Frederick Loewe

https://en.wikipedia.org/wiki/Frederick_Loewe
Originally Friedrich (Fritz) Löw

Frederick Loewe (/ˈloʊ/,[1] originally German Friedrich (Fritz)[2] Löwe German pronunciation: [%CB%88l%C3%B8%CB%90v%C9%99]; June 10, 1901 – February 14, 1988[3]), was an Austrian-American composer. He collaborated with lyricist Alan Jay Lerner on a series of Broadway musicals, including My Fair Lady and Camelot, both of which were made into films.

Contents Biography Loewe was born in Berlin, Germany, to Viennese parents Edmond and Rosa Loewe. His father was a noted Jewish operetta star who performed throughout Europe and in North and South America; he starred as Count Danilo in the 1906 Berlin production of The Merry Widow.[4]

Loewe grew up in Berlin and attended a Prussian cadet school from the age of five until he was thirteen. At an early age Loewe learned to play piano by ear and helped his father rehearse, and he began composing songs at age seven. He eventually attended a music conservatory in Berlin, one year behind virtuoso Claudio Arrau, and studied with Ferruccio Busoni and Eugene d'Albert. He won the coveted Hollander Medal awarded by the school and gave performances as a concert pianist while still in Germany. At 13, he was the youngest piano soloist ever to appear with the Berlin Philharmonic.

In 1924, his father received an offer to appear in New York City, and Loewe traveled there with him, determined to write for Broadway. This proved to be difficult, and he took other odd jobs, including cattle punching, gold mining and prize fighting.[5] He eventually found work playing piano in German clubs in Yorkville and in movie theaters as the accompanist for silent films. In 1931, he married Ernestine Zerline. Childless, they divorced in 1957.[6]

Loewe began to visit the Lambs Club, a hangout for theater performers, producers, managers, and directors. He credited The Lambs for keeping him working until his career expanded, and left a share of his royalties of Brigadoon to The Lambs Foundation.[7] He met Alan Jay Lerner there in 1942. Their first collaboration was a musical adaptation of Barry Connor's farce The Patsy, called Life of the Party, for a Detroit stock company.[8] It enjoyed a nine-week run and encouraged the duo to join forces with Arthur Pierson for What's Up?, which opened on Broadway in 1943.[8] It ran for 63 performances and was followed by The Day Before Spring, which ran on Broadway from November 1945 to April 1946.[9]

Their first hit was Brigadoon, a romantic fantasy set in a mystical Scottish village, directed by Robert Lewis with choreography by Agnes de Mille.[8] The musical ran on Broadway from March 1947 to July 1948 and won the 1947 New York Drama Critics' Circle award as Best Musical.[10] It was followed in 1951 by the less successful Gold Rush story Paint Your Wagon.[8]

In 1956, Lerner and Loewe's My Fair Lady was produced on Broadway. Their adaptation of George Bernard Shaw's Pygmalion, with the leads, Henry Higgins and Eliza Doolittle, being played originally by Rex Harrison and Julie Andrews, was a huge hit on Broadway and London. The musical won the Tony Award for Best Musical.[8] Metro-Goldwyn-Mayer took notice and commissioned them to write the film musical Gigi (1958), which won nine Academy Awards, including Best Picture.[8]

Their next Broadway musical was Camelot in 1960. The production starred Richard Burton, Julie Andrews and Robert Goulet.[8][11] According to Playbill, "The show achieved an unprecedented advance sale of three and a half million dollars, propelled in part by a preview on the Ed Sullivan Show that featured its stars, Richard Burton and Julie Andrews."[12] Camelot ran for 873 performances.[13]

Loewe then decided to retire to Palm Springs, California, where he bought a home in 1960.[14] For many years he did not write anything until he was approached by Lerner to augment the Gigi film score with additional tunes for a 1973 stage adaptation, which won him his second Tony, this time for Best Original Score.[15][8]

In 1974 they collaborated on a musical film version of The Little Prince, based on the classic children's tale by Antoine de Saint-Exupéry.[8] [16] This film was a critical failure, but the soundtrack recording and the film itself are in print on CD and DVD. Loewe and Lerner were nominated for the 1974 Academy Award for Best Song and Best Adapted or Original Song Score (with Angela Morley and Douglas Gamley).[17]

