייר תרל"ח, 1877, ירושלים), בעל "אמרי בינה", רב בפולין, ומאוחר יותר ממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים.

תולדות חייו

מאיר אוירבך נולד בשנת תקע"ה בעיר קובל שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), נצר למשפחת רבנים. בגיל 25 נתמנה לרב בעיר מולדתו, שלפני כן שימש בה ברבנות אביו, יצחק איציק אוירבאך.

בשנת תר"ו (1846) נקרא לכהן כרב בעיר קולו , שם ישב תשע שנים כאב בית דין.

בשנת תרט"ו עבר לקהילת קאליש, שם עסק ברבנות וגם במסחר, וצבר נכסים. בדרשותיו אל בני קהילתו לא חדל מלדבר על "יישוב ארץ ישראל, שהיא ראשית הגאולה".

בשנת תרי"ט עלה לארץ ישראל, וקבע את מקום מושבו בירושלים. לדבריו רצה "לפרוק מעלי עבודתי בצורכי ציבור וחשקה נפשי אך לחבק תורתינו הקדושה ולשבוע נפשי בצחצחות אורות התורה ותקעתי אוהלי בקדש לשבת בעיר אשר בחר ה' ללמוד וללמד... הקרבתי על מזבח ציון וירושלים כל מחמדי ... בחרתי לשבת גלמוד בארבע אמות של הלכה בקודש ". מרץ רב השקיע ביסוד הישיבה "אהל יעקב", והעדה האשכנזית בירושלים מינתה אותו לרב הראשי של קהילתה.

כאשר ביקש למנות שוחטים שינהגו לפי מנהגי הרמ"א, פרצה מחלוקת גדולה עם העדה הספרדית, וכנגדו יצא החכם באשי ר' חיים דוד חזן, והמריבה הגיעה עד לחצר השולטן הטורקי.

עם עלותו ארצה היה עד למחלוקות וסכסוכים בין הכוללים, המוסדות שקיבלו וחילקו את כספי התמיכה מהתפוצות. ליישוב הסכסוכים יסד בשנת 1866 את "הוועד הכללי כנסת ישראל" ("ועד כל הכוללים") בירושלים, בהשתתפות הרב שמואל סלנט.

ב "מכתב הגלוי" ששיגר לנדיב משה מונטיפיורי יצא הרב נגד דברי הדיבה שהופצו על היישוב, כי יושבי הארץ הם "עריקים שברחו מארצות אירופה היות שברחו מעבודת הצבא".

לאחר שבשנת תר"ך נוסדה "חברת יישוב ארץ ישראל", הצטרף אליה הרב צבי הירש קאלישר. הרב מאיר אוירבך כתב דברי הסכמה לספרו של הרב קאלישר "מאזניים למשפט", והצטרף לקריאה לפעולות יזומות לבניין הארץ, אך הסתייג מחידוש הקורבנות שהוצע על ידי הרב קאלישר.

הרב אוירבך כינס בביתו צעירים ירושלמיים והשפיע עליהם שיצאו לעבודות האדמה. בסיועו נרכשה הקרקע שעליה הוקמה השכונה "מאה שערים", וכן השתתף בבניית "משכנות ישראל" ושכונות נוספות. כמו כן סייע ליסוד בית החולים ביקור חולים.

אחת מתכניותיו הקשורות בגאולת הארץ הייתה "החברה לקניית אדמת יריחו". לאחר שניתנה הרשאה מהשלטונות העות'מאניים והקנייה עמדה לצאת לפועל, הופסק המשא ומתן.

הרב אוירבך נפטר בירושלים בה' באייר תרל"ח.

תלמידיו היו ממייסדי פתח תקווה.

מתוך האנצקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

הרב מאיר אויערבאך מקאליש

נולד בעיר דוברי, ליד קאליש, פולין, ר"ח אדר תקע"ה (1815), לאביו הרב יצחק איציק (רב בקהלות דוברי, פלוצק ולנצ'יץ, משושלת דורות של רבנים מפורסמים בפולין, מחבר הספר "דברי חיים"). למד תורה בבית אביו ובישיבות והוסמך לרבנות.

