Abraham Szalkowitz

BEN-AVIGDOR (pen-name, Abraham Leib Shalkovich):

Russian Hebrew novelist and publisher; born in Zheludok, government of Wilna, in 1867. He received the usual Biblical and Talmudical education, and was expected by his parents to become a rabbi; but he was attracted by modern Hebrew and Zionism, and engaged in writing and publishing as a vocation. In 1891 he was called to Warsaw to become secretary of a Zionist society. There he began to publish a popular "library," or series of original short stories under the name "Sifre Agurah" (Penny Books), and in the following four years brought out thirty-one numbers. They included six novels and novelettes by himself, the others being by the best-known Hebrew writers of the day, such as Frischman, Pereẓ, Taviov, and Brainin. Later he was one of the founders, and for three years the manager of the publication society Aḥiasaf, which has accomplished much in spreading and popularizing the newly revived Hebrew literature. When he left the Aḥiasaf company he founded a similar publishing-house, called "Tushiah" (Sound Knowledge), of which he is the editor and, with M. Balascher, manager. It has published various scientific works, both original and translations, and numerous works of fiction, and is one of the most potent agencies for the diffusion of knowledge among the Hebrew reading public.

הסופר בן-אביגדור, (הוא אברהם ליב שלקוביץ), נולד בעיירה ז'אלודוק שבפלך ווילנה, באדר תרכ"ו, מארס 1866* לאביו אביגדור שלקוביץ ולאמו חיה-ריבה (ילידת מינסק). אחיו של שלמה צבי (סלומון הירש) גולדמן, אביו של ד"ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית וגיסם של י. ל. גורדון ויהואש. קיבל חינוך מסורתי בישיבות ליטא. עוד בצעירותו נתפס לתנועת ההשכלה ולחיבת ציון, קרא בסתר "ספרים חיצוניים" וחיבר שירים וסיפורים. ב-1888 עבר לקובנה, למד שפות לועזיות ופרסם מאמרים וספורים ב"המליץ", שהיסבו שימת-לב הקוראים למחברם. ב-1890 בא לווילנה ובהיותו מושפע מתורתו של אחד-העם, הצטרף לאגודה החשאית "בני משה, מיסודו של אחד-העם , שעמה נמנו טובי "חובבי ציון". נשא לאשה את צפורה בלומגארטן (סופרת ומתרגמת), אחותו של הסופר-המשורר היידי המפורסם, יהואש, מתרגם התנ"ך ליידיש. ב-1891 הגיע לווארשה ונתמנה מזכיר לשכת "בני משה". לאחר זמן-מה עזב את האגודה ואף יצא במסה ביקורתית (52 עמודים) במאסף "נתיבות, בשם "אחד-העם ובני משה. בשלהי שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 למאה ה-19, חדרה לתוך הספרות העברית המגמה, המכונה "המהלך החדש, אשר שאיפתה היתה לכוון את היצירה העברית באפיקים חדשים ולהעלותה לרמה אמנותית של הספרות האירופית המודרנית ולנושאיה האנושיים-הכלליים, תוך שילוב המוטיבים הישראליים, בשפה עברית חיה ומובנת להמוני העם. הוא היה אחד ממבשרי "המהלך החדש, לוחמיו ותומכיו הנלהבים. לטפוח הספרות היפה, שבה ישתקפו חיי עמנו לא במאמרים מלאים מליצות שדופות ולא בפיליטונים ספוגים חידודים, אלא