Loewe was inducted into the Songwriters Hall of Fame in 1972. Seven years later, in 1979, he was inducted into the American Theater Hall of Fame.[18]

Loewe remained in Palm Springs until his death at 86.[19] The cause of death was cardiac arrest, according to John F. Morris, an artist and longtime friend.[20] He had a Golden Palm Star on the Palm Springs Walk of Stars dedicated to him in 1995.[21] He was buried in the Desert Memorial Park in Cathedral City, California.[3][22]

About his life: https://de.wikipedia.org/wiki/Frederick_Loewe

https://en.wikipedia.org/wiki/Frederick_Loewe

https://www.nytimes.com/1988/02/15/obituaries/frederick-loewe-dies-...

https://books.google.com.ar/books?id=EujKPSbVOooC&pg=PA22&lpg=PA22&...

https://content.time.com/time/subscriber/article/0,33009,711968-1,0...

פרדריק (פריץ) לֵאוּ

''''''(באנגלית: Frederick Loewe, בגרמנית: Friedrich (Fritz) Löwe (מבוטא "לֵוֵה");‏ 10 ביוני 1901 - 14 בפברואר 1988) היה מלחין אוסטרי-אמריקאי ממוצא יהודי. הוא יצר עם הלבריתן אלן ג'יי לרנר את מחזות הזמר "גברתי הנאווה" ו"קמלוט", שהוצגו בברודוויי במשך שנים והיו גם לסרטי קולנוע מצליחים.

תוכן עניינים 1 חייו 2 לקריאה נוספת 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים חייו לאו נולד בברלין להורים וינאיים, אדמונד ורוזה לווה. אביו היה כוכב אופרטה יהודי ידוע-שם, שהופיע ברחבי אירופה ובשתי האמריקות. הוא הופיע בתפקיד הרוזן דנילו בהפקה הברלינאית של האלמנה העליזה בשנת 1906.

פרדריק לאו גדל בברלין ולמד בבית הספר הפרוסי לקדטים מגיל חמש עד שלוש-עשרה. בגיל צעיר למד לנגן בפסנתר משמיעה ועזר לאביו לחזור על תפקידיו. בגיל שבע החל לחבר שירים. בהמשך למד בקונסרבטוריון למוזיקה בברלין (קונסרבטוריון שטרן), הווירטואוז קלאודיו אראו למד שנה אחת מעליו, ובין חבריו ללימודים היו פרוצ'ו בוזוני ואז'ן ד'אלבר. הוא זכה במדליית הולנדר מטעם בית ספרו והופיע כפסנתרן קונצרטים עוד בהיותו בגרמניה. בגיל 13 היה הפסנתרן הסולן הצעיר ביותר שהופיע אי פעם עם הפילהרמונית של ברלין. ג'פרי בלוק מציין, בערך "פרדריק לאו" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין, שלכל הפרטים האלה אין שום אישור או תיעוד פרט לדברי לאו עצמו, והם מוטלים בספק.[1]

בשנת 1924 קיבל לווה האב הצעה להופיע בניו יורק ופרדריק נסע עמו לשם, נחוש בהחלטתו להלחין לברודוויי. החלטה זו התגלתה כקשה לביצוע, והוא קיבל על עצמו עבודות שונות, בהן החתמת בקר, כריית זהב והיאבקות. לבסוף מצא עבודה כפסנתרן במועדונים גרמנים ביורקוויל ובבתי קולנוע כמלווה לסרטים אילמים. גם לפרטים אלה אין כל תיעוד פרט לדברי לאו עצמו.[1]

