David Ginzburg

ויקיפדיה

דוד גינצבורג (1920 - 9 במרץ 1988) היה כימאי, פרופסור לכימיה בטכניון וחלוץ בשטח המחקר של כימיה אורגנית סינתטית וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1972

גינצבורג נולד בשנת 1920 בניו יורק שבארצות הברית. בילדותו עלה לארץ ישראל ואת לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. לאחר מכן החל בלימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, אך במהלכם שב לניו יורק. בשנת 1947 סיים לימודי דוקטורט בכימיה באוניברסיטת ניו יורק, לאחר לימודי תואר ראשון בקולג' מקומי ותואר שני באוניברסיטת קולומביה. שנה לאחר מכן שב לישראל והצטרף כחוקר למכון ויצמן. בשנת 1954 הוזמן להתמנות לפרופסור בטכניון

בתחום המחקר היה גינצבורג בעל מוניטין בינלאומי ותרם תרומה מרכזית לפיתוח הכימיה האורגנית הסינתטית. מחקרו על הסינתזה המוחלטת של מורפין זכתה לפרסום עולמי והביאה להרחבת הפעילות בחקר המבנה של חומרי טבע. עבודותיו תרמו לביו-סינתזה של אלקלואידים ובידוד חומרים פיזיולוגים. תרומות חשובות נוספות מעבודתו כוללות את המחקרים הראשונים בפרופלנים, וכן יישום שיטות פיזיקליות (דוגמת ספקטרוסקופיה מסות) לחקר מבנה חומרי טבע מסובנים

במהלך שנות עבודתו היה גינצבורג פרופסור אורח במכונים מדעיים בעלי שם, בהם אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת פריז ומכון מקס פלאנק בהיידלברג. בטכניון נבחר לשורת תפקידים מנהלתיים, בהיותו: משנה לנשיא לענייני מחקר (1959 - 1960), נשיא הטכניון בפועל (1961 - 1962), דיקן הסטודנטים (1962 - 1964) ומשנה לנשיא לענייני פיתוח (1965 - 1966)

גינצבורג הוא חתן פרס ויצמן לשנת 1954, פרס רוטשילד לשנת 1965 ופרס ישראל לשנת 1972. כמו כן היה נשיא אגודת הכימיה בישראל וחבר הנהלת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, בראשה עמד בשנים 1961 - 1962. גינצבורג נבחר לחבר האקדמיה הישראלית למדעים בשנת 1976 ולאגודות הכימיה של יפן, של אנגליה, של שווייץ ושל ארצות הברית.