נבחר לרב בעיירה קוואהל, פלך וארשה, ואח"כ בקולו. הדפיס את הספר "דברי חיים" של אביו (שאלות ותשובות וחידושי הלכה) והוסיף עליו הערות וחידושים משלו בציון "אמר בן המחבר", וכך נתפרסם כגדול בתורה ונתקבל לרב ראשי בקאליש.

בשנת תרי"ט עלה ארצה והתישב בירושלים והביא אתו הון רב, כי עשיר היה. בראשונה התאכסן בבית ר' יהושע ילין ואח"כ קנה לו בית בקצה רחוב היהודים ובנהו מחדש בעזרת מחותנו ר' יעקב קופליעקוביץ וקרא לו "אהל יעקב" על שם נדבן זה, אך בפי בני ירושלים נקרא הבנין "חצר הרב מקאליש".

בשנת תר"כ נתמנה לרב ראשי לעדה האשכנזית בירושלים לדרישת הרב שמואל סלנט , שהיה הרב הראשי בפועל, אף כי לפי התמנותו היה תוארו הראשון סתם "מורה הוראה", ובהיות ומרוב ענותנותו לא רצה לשאת עליו את התואר רם-המעלה של רב ראשי, רק בדלית ברירה (מחוסר אדם מתאים ורצוי לכל העדה) הסכים לשאת את העול הזה, לכן השתמש בשעת הכושר כשבא הרמ"א מקאליש לשכון כבוד בירושלים, ובו נתאחדו תורה וגדולה במקום אחד, ודרש בתוקף שישחררוהו מתפקידי הרבנות הראשית וימנו למשרה זו את הרב מקאליש. אך למעשה הוסיף הר"ש סלנט לשרת את הצבור כמקודם ויחד עם הרב מקאליש ניהלו שניהם את העדה באהבה ובכבוד ובהבנה הדדית. והרב מקאליש שרת את העדה בלי לקבל משכורת, כי לא היה זקוק לה, ויותר מכן עזר בכספו למוסדות צבור ולנצרכים.

היה יפה ונהדר גם בחצוניותו, גבה קומה, בעל הדרת פנים, עינים יפות ומאירות. עשה רושם רב במראהו ובהדרת פניו.

הרב מקאליש פעל במרץ ובהצלחה לשחרור האשכנזים ממרות העדה הספרדית בעניני שחיטה והודות להשפעתו הודיע הראשון-לציון של הספרדים (הרב הראשי היחיד, המוכר על-ידי השלטון) לממשלה הטורקית ולראשי הדת המוסלמית, שגם האשכנזים הם יהודים וגם שחיטתם כשרה למוסלמים, וכך נתאפשר לאשכנזים לסדר להם שחיטה מיוחדת ואטליזים מיוחדים ולמכור את הטריפות למוסלמים. כן פעל רבות לטובת העדה האשכנזית בסידור עניני ה"חלוקה" וליסוד הועד הכללי כנסת ישראל, לביצור התלמוד-תורה וישיבת "עץ חיים" וליסוד ביקור-חולים והיה נשיא כולל וארשה. תמך מכספו בכל דבר צבורי וגם עזר לתלמידי-חכמים נצרכים, ליתומים ולאלמנות. מסביבו התרכזו טובי הצעירים מבני ירושלים בתוכם יואל משה סלומון, יוסף ריבלין, יהושע ילין ועוד, שעוררו את יהודי ירושלים לצאת מחומות העיר העתיקה ולהתישב על הקרקע, שהקימו את השכונות החדשות מחוץ לחומה, הוציאו את העתונים הראשונים והיו מבוני פתח-תקוה. השתתף ביסוד שכונת מאה שערים, בתרל"ד, נתן 5650 גרוש לבנין עזרת נשים ו-500 גרוש להקמת הבימה בבית הכנסת "ישועות יעקב" שבשכונה. גם ביסוד שכונות אחרות היה תמיד "החבר הראשון" שמשך אחריו רבים אחרים. בתרל"ד קנה מגרש גדול במרכז ירושלים החדשה ומכר אותו לר' דוד רייז , שבנה עליו את החצר הגדולה "בית דוד" והקדיש את הדירות שבה לשיכון לתלמידי-חכמים עניים בחנם (לשלש שנים חליפות לפי הגרלה).

