Aharon Shidlovsky

נולד באחוזה סקריהיטשין שעל נהר הבוג המערבי בפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית. עלה לארץ ישראל בשנת 1912 ועבד במושבות ובחוות פועלים. הצטרף לקבוצת פועלים שעלתה לחוות כנרת והקימה לאחר מכן את קבוצת כנרת. מאנשי "הגדוד העברי הארצישראלי", מסגרת התנדבותית שהוקמה ב-1917 בעת כיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי מן הטורקים. היה מפעילי הרכש למען ההגנה. היה קנאי לערכי העבודה העצמית וההסתפקות במועט, אותם דרש קודם כל מעצמו וגם מאחרים. התנגד להזדקקות לתמיכות ולהלוואות כדי להקים את המשק החקלאי. על מצבתו השחורה בבית הקברות כנרת חקקו חבריו את המילים: "צדיק יסוד עולם". לאחר מותו כתב עליו מוטי זעירא את הספר "עקשנות וכוכבים". פרקים מחייו מופיעים בספר "אמא", שכתב נכדו, ענר שלו. [%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]משפחתו

אחיו הצעיר של אהרון שידלובסקי, יוסף שידלובסקי, היה מהנדס, ממציא ותעשיין. אשתו של אהרון שידלובסקי, עליזה שידלובסקי,‏[1] הייתה מראשי איחוד הקבוצות והקיבוצים וחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות. לזוג שתי בנות: ריקה שלו, ציירת, וד"ר הדסה דין, רופאה.‏[2] ריקה נישאה למבקר הספרות מרדכי שלו, ולה שני ילדים: הסופרת צרויה שלו, הנשואה לסופר אייל מגד, והמתמטיקאי והסופר ענר שלו, הנשוי לד"ר דנה שלו מהחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים (בתה של הסופרת וחוקרת המקרא אריאלה דים-גולדברג). [%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]לקריאה נוספת

מוטי זעירא, עקשנות וכוכבים: על אהרן שידלובסקי ומשלו,‫ תל אביב: עם עובד, 1995.הסב, אהרון שידלובסקי. פוסט ציוני. אהרון שידלובסקי נולד בפולין, הגיע לארץ ישראל עם העלייה השנייה והיה ממייסדי קבוצת כנרת. מספרים עליו שהיה כל כך סגפן, עד שסירב לבקר בתל אביב אחרי קום המדינה ורק עבר בה פעם בטעות במכונית, בדרך למקום אחר. בתקופת הצנע ויתר על ארוחה ביום וגם בגיל 71 נהג לקום בארבע לפנות בוקר ולעבוד שמונה שעות כחשמלאי הקיבוץ. למרות קרבתו לצלחת החשמל הרשה לעצמו בביתו להשתמש בנורה של 15 ואט בלבד, והתגורר בבית שבו השירותים היו משותפים לכמה דירות, למרות זכותו לעבור לשיכון ותיקים נוח יותר. על הספרייה שנבנתה לזכרו כתוב ששידלובסקי "חי בכנרת ונאבק עמה על דרכה".

"סבא שלי היה סוציאליסט פוסט-ציוני מאה שנה לפני שהמציאו את המושג", מספר נכדו. "הוא לא רצה לבנות פה לאום, אלא חברה צודקת. הוא לא חשב שכל היהודים צריכים להגיע הנה, אלא רק מי שמעוניין בניסוי הסוציאליסטי. הוא די נבהל כשאחותו הגיעה לארץ ושמח כשהיא הפליגה לאמריקה. הוא ייצג את האידיאולוגיה הקיבוצית הכי קיצונית ולא מתפשרת, על גבול האנרכיזם. הוא האמין בסוג של קומונה, שאנשים צריכים לתת כמה שיותר ולצרוך כמה שפחות. כשמינו אותו לגזבר הקיבוץ והכריחו אותו לקחת הלוואה, הוא התפטר. הוא התנגד לעבודה שכירה בקיבוץ. כשאולץ לקחת פועלים מטבריה כשהיה חשמלאי, הוא שוב התפטר. אחרי ששת הימים הוא מיד אמר שצריך להחזיר כל סנטימטר, אפילו בלי הסכם. הוא לא חצה מעולם את הקו הירוק ואפילו לא ביקר בעיר העתיקה. הוא לחם בצבא הבריטי בשתי מלחמות העולם, מצד שני הגדיר עצמו פציפיסט ומצד שלישי הלך כל הזמן עם אקדח חגור למותניו. הוא היה אדם מלא סתירות.

"אשתו, סבתא שלי עליזה, שבעצם לא היתה אשתו כי הם אף פעם לא התחתנו, באה מרומני שבאוקראינה. היא היתה ממנהיגות תנועת העבודה, והיא לא חיה הרבה בקיבוץ אלא באה בעיקר בסופי שבוע. היתה מקורבת למנהיגי היישוב. היה לה נהג עם שברולט. היא היתה אמא במשרה מאוד חלקית, בעיקר בסופי שבוע. כמו שלי יש טראומת נטישה מאמא שלי, יכול להיות שלאמא שלי ולאחותה גם היתה טראומה מסוג אחר. פעם, כשאמא של אמא שלי חזרה מפולניה אחרי היעדרות של שנה וחצי, אז אמא שלי התחבאה מפניה וכשמצאו אותה היא טענה שסבתא שלי זו בכלל לא אמא שלה. גם לאמא של אבא שלי, סבתא ציפורה, יש טראומה קשה שקשורה לאימהות - הילדה שלה מנישואים ראשונים נלקחה ממנה על ידי האב, לאמריקה. הוא התעלל בבת, שם אותה במשפחות אומנות ובבתי יתומים ואמר לה שאמא שלה לא רוצה אותה. אבא שלי מספר שאמא שלו היתה בוכה בלילות מגעגועים לבת שלה.