Benjamin Disraeli, 1st Earl of Beaconsfield, KG, PC, FRS, (21 December 1804 – 19 April 1881) was a British Prime Minister, parliamentarian, Conservative statesman and literary figure. He served in government in four decades, twice as Prime Minister of Great Britain. He played a central role in the creation of the modern Conservative Party after the Corn Laws schism of 1846.

Although he was a major figure in the protectionist wing of the Conservative Party after 1844, Disraeli's relations with other major figures in the party, particularly Lord Derby, the party leader, were often strained. From the 1860s, however, Disraeli's relationship with Derby improved and he became Derby's successor as the leader of the Conservatives. Disraeli's career from 1852 onwards was also marked by an intense rivalry with William Ewart Gladstone, who eventually rose to become leader of the Liberal Party. In this feud, Disraeli was aided by his warm friendship with Queen Victoria, who detested Gladstone. In 1876, after nearly forty years in the House of Commons, Disraeli was created Earl of Beaconsfield and moved to the House of Lords. He was a devout Anglican since his baptism at age 12, though also Britain's only prime minister of Jewish birth. Disraeli was well-known as a literary and social figure, though his novels are not generally regarded as part of the Victorian literary canon. Disraeli invented the political novel, of which Sybil and Vivian Grey are perhaps the best-known today."

=======================================================================================================================================================

Links:

http://en.wikipedia.org/wiki/Benjamin_Disraeli

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=2612

http://www.geneall.net/U/per_page.php?id=311337

http://histfam.familysearch.org/getperson.php?personID=I229303&tree...

http://histfam.familysearch.org/getperson.php?personID=I205867&tree...

http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/Disraeli.html

http://www.nationaltrust.org.uk/main/w-vh/w-visits/w-findaplace/w-h...

http://www.nndb.com/people/960/000086702/

http://www.number10.gov.uk/history-and-tour/prime-ministers-in-hist...

http://www.thepeerage.com/p11824.htm

http://www.victorianweb.org/history/pms/dizzy.html

=======================================================================================================================================================

Citations / Sources:

[S6] G.E. Cokayne; with Vicary Gibbs, H.A. Doubleday, Geoffrey H. White, Duncan Warrand and Lord Howard de Walden, editors, The Complete Peerage of England, Scotland, Ireland, Great Britain and the United Kingdom, Extant, Extinct or Dormant, new ed., 13 volumes in 14 (1910-1959; reprint in 6 volumes, Gloucester, U.K.: Alan Sutton Publishing, 2000), volume II, page 39. Hereinafter cited as The Complete Peerage.

[S3409] Caroline Maubois, "re: Penancoet Family," e-mail message to Darryl Roger Lundy, 2 December 2008. Hereinafter cited as "re: Penancoet Family."

[S300] Michael Rhodes, "re: Ernest Fawbert Collection," e-mail message to Darryl Roger Lundy, 8 February. Hereinafter cited as "re: Ernest Fawbert Collection."

[S6] Cokayne, and others, The Complete Peerage, volume II, pages 38-40.

[S37] Charles Mosley, editor, Burke's Peerage, Baronetage & Knightage, 107th edition, 3 volumes (Wilmington, Delaware, U.S.A.: Burke's Peerage (Genealogical Books) Ltd, 2003), volume 3, page 3845. Hereinafter cited as Burke's Peerage and Baronetage, 107th edition.

[S18] Matthew H.C.G., editor, Dictionary of National Biography on CD-ROM (Oxford, U.K.: Oxford University Press, 1995), reference "Disraeli, Benjamin, 1804-1881". Hereinafter cited as Dictionary of National Biography.

[S334] #505 Visitation of England and Wales (1893-1921), Howard, Joseph Jackson, (21 volumes. London: [Joseph Jackson Howard], 1893-1921), FHL book 942 D23h., vol. 14 p. 141.

[S2411] #11915 British Genealogy (filmed 1950), Evans, Alcwyn Caryni, (Books A to H. National Library of Wales MSS 12359-12360D. Manuscript filmed by the Genealogical Society of Utah, 1950), FHL microfilms 104,355 and 104,390 item 2., book 5 p. E32.

[S4661] Gentleman's Magazine and Historical Review, New Series vol. 29 April 1848 p. 446.