לאו החל להסתופף במועדון, שהיה מקום מפגש קבוע לאנשי תיאטרון, שחקנים, מפיקים, מנהלי תיאטרון ובמאים. שם פגש את אלן ג'יי לרנר בשנת 1942. עבודתם המשותפת הראשונה היה עיבוד מוזיקלי של הפארסה של בארי קונור "הפראייר" (The Patsy), בשם "מסמר המסיבה" (Life of the Party), ללהקת קבע מדטרויט, החזיקה מעמד על הבמה תשעה שבועות רצופים, שכנעה את הצמד לעשות יד אחת עם ארתור פירסון במחזה "מה קורה?" (?What's Up), שנפתח בברודוויי ב-1943 וזכה ל-63 הצגות. שנתיים אחריו עלתה על הבמה הצגת "היום שלפני האביב". שתי הצגות אלה היו כשלונות, אך עבודתם המשותפת הבאה, "בריגדון", פנטזיה מוזיקלית רומנטית שהתמקדה בעיקר בסקוטלנד, הציב את הצמד במעמד של היוצרים המצליחים ביותר של מחזות זמר משולבים.[1] אחרי שיתוף הפעולה הבא שלהם, "המכורים לזהב" (1951) שעסק בימי הבהלה לזהב בקליפורניה בשנות ה-50' של המאה ה-19 והצליח פחות מקודמו, כתב הצמד את "גברתי הנאוה" (1956), עיבוד לפיגמליון של ג'ורג' ברנרד שו, והמחזמר הזה האריך ימים על הבמה יותר מכל הצגה אחרת בתקופתו ונחשב לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בכל הזמנים. כעבור שנתיים הוציאו מתחת ידיהם את ג'יג'י, עיבוד לנובלה של קולט, שזכה לפרס האקדמיה. יצירתם המשותפת האחרונה לברודוויי, "קמלוט", משנת 1960, עיבוד לגרסתו של ט. ה. וייט לאגדת המלך ארתור, עמדה בתלאות ההפקה, שכללו בעיות בריאות של הבמאי מוס הארט, מתחים אישיים וביקורות ראשונות גרועות, וזכתה לתקופת הצגות מכובדת בברודוויי.[1]

אחד המאפיינים למחזות הזמר של לרנר ולאו לאחר "בריגדון" היה הצגת דמות מרכזית בגילומו של שחקן שאינו זמר, המגיש את שיריו בשילוב של דיבור ושירה. דוגמאות לכך הם לי מרווין בסרט "המכורים לזהב"; רקס הריסון על הבמה ובסרט "גברתי הנאוה"; לואי ז'ורדן ב"ג'יג'י"; ריצ'רד ברטון (במה) וריצ'רד האריס (סרט) ב"קמלוט".[1]

אוסף יצירותיו של לאו נשמר במדור המוזיקה של ספריית הקונגרס בוושינגטון.

לקריאה נוספת A.J. Lerner: The Street Where I Live (New York, 1978) S. Suskin: Show Tunes …: the Songs, Shows, and Careers of Broadway's Major Composers (New York, 1986, enlarged 3/2000), 221–6 G. Lees: Inventing Champagne: The Worlds of Lerner and Loewe (New York, 1990) J.P. Swain: The Broadway Musical: A Critical and Musical Survey (New York, 1990) G. Block: ‘My Fair Lady: from Pygmalion to Cinderella’, Enchanted Evenings: the Broadway Musical from ‘Show Boat’ to Sondheim (New York, 1997), 225–44, 340–41 קישורים חיצוניים Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של פרדריק לאו MusicBrainz Logo 2016.svg פרדריק לאו , באתר MusicBrainz (באנגלית) פרדריק לאו , באתר Discogs (באנגלית) IMDB Logo 2016.svg פרדריק לאו , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) אתר אגודת פרדריק לאו Frederick Loewe ביוגרפיה פרדריק לאו , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A7_...

--------------------------------------------

https://en.wikipedia.org/wiki/Frederick_Loewe

Frederick Loewe (/ˈloʊ/,[1] originally German Friedrich (Fritz)[2] Löwe German pronunciation: [%CB%88l%C3%B8%CB%90v%C9%99]; June 10, 1901 – February 14, 1988[3]), was an Austrian-American composer. He collaborated with lyricist Alan Jay Lerner on a series of Broadway musicals, including My Fair Lady and Camelot, both of which were made into films.