בתמונות חיות ובהירות, החל בהוצאת "ספרי אגורה", ספרונים קטנים בני 32־38 עמודים מודפסים באותיות זעירות, ובהם סיפורים ברוח הנטוראליזם מאת סופרי הדור ההוא. החוברות הראשונות "מרחוב היהודים", שבהן נכללו הסיפורים מפרי-עטו: "לאה מוכרת הדגים", "עניים מאושרים "רבי שפרה", עוררו זעמם של בעלי "המהלך הישן", הואיל והמחבר העתיק את הנושא העיקרי של הספרות העברית דאז מבית המדרש ומהכיסופים לארץ ישראל להווי ברחוב היהודים, על אורותיו וצלליו, לחיי-חולין. בהם השתקף כיעור חיצוני, אך גם יופי פנימי, כדבריו: חיי עמנו המלאים עוני ויגון, צרה ותלאה, טלטול וגדודים, מלחמת הקיום בכל תוקפה ועוזה, ועם זה גם תום וצדקה, חסד ורחמים, אמונה ורגש, שירה והתפעלות. הוא לא נרתע מפני ההתקפות עליו והשיב עליהן מעל דפי "הצפירה". המשיך בהוצאת "ספרי אגורה" ופירסם חזיונות נביאיים וסיפור היסטורי משובח מתקופת גירוש היהודים מספרד (1492), בשם "לפני ארבע מאות שנה" (בכותרת-משנה "אח ואחות לצרה") בארבע חוברות, הכוללות מאה ועשרים ושנים עמודים. הוא לא הסתפק רק במפעלי "ספרי אגורה", בו התמיד כשלושים שנה, ויסד הוצאת ספרים "אחיאסף", הראשונה הראויה לתפקיד זה (אחד-העם קבע את התכנית להוצאה זו והיה הרוח החיה בה), בהוציאה ספרים חשובים במקצועות שונים בספרות העברית. הוא ניהל את ההוצאה שלש שנים וערך את שלושת "הלוחות" הראשונים שלה (תרנ"ד-תרנ"ו), שבהם פורסמו גם סיפוריו. חברת "אחיאסף" בהיווצרה, פניה לא היו מיועדות לרווחים מסחריים, אלא שאיפתה היתה ללקט בהוצאותיה את אוצרות היהדות. מכיוון, שספריה לא היו מותאמים להשגותיהם של הקוראים מבין המוני העם, המבקשים ספרות קלה ומובנת להם, עזב את "אחיאסף" ויסד הוצאת-ספרים חדשה "תושיה" (תרנ"ז) על יסודות מסחריים איתנים, שזכויותיה רבות להרחבת יצירתנו העברית, והוציאה כמאתיים ספרים 'ב"ביבליותיקה העברית" שלה וספרים מקוריים ומתורגמים ב"בבליותיקה גדולה. כן הופיעו בהוצאת "תושיה" ספרי לימוד וחינוך. מאז שנכנס לעולם המסחר של ההוצאה, פנה כמעט עורף לכתיבה ורק מפעם לפעם פירסם מאמרים בעתונים שונים. השתתף יחד עם גיסו, המשורר ומפרש התנ"ך, ש. ל. גורדון (שלג), בהוצאת השבועון העברי הנאה, המנוקד והמצוייר הראשון לבני-הנוער "עולם קטן", והירחון לחינוך ולהוראה בשם "הפדגוג". השתתף בהוצאת העתון היומי העברי הגדול "הזמן", שהופיע בווילנה, בשנת תרס"ה כמו"ל הוציא גם כמה כתבי-עת ומאספים ביידיש, את העתון היומי היידי "די צייט" (בשל הצנזורה הרוסית נקרא גם בשם "נייע צייטן" ו"יידישע צייטונג"), את כתביו של שלום-עליכם בארבעה כרכים ועוד. בווארשה עמד בראש אגודת "חובבי שפת עבר" ושימש כסגן יושב-ראש של "אגודת הסופרים והעתונאים". הוא יסד את התאחדות המו"לים "מרכז" ("צענטראל") ועל-ידה נוצרה בשנת תרע"ג חברה להוצאת ספרים "אחיספר", שהוציאה את המאסף "נתיבות", בעריכתו הפעילה, וספרים חשובים. לאחר מלחמת העולם הראשונה תיכן תכניות חשובות להעשרת מפעלינו הספרותיים. בחוזרו מארצות-הברית (1921) סר לקונגרס הציוני השנים-עשר בקרלסבאד ושם נפטר במפתיע, בכ' באלול תרפ"א, 23 בספטמבר 1921, ושם נקבר. בי"ג באב תשכ"ד, 2 ביולי 1964 הועלו עצמותיו למדינת ישראל והוטמנו בבית-הקברות הישן (רחוב טרומפלדור) שבתל-אביב.