Other References

• "Benjamin Disraeli", Westminster Abbey

בנג'מין ד'יזראלי

הרוזן ה-1 מביקונספילד (21 בדצמבר 1804 – 19 באפריל 1881) היה סופר ומדינאי בריטי יהודי מומר, שכיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה. נוסף על היותו אחד המדינאים הבריטים הגדולים של המאה ה-19, קנה לעצמו מקום בספרות האנגלית וספריו נקראים עד היום. הוא ראש הממשלה היחידי בממלכה המאוחדת שנולד יהודי.

תחילת דרכו

ד'יזראלי נולד ב-1804 בלונדון, בן למשפחה יהודית-ספרדית שהיגרה בסוף המאה ה-18 מליבורנו שבצפון איטליה אל לונדון.

אביו, אייזק ד'יזראלי, היה איש רוח וסופר. הוא פרסם מספר ספרים וזכה לתואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת אוקספורד על ספר היסטוריה שפרסם. האב הסתכסך עם אנשי הקהילה היהודית המקומית שסירבו לאפשר לבנו בנג'מין לעלות לתורה. בתגובה האב החליט להמיר את ילדיו לדת הנוצרית, אם כי הוא שמר על דתו היהודית. בנג'מין היה אז בן שתים עשרה.

בגיל שש עשרה החל בנג'מין ללמוד באופן עצמאי. ב-1824 החל בלימודי משפטים, אך לא סיים אותם משום שהם שיעממו אותו. כמו אביו אהב בנג'מין את מלאכת הכתיבה. ב-1826 פרסם רומן ראשון בשם "ויויאן גריי(אנ')" – סאטירה מורכבת על החברה האנגלית בחמישה כרכים, וב-1827 את ספרו השני.

בשנת 1830 עבר משבר נפשי שלווה בקשיים פיזיים ונפשיים. התאושש בהדרגה לאחר שיצא למסע ארוך בדרום אירופה ובמזרח התיכון. בין היתר ביקר גם בארץ ישראל. ד'יזראלי תר בדרכי הארץ, והביקור הותיר רישומים עזים בלבו. אחריו פרסם את הרומנים "קונטריני פלמינג(אנ')" ו"אלרואי" והסיפור "טנקרד(אנ')", שדן אף הוא בבעיות היהודים.

הכניסה לחיים הפוליטיים

בשובו מן המזרח נכנס ד'יזראלי לחיים הפוליטיים. עוד בטרם כניסתו היה מקובל ואהוד בחוגי החברה הגבוהה בזכות חריפות שכלו וכושר הביטוי שלו. בגיל 32 הצטרף למפלגה השמרנית ונבחר לבית הנבחרים.

נאומו הראשון היה כישלון מביך. הצירים האחרים לעגו להופעתו, שהייתה ססגונית ומגוחכת. אולם ד'יזראלי ענה להם בגאווה: "כמה פעמים התחלתי לעשות דברים שונים, ותכופות עלה הדבר בידי. עכשיו אשב במקומי, אך יבוא יום ואתם תאזינו לדברי". ואכן כך קרה; בהמשך השנים היה ד'יזראלי לאחד מגדולי הנואמים בפרלמנט הבריטי, ולבסוף מנהיגה של המפלגה השמרנית.

בשנת 1839 נשא לאישה את מרי אן לואיס (אנ').

ההצלחה בפוליטיקה והבחירה לראשות הממשלה

ד'יזראלי היה מנהיג סיעת "אנגליה הצעירה(אנ')" במפלגה השמרנית. הוא הוביל את ההתנגדות לממשלתו השמרנית של רוברט פיל (1841–1846) ולביטול חוקי הדגן. בשנים 1852, 1858–1859 וב-1866–1868 כיהן כשר האוצר ויו"ר הפרלמנט בממשלות השמרנים של אדוארד סמית-סטנלי, שבה היה אחראי לחוק הרפורמה של 1867 (אנ'). ממשלה זו ביטלה את הנימה הנוצרית שבנוסח השבועה לפרלמנט, וכך נתאפשר לצירים יהודים, בהם ידידו של ד'יזראלי, ליונל דה רוטשילד, להיכנס לפרלמנט. ב-28 בפברואר 1868 החליף את דרבי בראשות הממשלה, אך בסתיו 1869 הפסיד את ראשות הממשלה ליריבו ויליאם יוארט גלאדסטון, מנהיג המפלגה הליברלית. ד'יזראלי שב להיות ראש הממשלה בשנים 1880–1874.

מדיניותו של ד'יזראלי

אחת ממטרותיו המרכזיות של ד'יזראלי הייתה לחזק את מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית וכאימפריה המשתרעת על-פני כמה יבשות.