Contents Biography Loewe was born in Berlin, Germany, to Viennese parents Edmond and Rosa Loewe. His father was a noted Jewish operetta star who performed throughout Europe and in North and South America; he starred as Count Danilo in the 1906 Berlin production of The Merry Widow.[4]

Loewe grew up in Berlin and attended a Prussian cadet school from the age of five until he was thirteen. At an early age Loewe learned to play piano by ear and helped his father rehearse, and he began composing songs at age seven. He eventually attended a music conservatory in Berlin, one year behind virtuoso Claudio Arrau, and studied with Ferruccio Busoni and Eugene d'Albert. He won the coveted Hollander Medal awarded by the school and gave performances as a concert pianist while still in Germany. At 13, he was the youngest piano soloist ever to appear with the Berlin Philharmonic.

In 1924, his father received an offer to appear in New York City, and Loewe traveled there with him, determined to write for Broadway. This proved to be difficult, and he took other odd jobs, including cattle punching, gold mining and prize fighting.[5] He eventually found work playing piano in German clubs in Yorkville and in movie theaters as the accompanist for silent films. In 1931, he married Ernestine Zerline. Childless, they divorced in 1957.[6]

Loewe began to visit the Lambs Club, a hangout for theater performers, producers, managers, and directors. He credited The Lambs for keeping him working until his career expanded, and left a share of his royalties of Brigadoon to The Lambs Foundation.[7] He met Alan Jay Lerner there in 1942. Their first collaboration was a musical adaptation of Barry Connor's farce The Patsy, called Life of the Party, for a Detroit stock company.[8] It enjoyed a nine-week run and encouraged the duo to join forces with Arthur Pierson for What's Up?, which opened on Broadway in 1943.[8] It ran for 63 performances and was followed by The Day Before Spring, which ran on Broadway from November 1945 to April 1946.[9]

Their first hit was Brigadoon, a romantic fantasy set in a mystical Scottish village, directed by Robert Lewis with choreography by Agnes de Mille.[8] The musical ran on Broadway from March 1947 to July 1948 and won the 1947 New York Drama Critics' Circle award as Best Musical.[10] It was followed in 1951 by the less successful Gold Rush story Paint Your Wagon.[8]

In 1956, Lerner and Loewe's My Fair Lady was produced on Broadway. Their adaptation of George Bernard Shaw's Pygmalion, with the leads, Henry Higgins and Eliza Doolittle, being played originally by Rex Harrison and Julie Andrews, was a huge hit on Broadway and London. The musical won the Tony Award for Best Musical.[8] Metro-Goldwyn-Mayer took notice and commissioned them to write the film musical Gigi (1958), which won nine Academy Awards, including Best Picture.[8]

Their next Broadway musical was Camelot in 1960. The production starred Richard Burton, Julie Andrews and Robert Goulet.[8][11] According to Playbill, "The show achieved an unprecedented advance sale of three and a half million dollars, propelled in part by a preview on the Ed Sullivan Show that featured its stars, Richard Burton and Julie Andrews."[12] Camelot ran for 873 performances.[13]

Loewe then decided to retire to Palm Springs, California, where he bought a home in 1960.[14] For many years he did not write anything until he was approached by Lerner to augment the Gigi film score with additional tunes for a 1973 stage adaptation, which won him his second Tony, this time for Best Original Score.[15][8]

In 1974 they collaborated on a musical film version of The Little Prince, based on the classic children's tale by Antoine de Saint-Exupéry.[8] [16] This film was a critical failure, but the soundtrack recording and the film itself are in print on CD and DVD. Loewe and Lerner were nominated for the 1974 Academy Award for Best Song and Best Adapted or Original Song Score (with Angela Morley and Douglas Gamley).[17]

Loewe was inducted into the Songwriters Hall of Fame in 1972. Seven years later, in 1979, he was inducted into the American Theater Hall of Fame.[18]

Loewe remained in Palm Springs until his death at 86.[19] The cause of death was cardiac arrest, according to John F. Morris, an artist and longtime friend.[20] He had a Golden Palm Star on the Palm Springs Walk of Stars dedicated to him in 1995.[21] He was buried in the Desert Memorial Park in Cathedral City, California.[3][22]