Abraham Mapu

אברהם מאפו

Abraham Mapu (1808, Vilijampolė, Kaunas – 1867, Königsberg, Prussia) was a Lithuanian-Jewish novelist in Hebrew of the Haskalah ("enlightenment") movement. His novels later served as a basis for the Zionist movement.

Biography

As a child, Mapu studied in a cheder where his father served as a teacher. He married in 1825.

For many years he was an impoverished, itinerant schoolmaster. Mapu gained financial security when he was appointed teacher in a government school for Jewish children. He worked as a teacher in various towns and cities, joined the Haskalah movement, and studied German, French and Russian. He also studied Latin from a translation of the Bible to that language, given him by his local rabbi.

He returned in 1848 to Kaunas and self-published his first historical novel, Ahavat Zion.. This is considered the first Hebrew novel. He began work on it in 1830 but completed it only in 1853. Unable to fully subsist on his book sales, he relied on the support of his brother, Matisyahu. In 1867 he moved to Königsberg due to illness, published his last book, Amon Pedagogue (Amon means something like Mentor), and died there.

Evaluation

Mapu is considered the first Hebrew novelist. Influenced by French Romanticism, he wrote intricately plotted stories about life in ancient Israel, which he contrasted favorably with 19th century Jewish life. His style is fresh and poetic, almost Biblical in its simple grandeur.

Legacy

The romantic-nationalistic ideas in his novels later inspired David Ben-Gurion and others and served as the basis for the implementation of these ideas in the Zionist movement that later led to the establishment of the state of Israel. The American Hebrew poet, Gabriel Preil, references Mapu in one of his works, and focuses on the two writers' native Lithuania.

Novels

• Ayit Tzavua (1858) (Hypocrite Eagle)
• Ahavat Zion (1853) (Amnon, Prince and Peasant as translated by F. Jaffe in 1887)
• Ashmat Shomron (date unsure of) (Guilt of Samaria)

Commemorations

Streets bearing his name are found in the Kaunas Old Town and in the Israeli cities of Tel-Aviv and Jerusalem. A well-known Israeli novel called "The Children from Mapu Street" ("הילדים מרחוב מאפו") also celebrates his name.

אברהם מאפו

קורות חיים

מאפו נולד בג' בטבת ה'תקס"ח (1808) בעיירה סְלובּודְקָה[3]הסמוכה לקובנה, בפלך קובנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בליטא). בילדותו למד בחדר שבו שימש אביו, יקותיאל, כמחנך, ונתפרסם כעילוי. בשנת 1825 נשא לאשה את בתו של חסיד ממשפחה אמידה, ובהשפעת חותנו התחיל שוקד יותר על לימודי הקבלה, ולאחר מכן הצטרף לתנועת החסידות. לאחר נישואיו עבד כמורה בערים שונות. הצטרף לתנועת ההשכלה. למד גרמנית, צרפתית ורוסית. מאפו התקרב אל רבי אליהו קלישר, רבה של סלובודקה, ממנו קיבל ספר תהילים עם תרגום ללטינית, ולמד את השפה בקוראו את התרגום. ב-1848 חזר למולדתו קובנה, הפך ל"משכיל" והתרחק מהחסידות. מאפו התקרב לסופרים אדם הכהן לבנזון, קלמן שולמן ושמואל יוסף פין ושימש כמורה פרטי לילדיו של "התקיף הידוע" הווילנאי יודל אופאטוב, לאחר מכן קיבל משרת מורה בבית הספר הממלכתי לנערים בווילנה, משרה בה החזיק עד סוף ימיו.

בשנת 1853 הוציא לאור בכספי חסכונותיו ובעזרת כסף שלווה מאחיו את ספרו אהבת ציון – הנחשב לרומן העברי הראשון – שעל ליטושו שקד 20 שנה. הספר החל כרומן היסטורי עברי מתקופת הבית הראשון בשם-"שולמית". כאשר יצא לאור בוילנה בשם "אהבת ציון" תורגם ליידיש, רוסית אנגלית וגרמנית, צרפתית לאדינו ערבית ופרסית-יהודית. הוא הוסיף לכתוב ספרים, ועם זאת לא הצליח לשווק היטב את ספריו בחייו, ונאלץ להיתמך כלכלית על ידי אחיו מתתיהו. לאחר שלקה בשיתוק בידו הימנית החל כותב ביד שמאל. ב-1867 נסע עקב מחלה לקניגסברג שם מסר לדפוס את ספרו האחרון, אמון פדגוג – ספר לימוד. ב-1858 חיבר מאפו ספר לימוד נוסף לעברית בשם חנוך לנער. לאחר מסירת אמון פדגוג לדפוס עסק בכתיבת ספר על אודות סיפור חייו של שבתי צבי. חלק מכתב היד שנמצא בעזבונו, נדפס בשם חוזה חזיונות. חלקים אחרים של כתב היד נמצאו לאחרונה.