ד'יזראלי רכש ב-1875, בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד, את רוב מניותיה של תעלת סואץ, עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח. בכך הבטיח ד'יזראלי את השליטה הבריטית בעורק תחבורה חיוני זה.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 החלה רוסיה לפעול באזור בולגריה במאמצים דיפלומטיים וצבאיים בניסיון להחזיר לעצמה שטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים (כחמש-עשרה שנים לערך לפני-כן), לשקם את הדומיננטיות שלה בים השחור ולהשיג שליטה על מצרי הבוספורוס והדרדנלים, המובילים מהים השחור אל הים התיכון. מאמצים אלו הבשילו לכדי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שבה דחקו הכוחות הרוסיים את הכוחות העות'מאנים עד-כדי איום על בירת האימפריה, איסטנבול. כדי לבלום את ההתפשטות הרוסית לעבר הים התיכון נחלצה בריטניה להגנתה של איסטנבול וכפתה בכך את סיום הלחימה. על רקע זה השתתף ד'יזראלי ב-1878 בקונגרס ברלין, ובו דרש לבטל את חוזה סן סטפנו, שנחתם באותה שנה, משום ששאף להחזיר לכנו את מאזן הכוחות באזור הבלקן ששרר בו טרם המלחמה. בסיום הקונגרס, כאחת ההחלטות שנתקבלו, נמסרה השליטה בקפריסין מידיה של האימפריה העות'מאנית לידיה של בריטניה, כדי לאפשר לכוחות בריטיים להשתמש בקפריסין כבסיס בים התיכון שיוכל לשמש בשעת הצורך כהגנה על תעלת סואץ, שאת רכישת מניותיה יזם ד'יזראלי כמה שנים לפני-כן.

בתחום יחסי הפנים אימץ גישה חברתית על אף היותו שייך למפלגה השמרנית. הוא יזם חקיקה של שורה של חוקים סוציאליים, בהם חוק לשיפור תנאי מגורים של בעלי מלאכה ופועלים (1874).

קשריו של ד'יזראלי עם המלכה ויקטוריה היו הדוקים, והוא התחבב עליה מאוד. היא אף העניקה לו את תואר האצולה ארל (רוזן) ביקונספילד. זכורה לטובה תשובתו של ד'יזראלי כאשר המלכה שאלה אותו באשר לדתו "האמיתית": "בין התנ"ך לברית החדשה ישנו דף ריק אחד. אני הוא הדף הזה". הוא מצדו גם הכתירה בתואר "קיסרית הודו" באמצעות חוק מיוחד בשנת 1876. מעתה והלאה המלכה חתמה על כל מסמך בתואר "המלכה הקיסרית".

ד'יזראלי והשאלה היהודית

אף שהוטבל לכנסייה האנגליקנית בגיל 12, בכל ימיו לא חדל מלהביע את אהדתו לעם היהודי הסובל. הוא התפעל מעברו והתגאה במוצאו היהודי. לדוגמה, כאשר הותקף בפרלמנט על ידי הציר האירי הלאומני דניאל או'קונל על היותו יהודי, ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה"; ובמקרה אחר עם השר, ואויבו הפוליטי המושבע, גלאדסטון, התריס נגדו ד'יזראלי: "בזמן שאבותיך גידלו חזירים, אבותי כתבו את התנ"ך". הוא נלחם על מתן זכויות אזרחיות מלאות ליהודי בריטניה, ותמך מאוד ברעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל.

בעבר סירבה ועדת השמות בעיריית תל אביב לקרוא שמות רחובות על שם יהודים מומרים, אבל בכל זאת קראה לרחוב ביפו בשם נס לגויים, שהוא שמו העברי של ספרו של ד'יזראלי "טַנְקְרֶד", על פי תרגומו של יהל"ל. בערים אחרות ישנם רחובות הקרויים על שמו של ד'יזראלי, כמו בשכונת טלביה שבירושלים, בשכונת אחוזה שבחיפה, בשכונת "קריית-השרון" שבנתניה ובלוד.

ספריו

ד'יזראלי כתב עשרות ספרים, רובם מרובי כרכים, ביניהם "קונינגזבי / הדור החדש" (1844) "סיביל / שתי האומות" (1845) ועוד. מספריו שתורגמו לעברית:

• אלרואי (1833)
• טַנְקְרֶד (1847)
• שאלת היהודים בבעיית המזרח

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%92%27%D7%9E%D7%99%D7%...