• שנת-הולדתו אינה ידועה לאשורה, אך בדרך כלל מציינים לכסיקוגראפים רבים והיסטוריוני תולדות הספרות העברית את השנה תרכ"ו, י"ז באדר (1866), אם-כי על גבי מצבתו חקוקה השנה תרכ"ח (1868). האנציקלופדיה היהודית-האנגלית (ניו-יורק ולונדון, 1901־1906) וכן האנציקלופדיה העברית (תשי"ח) קובעות את שנת 1867, אך לעומת זאת מביאה האניצקלופדיה היהודית הכללית בשפה האנגלית (ניו-יורק, 1939־1943) את שנת 1862. [%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA: קרסל, תדהר, ויקיפדיה] BEMOẒA'E

As a writer, Ben-Avigdor is original and has considerable power of description and expression. Some of his longer stories—e.g., "Leah Mokeret ha-Dagim" and "Menaḥem ha-Sofer"—attracted much attention. Other stories of his and some articles gave occasion for interesting polemics. He was attacked not only for his ideas as a Nationalist, but also for his style, which he modeled after the so-called "new direction," caring more for being understood than for the purity of Biblical Hebrew. Some of his stories were published in the Aḥiasaf annuals. Bibliography:

   Ha-Meliẓ, 1889, Nos. 82-86;

   Ha-Asif, 1894, pp. 213-224 (review of his two works);

   Lippe, Bibliographisches Lexikon, new series, Vienna, 1899, p. 32;

   private sources.

"In Warsaw,our next stop,we also spent several weeks.There i got to know the family of my uncle Szalkowitz,my father's brother,an eminent Hebrew publisher and a gifter writer."

  the autobiography of Nahum Goldmann....

il a vécu en Amerique où il écrivait sous le pseudonyme de BEN AVIGDOR,apres la 1ere guerre mondiale (nahum goldmann "le paradoxe juif"