מאפו נפטר בי' בתשרי (יום הכיפורים) ה'תרכ"ח (1867) בקניגסברג שבפרוסיה.

מאפו היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נולד בנו יקותיאל. את אשתו השנייה טויבה נשא לאישה ב-1851 ומנישואים אלה נולדה הבת דינה דורותיאה.

בערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו. כמו כן נקרא הרחוב שבו שכן בית הספר שבו לימד ברובע היהודי של קובנה על שמו. הספרייה היהודית הגדולה שהוקמה על שמו על ידי אבא לפין בקובנה, הועלתה באש ערב פלישת הגרמנים לליטא. ספריו של מאפו, ובמיוחד "אהבת ציון", זכו לאהדה גדולה ברחבי העולם היהודי. הספר תורגם לשפות יהודיות רבות, בהן יידיש, לדינו וערבית יהודית. ספרו של מאפו "אשמת שומרון" היה בסיס לאופרה הראשונה שנכתבה ביידיש על ידי סמואל אלמן.

סגנונו של מאפו

ספריו של מאפו מתאפיינים בסגנון מקראי המשולב במליצות עסיסית, כנהוג בספרות האירופית של אותם ימים. הספרים מביעים כמיהה לחיי עם במדינתו, ללא הגבלת זכויות.

כך לדוגמה, בספר אהבת ציון מתאר מאפו את החיים בתקופת חזקיהו המלך והנביא ישעיהו כחיים המסמלים ביטחון ושחרור לאומי. הספר מתאר סיפור אהבה בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר; מאפו השתמש בשמות שתי הדמויות המקראיות כמין תיקון של הקשר המעוות בסיפור המקורי. הספר תורגם לשפות רבות.

ספרו השני של מאפו, עיט צבוע (פורסם ב-1857), מתאר את חיי היהודים בימיו, כשברקע המאבק בין המשכילים והחוגים השמרניים. ספרו השלישי, אשר פורסם ב-1865, היה אשמת שומרון. הספר מתאר את החיכוכים בין ירושלים ושומרון בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל.

הרעיונות הרומנטיים-לאומיים שבספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועה הציונית. דוד בן-גוריון הצהיר באוטוביוגרפיה שלו כי הוא נהנה לקרוא את ספרו הראשון של מאפו וכי השפעתו על פעילותו הציונית הייתה רבה[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור].

ספריו

• אהבת ציון (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ג). [%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA נוספות: תרכ"ה-1864, תר"ל.]
• עיט צבוע (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ז) [%D7%97%D7%9C%D7%A7 ב' יצא לאור בתרכ"א וחלק ג' בתרכ"ג].
• חנוך לנער ללמד לילדי ישרון ראשית דעת שפת עבר (וילנה: יוסף ראובן ראָם, תרי"ט). [%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94 נוספת: תרל"ג.]
• דער הויזפראנצאָזע: פיר אנפאנגער אונד אנפאנגערין אין קורצער צייט; איינע גרונדלאגע אין דער פראנצאָזישען שפראכע צו האבין (ורשה: לעבענזאהן, 1859). (ביידיש)
• אשמת שומרון: נכבדות מדבר בו בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל (2 כרכים) (וילנה: דפוס י"ר ראָם, תרכ"ו-1865) [%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA נוספות: תר"ל, תרל"ג.]
• אמון פדגוג: כשמו כן הוא, אומן ופדגוג לנער עברי ללמדו שפת עבר צרופה (קניגסברג: דפוס גרובר ולונגרין, תרכ"ז). [%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94 נוספת: תרל"א.]
• חוזי חזיונות [%D7%99%D7%A6%D7%90 עם חלק ה' של "עיט צבוע", תרכ"ט.]
• בית חנן: - סיפור
• אמנון און תמר (ורשה: צענטראל, (תרפ")) (ביידיש).
• הטוב והרע - ספור מקורי לבני הנעורים (ורשה: הוצאת תל אביב, תרפ"ג.)
• כל כתבי אברהם מאפו (תל אביב: הוצאת דביר, תש"ז/1947), תצ"ב עמודים.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%9E...

https://benyehuda.org/read/3149