Bella bat Yisrael Falk

BELLA, wife of Joshua FALK: By: Louis Ginzberg, Israel Berlin

A woman of Talmudic learning; born at Lemberg about the middle of the sixteenth century; died at a very advanced age at Jerusalem. She was a daughter of the philanthropist and head of the community at Lemberg, Israel Edels, and wife of the well-known Talmudist Joshua Falk ha-Kohen, anthor of the "Sefer Me'irat 'Enayim." Supported by his father-in-law, Falk carried on his studies privately, and conducted a Talmudic high school at Lemberg. When he died, in 1614, his wife, Bella, removed to Jerusalem. [According to family tradition recorded by Ze'ev Zalman Zak"sh, she is buried on Har Zeitim, Jerusalem]

Bella had a strong inclination toward Talmudic studies, and gave some decisions on certain difficult halakic cases. One of these was that on festivals the festive blessing over the lights should be said before and not after the lights are kindled (see Ezekiel Landau, "Dagul me-Rebabah" to Shulḥan 'Aruk, Oraḥ Ḥayyim, ch. 12).

Bibliography: Kayserling, Die Jüdischen Frauen, pp. 177, 358; Azulai, Shem ha-Gedolim, s.v. Vaw, No. 7; Buber, Anshe Shem, pp. 80-82; Grätz, Gesch. der Juden, x. 58 (from which the year of her birth may be approximately determined; the date of her death is unattainable); J. London, in Ha-Modia' la-Ḥodashim, i. 115.

BELLA, wife of Joshua FALK: By: Louis Ginzberg, Israel Berlin

A woman of Talmudic learning; born at Lemberg about the middle of the sixteenth century; died at a very advanced age at Jerusalem. She was a daughter of the philanthropist and head of the community at Lemberg, Israel Edels, and wife of the well-known Talmudist Joshua Falk ha-Kohen, anthor of the "Sefer Me'irat 'Enayim." Supported by his father-in-law, Falk carried on his studies privately, and conducted a Talmudic high school at Lemberg. When he died, in 1614, his wife, Bella, removed to Jerusalem. [According to family tradition recorded by Ze'ev Zalman Zak"sh, she is buried on Har Zeitim, Jerusalem]

Bella had a strong inclination toward Talmudic studies, and gave some decisions on certain difficult halakic cases. One of these was that on festivals the festive blessing over the lights should be said before and not after the lights are kindled (see Ezekiel Landau, "Dagul me-Rebabah" to Shulḥan 'Aruk, Oraḥ Ḥayyim, ch. 12).

Bibliography: Kayserling, Die Jüdischen Frauen, pp. 177, 358; Azulai, Shem ha-Gedolim, s.v. Vaw, No. 7; Buber, Anshe Shem, pp. 80-82; Grätz, Gesch. der Juden, x. 58 (from which the year of her birth may be approximately determined; the date of her death is unattainable); J. London, in Ha-Modia' la-Ḥodashim, i. 115.

הרב חיים נבון מקדיש פרק בספרו "תיקו" למה שהוא מכנה וויכוח בין הרבנית בילה וה"מגן אברהם" בשאלת הדלקת נרות יום טוב (עמ' 190-191). הרבנית בילה הייתה אשת הרב יהושע פלק כ"ץ (שט"ו-שע"ד; 1555-1614), מחבר ה"פרישה" וה"דרישה" לטור שולחן ערוך. בהקדמה לחיבורו זה של אביו לטור יורה דעה, מעלה הרב יוסף פלק את שבחה של אמו בילה. הוא מתארה כמי שהייתה משכימה לבית הכנסת מדי בוקר ומתפלמסת עם אורחי הבית בדברי תורה. כמו כן, בנה מתעד שני חידושי תורה שחידשה אמו הקשורים להדלקת נרות יום טוב, בעקבות מה שנראה היה בעיניה מנהגי טעות שנהגו בקרב הנשים בזמנה. את עיקר דבריו מקדיש הרב נבון לאחד מחידושיה של הרבנית בילה, חידוש הנוגע למועד אמירת הברכה. בדומה לנוהגן של הנשים בהדלקת נר שבת, מנהגן ביום טוב היה להדליק את הנרות תחילה ולאחר מכן לברך. אולם הרבנית סברה כי ראוי שהנשים יאמרו את ברכת ההדלקה על הנרות ביום טוב קודם ההדלקה עצמה, משום שלא כמו בשבת, אין ההדלקה אסורה ביום זה.ר' אברהם גומבינר, ה"מגן אברהם", בן המאה השבע עשרה, דחה את דבריה וסבר שאין לערוך הבחנה וחלוקה בין יום טוב לבין שבת. אולם חכמים אחרים דחו את דבריו, ובהם הרב יחזקאל לנדא ב"דגול מרבבה". הרב נבון מזכיר בקצרה את החידוש השני שהעלתה הרבנית בילה, בלא שהוא מציין השקפות הלכתיות אחרות שהובעו על אודותיו. חידוש זה קשור למועד הדלקת הנרות ביום טוב. הנשים נהגו להדליק נרות ביום טוב קודם לסעודה. אולם הרבנית סברה כי בדומה לשבת, יש להדליק את הנרות מבעוד יום, קודם תפילת ערבית, כדי שהכל יהיה מוכן מיד עם שיבת האדם מבית הכנסת, וכן בהתאם בשיטה שמלאכה המותרת ביום טוב עדיף לעשותה מבעוד מועד. לשיטתה של הרבנית, ביום טוב שני של גלויות בלבד יש להדליק לאחר ערבית, שכן אסורה ההכנה מיום טוב ראשון לשני. גם כאן, יש שקיבלו את דבריה ויש שחלקו עליהם. בהקשר לחידוש הראשון של הרבנית, יש לומר ששיטתה התקבלה אמנם בקרב פוסקים רבים, ובכלל זה ה"משנה ברורה" (רסג, כז) והרב עובדיה יוסף (יחוה דעת, א, כז; ב, לג). לעומת זאת, יש שפסקו כמו ה"מגן אברהם", כגון ה"מטה אפרים" (תרכה, לג; ואלף למטה שם, אות מט) וה"קיצור שולחן ערוך" (עה, ד).‎