היה הראשון שיעץ לתלמידיו להתמסר לעבודת האדמה ויחד אתם ייסד את החברה הראשונה לרכישת קרקע ולהתישבות. בשנת תרל"ה נזדמנה להם אפשרות לקנות את חלק אדמת יריחו בערך 4000 דונם שהועמדה למכירה פומבית על ידי השלטונות הטורקיים. בראשותו נוסדה חברת מניות בנות מאה נאפ. כל אחת, לקנות מהממשלה את האדמה ולהתאחז בה. החברה הכילה חמשים חבר מנכבדי ירושלים וכל חבר הכניס חצי מחיר המניות לידו שהתמנה לסוכן החברה, הוא עניין את נדיבי פולין ועשיריה בקניה זו והצליח למשוך לגאולת אדמת יריחו את העשיר הנודע מפולין ר' ליב קושמיראק שנתן כמאה אלף רו"כ למטרה זו.

הוא ניהל את המשא ומתן ואף הצליח להשיג את שטר המכר, למרות שגם נוצרים ומוסלמים היו בין המתחרים, אך משנודע לשלטונות הטורקיים, כי שטרי המכר רשומים על שמות נתינים זרים ביטלו מיד את הקניה, הוא הצטער מאד על כך, ומאז לא ידע מנוח לגופו ולנפשו, כתוצאה מחברה זו נוסדה בתרל"ח - אחרי שנתיים אם המושבות פתח-תקוה.

היה מכובד מאד על כל הצבור היהודי בירושלים, כאשכנזים כספרדים, ואף על שרי השלטון והקונסולים. פעם, כשחלה יורש-העצר הרוסי, ערך תפלה מיוחדת להבראתו, ולאחר-זמן, משקם יורש-העצר ממחלתו, בא הקונסול הרוסי אל הרב בכריעה על ברכיו לפניו מסר לו מכתב תודה מאת הצאר כתוב בעצם כתב-ידו בצרוף אלף רובל ששלח לעזרת עניי היהודים בירושלים. גם השר משה מונטיפיורי הוקירו מאד ושלח לו כתשורה גביע-כסף לקידוש ועליו כתובת עברית בחרוזים.

עמד בתוקף על משמר המסורת נגד מתקני הדת ונגד החינוך החילוני. כן נלחם בתוקף נגד היציאה מהארץ, ובצוואתו שכתב בשנת תרל"ז, כשנה לפני מותו, הודיע לנכדו ויורשו בירושלים, שאם יסע לחו"ל יפסיד את זכותו בירושת הבית אשר לו בשכונת מאה שערים.

חיבר את ספרי "אמרי בינה" חלק ראשון ושני, חידושיו והגהותיו על ספר "דברי חיים" שהדפיס אביו

על ד' חלקי שלחן ערוך, הגהות לספר "טורי אבן" לגאון בעל "שאגת אריה" בשם "קונטרס אחרון". בכתב-יד: ספרי אמרי בינה חלק שלישי ורביעי, הגהות על הש"ס, משניות והרמב"ם, דרשות לשבתות ולמועדים.

נפטר בירושלים, ה' אייר תרל"ח.

אשתו השניה, הענדעל בת הרב מנחם אויערבאך אב"ד דאסטראווע בן הרב חיים בע"ס דברי משפט, יצאה ביום ח' תשרי תרמ"א (יום "שלש עשרה מדות") לבית-העלמין שבהר הזיתים להתפלל על קבר בעלה ועל קברי צדיקים, בלוית נשים מחצרה, ולפי דבריהן חזרו עמהן העירה לפנות ערב ונשים אחרות העידו שראו אותה אח"כ מתהלכת בסמטאות שבקרבת הכותל המערבי, ומאז נעלמו עקבותיה ועל אף כל החיפושים אחריה לא נמצאה עוד לעולם.

בנו הרב ר' שלמה היה רב באוניאבה ובלנצ'יץ, בפולין, ונכדו הרב מנחם נתן היה רב ומו"צ בשכונת רוחמה בירושלים, עסקן פעיל, מחבר הספר "אורח נאמן" "זכות אבות" "ענף אבות" ולמעלה מעשרים חיבורים בכתב-יד.

• ^ ירחון בית יעקב No 100 Page 80
• ^ ירחון בית יעקב No 100 Page 80