תרכ"ו, מארס 1866* לאביו אביגדור שלקוביץ ולאמו חיה-ריבה (ילידת מינסק). אחיו של שלמה צבי (סלומון הירש) גולדמן, אביו של ד"ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית וגיסם של י. ל. גורדון ויהואש. קיבל חינוך מסורתי בישיבות ליטא. עוד בצעירותו נתפס לתנועת ההשכלה ולחיבת ציון, קרא בסתר "ספרים חיצוניים" וחיבר שירים וסיפורים. ב-1888 עבר לקובנה, למד שפות לועזיות ופרסם מאמרים וספורים ב"המליץ", שהיסבו שימת-לב הקוראים למחברם. ב-1890 בא לווילנה ובהיותו מושפע מתורתו של אחד-העם, הצטרף לאגודה החשאית "בני משה, מיסודו של אחד-העם , שעמה נמנו טובי "חובבי ציון". נשא לאשה את צפורה בלומגארטן (סופרת ומתרגמת), אחותו של הסופר-המשורר היידי המפורסם, יהואש, מתרגם התנ"ך ליידיש. ב-1891 הגיע לווארשה ונתמנה מזכיר לשכת "בני משה". לאחר זמן-מה עזב את האגודה ואף יצא במסה ביקורתית (52 עמודים) במאסף "נתיבות, בשם "אחד-העם ובני משה. בשלהי שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 למאה ה-19, חדרה לתוך הספרות העברית המגמה, המכונה "המהלך החדש, אשר שאיפתה היתה לכוון את היצירה העברית באפיקים חדשים ולהעלותה לרמה אמנותית של הספרות האירופית המודרנית ולנושאיה האנושיים-הכלליים, תוך שילוב המוטיבים הישראליים, בשפה עברית חיה ומובנת להמוני העם. הוא היה אחד ממבשרי "המהלך החדש, לוחמיו ותומכיו הנלהבים. לטפוח הספרות היפה, שבה ישתקפו חיי עמנו לא במאמרים מלאים מליצות שדופות ולא בפיליטונים ספוגים חידודים, אלא בתמונות חיות ובהירות, החל בהוצאת "ספרי אגורה", ספרונים קטנים בני 32־38 עמודים מודפסים באותיות זעירות, ובהם סיפורים ברוח הנטוראליזם מאת סופרי הדור ההוא. החוברות הראשונות "מרחוב היהודים", שבהן נכללו הסיפורים מפרי-עטו: "לאה מוכרת הדגים", "עניים מאושרים "רבי שפרה", עוררו זעמם של בעלי "המהלך הישן", הואיל והמחבר העתיק את הנושא העיקרי של הספרות העברית דאז מבית המדרש ומהכיסופים לארץ ישראל להווי ברחוב היהודים, על אורותיו וצלליו, לחיי-חולין. בהם השתקף כיעור חיצוני, אך גם יופי פנימי, כדבריו: חיי עמנו המלאים עוני ויגון, צרה ותלאה, טלטול וגדודים, מלחמת הקיום בכל תוקפה ועוזה, ועם זה גם תום וצדקה, חסד ורחמים, אמונה ורגש, שירה והתפעלות. הוא לא נרתע מפני ההתקפות עליו והשיב עליהן מעל דפי "הצפירה". המשיך בהוצאת "ספרי אגורה" ופירסם חזיונות נביאיים וסיפור היסטורי משובח מתקופת גירוש היהודים מספרד (1492), בשם "לפני ארבע מאות שנה" (בכותרת-משנה "אח ואחות לצרה") בארבע חוברות, הכוללות מאה ועשרים ושנים עמודים. הוא לא הסתפק רק במפעלי "ספרי אגורה", בו התמיד כשלושים שנה, ויסד הוצאת ספרים "אחיאסף", הראשונה הראויה לתפקיד זה (אחד-העם קבע את התכנית להוצאה זו והיה הרוח החיה בה), בהוציאה ספרים חשובים במקצועות שונים בספרות העברית. הוא ניהל את ההוצאה שלש שנים וערך את שלושת "הלוחות" הראשונים שלה (תרנ"ד-תרנ"ו), שבהם פורסמו גם סיפוריו. חברת "אחיאסף" בהיווצרה, פניה לא היו מיועדות לרווחים מסחריים, אלא שאיפתה היתה ללקט בהוצאותיה את אוצרות היהדות. מכיוון, שספריה לא היו מותאמים להשגותיהם של הקוראים מבין המוני העם, המבקשים ספרות קלה ומובנת להם, עזב את "אחיאסף" ויסד הוצאת-ספרים חדשה "תושיה" (תרנ"ז) על יסודות מסחריים איתנים, שזכויותיה רבות להרחבת יצירתנו העברית, והוציאה כמאתיים ספרים 'ב"ביבליותיקה העברית" שלה וספרים מקוריים ומתורגמים ב"בבליותיקה גדולה. כן הופיעו בהוצאת "תושיה" ספרי לימוד וחינוך. מאז שנכנס לעולם המסחר של ההוצאה, פנה כמעט עורף לכתיבה ורק מפעם לפעם פירסם מאמרים בעתונים שונים. השתתף יחד עם גיסו, המשורר ומפרש התנ"ך, ש. ל. גורדון (שלג), בהוצאת השבועון העברי הנאה, המנוקד והמצוייר הראשון לבני-הנוער "עולם קטן", והירחון לחינוך ולהוראה בשם "הפדגוג". השתתף בהוצאת העתון היומי העברי הגדול "הזמן", שהופיע בווילנה, בשנת תרס"ה כמו"ל הוציא גם כמה כתבי-עת ומאספים ביידיש, את העתון היומי היידי "די צייט" (בשל הצנזורה הרוסית נקרא גם בשם "נייע צייטן" ו"יידישע צייטונג"), את כתביו של שלום-עליכם בארבעה כרכים ועוד. בווארשה עמד בראש אגודת "חובבי שפת עבר" ושימש כסגן יושב-ראש של "אגודת הסופרים והעתונאים". הוא יסד את התאחדות המו"לים "מרכז" ("צענטראל") ועל-ידה נוצרה בשנת תרע"ג חברה להוצאת ספרים "אחיספר", שהוציאה את המאסף "נתיבות", בעריכתו הפעילה, וספרים חשובים. לאחר מלחמת העולם הראשונה תיכן תכניות חשובות להעשרת מפעלינו הספרותיים. בחוזרו מארצות-הברית (1921) סר לקונגרס הציוני השנים-עשר בקרלסבאד ושם נפטר במפתיע, בכ' באלול תרפ"א, 23 בספטמבר 1921, ושם נקבר. בי"ג באב תשכ"ד, 2 ביולי 1964 הועלו עצמותיו למדינת ישראל והוטמנו בבית-הקברות הישן (רחוב טרומפלדור) שבתל-אביב.

• שנת-הולדתו אינה ידועה לאשורה, אך בדרך כלל מציינים לכסיקוגראפים רבים והיסטוריוני תולדות הספרות העברית את השנה תרכ"ו, י"ז באדר (1866), אם-כי על גבי מצבתו חקוקה השנה תרכ"ח (1868). האנציקלופדיה היהודית-האנגלית (ניו-יורק ולונדון, 1901־1906) וכן האנציקלופדיה העברית (תשי"ח) קובעות את שנת 1867, אך לעומת זאת מביאה האניצקלופדיה היהודית הכללית בשפה האנגלית (ניו-יורק, 1939־1943) את שנת 1862. [%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]

ספריו: