Simcha Alter Ben-Tzion Gutman

ויקיפדיה עברית

ה אלתר גוטמן נולד באורחיי, בחבל בסרביה שברומניה ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. ניסיונו לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, ביידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי").

קברו של ש. בן ציון בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר באותו בית הספר (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי, ואיתם הקים את הוצאות הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).

לאחר פרעות קישינב, עלה לארץ בשנת 1905 כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ").

גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.

על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב, רחוב בשכונת המסילה בחיפה‏[1] ורחוב ברחובות.

בנו נחום גוטמן, שנולד ב-1898, הוא המפורסם שבציירי תל אביב.

ספריו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כל כתבי ש. בן ציון בצאת ישראל ממצרים : ספור־גבורות מימי קדם נפש רצוצה האזרח הרמן ודורתיאה- תרגום לעברית של ספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה ארץ אשכנז, הגדה של סתו- תרגום לעברית לספרו של היינריך היינה ראו גם[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מייסדי תל אביב קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] יצירתו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כתבי ש' בן-ציון בפרויקט בן-יהודה האזנה לשירי ש. בן ציון באתר זמרשת על חייו ויצירתו

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן (י"ג בכסלו תרל"א, 7 בדצמבר 1870 – כ"ז באייר תרצ"ב, 2 ביוני 1932) היה סופר, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב.

תולדות חייו

שמחה אלתר גוטמן נולד באורחיי, בחבל בסרביה שברומניה ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. ניסיונו לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, בשפת יידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי"). י

בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר באותו בית הספר (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי, ואיתם הקים את הוצאות הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר). י

לאחר פרעות קישינב, עלה לארץ בשנת 1905 כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ"). י

גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור. על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב רחוב בשכונת המסילה בחיפה ורחוב ברחובות. בנו נחום גוטמן הוא המפורסם שבציירי תל אביב.