Jefim Hayyim Schirmann

Haim Schirmann (Hebrew: חיים שירמן‎; October 18, 1904 – June 14, 1981) was Israeli scholar of medieval Spanish Jewish poetry.

Schirmann was born in Kiev in the Russian Empire (today in Ukraine). After studying in his home country until 1919, he moved to Germany and received a degree in Semitic linguistics from Berlin University in 1930. He emigrated to Mandate Palestine, now Israel, in 1934.

He began lecturing in medieval poetry at the Hebrew University of Jerusalem in 1942, and became a professor there in 1954. Schirman continuing his work at the university until 1968.

In 1957, Schirmann was awarded the Israel Prize, for Jewish studies.

_________________________________________________________________

ויקיפדיה: חיים שִירְמן ( ט' במרחשוון, ה'תרס"ה, 18 באוקטובר 1904 – י"ב בסיוון, ה'תשמ"א, 14 ביוני 1981) היה חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, הפיוט הקדום בארץ ישראל, השירה העברית, התיאטרון והמוזיקה של יהדות איטליה, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל למדעי היהדות בשנת תשי"ז

שירמן נולד בשנת 1904 בעיר קייב שבדרום-מערב רוסיה במשפחה מבוססת[1] ושומרת מצוות. מחוץ להשכלה כללית, בגימנסיה רוסית, דאג אביו, דוב (בוריס), כי ילמד עברית‏ וכינור

לשירה העברית בספרד נחשף בפעם הראשונה בגיל 12. במהלך שיעורי העברית, קרא עם מורו את קינות תשעה באב, והתאהב בשיר "ציון הלא תשאלי" לרבי יהודה הלוי. בעקבות זאת, הוא תרגם את השיר לרוסית וביקש למצוא חומר נוסף בנושא. חיפושיו הביאו אותו לספרו של יחיאל מיכל זק"ש על שירת הקודש העברית של יהודי ספרד, וכדי שיבינו טוב יותר תרגם חלקים ממנו לרוסית. במקביל, הוא החל לאסוף חומר בנושא ולקטלג אותו לפי מיקומו הגאוגרפי.‏

בשנת 1920, בעקבות מהפכת אוקטובר, נאלץ לעקור עם משפחתו לגרמניה, ושם רק בשנת 1924, בהיותו בגיל 20, סיים את לימודיו בגימנסיה גרמנית. הדבר נבע, ככל הנראה, בשל קשיי המעבר, והצורך להסתגל לסביבה חדשה, לרבות הצורך ללמוד את השפה הגרמנית.‏ הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת ברלין, ובחר ללמוד בלשנות שמית, בפרט משום שרצה לדעת ערבית, שפת חובה לכל מי שמבקש ללמוד על שירת ימי הביניים בספרד. במקביל ללימודיו באוניברסיטה למד במשך חמש שנים בבית המדרש הגבוה למוזיקה בברלין, שם המשיך ללמוד כינור, אצל קרל קלינגר. כמו כן, השתתף בשיעוריו של יצחק משה אלבוגן, בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות

בשנת 1930 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתרגומו של אלחריזי למחברות אלחרירי

לאחר סיום לימודיו השתתף בכתיבת למעלה מ-300 ערכים באנציקלופדיה יודאיקה של הוצאת אשכול. בשנת תרצ"א (1930), יסד זלמן שוקן את המכון לחקר השירה העברית, והעמיד בראשו את חיים ברודי. תחילה היה המכון בברלין, אך בחודש אב ה'תרצ"ג, לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוא סגר את שעריו. בחודש סיוון ה'תרצ"ד הוא החל לפעול בארץ ישראל. שירמן החל לעבוד במכון מייד עם היווסדו ועד לשנת 1942, לצדם של ברודי, מנחם זולאי ומאוחר יותר גם אברהם מאיר הברמן. במסגרת עבודתו במכון, נסע שירמן, בשנים 1931 ושנת 1932, לאוניברסיטת קיימברידג', לשם העתקת קטעי שירה ופיוט מהגניזה הקהירית

בשנים 1932–1933 נענה להזמנתו של אלבוגן, והחל להרצות בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות, אולם בשנת 1934 נאלץ לעקור בשנית, הפעם מגרמניה הנאצית, ועלה לארץ ישראל

בשנת 1942 הוא הוזמן להרצות באוניברסיטה העברית, על שירת ימי הביניים. בשנת 1954 הוא מוּנה לפרופסור. שנה אחר כך (בשנת 1955) החל לערוך את הרבעון למדעי היהדות "תרביץ", עד לשנת 1969. בשנת תשט"ו-1955 נבחר לחבר האקדמיה ללשון העברית‏ (משנת תרצ"ט היה חבר בוועד הלשון העברית), וכיהן שם במספר ועדות

בשנת תשי"ז זכה שירמן בפרס ישראל למדעי היהדות[15], על ספרו "השירה העברית בספרד ובפרובאנס". בשנת 1960 נבחר לשמש ראש המכון למדעי היהדות ובשנת 1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בין לבין, הוזמן שירמן כמרצה אורח למוסדות אקדמיים באירופה ובארצות הברית. בין היתר ביקר גם בלנינגרד וניתנה לו אפשרות לעיין, באופן חלקי, במספר כתבי יד מאוסף פירקוביץ' שבספרייה הציבורית של העיר. בשנת 1967 יזם, יחד עם עזרא פליישר, את הקמת "המפעל לחקר השירה והפיוט", באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, במטרה לקטלג את קטעי השירה והפיוט ששרדו בגניזה. בשנת 1968 הוא פרש מהוראה פעילה באוניברסיטה, וכיהן כפרופסור אמריטוס. בשנת תשכ"ח זכה בפרס לייב יפה של קרן היסוד לעבודות מחקר על ספרו "שירים חדשים מן הגניזה".‏

שירמן נפטר בפריז, בשנת 1981, והובא לקבורה בירושלים. חלק ממפעל הנצחתו כולל ערב לזכרו, פרסום הביבליוגרפיה המעודכנת שלו ומאמר אחד שלו במהדורה מצומצמת. כמו כן, יצאה לאור חוברת מאמרים לזכרו ונקרא על שמו רחוב, בעיר באר שבע