David Wolffsohn

David Wolffsohn

David Wolffsohn (Yiddish: דוד וואלפסאן; Hebrew: דוד וולפסון‎; 9 October 1856, Darbėnai (Polish: Dorbiany), Kovno Governorate - 15 September 1914) was a Jewish businessman and prominent Zionist and second president of the World Zionist Organization.

Wolffsohn was born in Darbėnai, Lithuania, to religious parents - Isaac and Feiga. He received an observant religious education from his parents and in 1872 was sent to Germany to avoid conscription into the Russian army. He settled in Memel, East Prussia where he met Rabbi Isaac Rülf, who accepted him as a student. Rülf taught Wolffsohn the German language and mathematics, and introduced him to the Hovevei Zion movement.

Wolffsohn became a merchant and toured eastern Germany. There he met A. D. Gordon, from whom he borrowed many of his ideas regarding Zionism.

At the start of the 20th century, Wolffsohn accompanied Theodor Herzl in his travels to the Land of Israel and Istanbul.

Wolffsohn was elected as the vice president of the World Zionist Organization in the World Zionist Congress of 1905, and in 1907 became its president.

He died in Homburg, Germany

_______________________________________________________________________________

דוד וולפסון

דוד וולפסון ידידו ויורשו של הרצל, היה נשיאה השני של ההסתדרות הציונית, וממנחי היסוד לתקומת מדינת היהודים. נולד ב- 1856 בדורביאני שבליטא, בבית שהיה ספוג מסורת יהודית ולמדנות. בצעירותו התגורר בביתו של דוד גורדון עורך "המגיד", שצידד בחיבת ציון ויישוב ארץ ישראל. ב- 1888 השתקע וולפסון בקלן שבגרמניה, שם עסק במסחר בעצים לאדני מסילת הברזל ועשה חייל בעסקיו. בקהילת קלן נודע במהרה שמו של "היהודי המזרחי" הצעיר, וב- 1892 הגיעה שעת הופעתו הפומבית הראשונה: הקהילה ארגנה ערב דיון על החשמונאים לרגל חג החנוכה. דוד וולפסון הגן באומץ ובלהט על ההקבלה בין מרד החשמונאים לבין גילוי ההתעוררות הלאומית היהודית המודרנית. הוא הלהיב את שומעיו ומרגע זה, לא הניח עוד לפעילותו הציבורית.

עם היוודע, בשלהי 1895, דבר הכנת החוברת "מדינת היהודים" על ידי ד"ר צעיר למשפטים בווינה, ד"ר הרצל, מיהר וולפסון להשיגה, וכדבריו: "כשקראתי, הרגשתי שהייתי לאחר". באפריל 1896 יצא וולפסון לווינה לפגוש במחבר. הוא התרשם ביותר מאישיותו והשתכנע שכוונות הרצל רציניות. עד מהרה הפך לתומך נאמן ומסור במנהיגו וליד ימינו. בהתלהבות קיבל על עצמו את משימת-ארגונו של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב- 1897. וולפסון הוא זה שהעניק לתנועה הציונית את דגלה וקרא "שקל" למס הקבוע שיוטל על כל ציוני. במאמציו נוסד במרץ 1899 הבנק של התנועה הציונית – "אוצר התיישבות היהודים" ודוד וולפסון הועמד בראשו.

מותו הפתאומי של הרצל בשנת 1904, הותיר את ההנהגה הציונית המדינית מיותמת וחסרת יורש ומשבר חמור פקד את התנועה. לאחר שהתברר שמקס נורדאו לא קיבל על עצמו את תפקידו של הרצל, הוצע שוולפסון יקבל את תפקיד נשיא ההסתדרות הציונית, בהיותו איש-מעשה שיוכל לארגן את התנועה. וולפסון לא רצה בכתר המנהיגות, בסברו כי כישוריו אינם מספיקים להיות יורשו של הרצל, וכן היה רחוק משאיפה לשררה. אך אט אט נכנע וולפסון – תוך הטעמה שיש למלא את מקומו של הרצל, "אך הרצל שני לא יהיה לנו" – ללחץ ולהפצרות, והחל לכהן אחר הקונגרס השביעי ב- 1905, תחילה כיושב ראש הועד הפועל המצומצם ואחר כך כנשיא התנועה.

וולפסון מילא את תפקידו למופת: הוא טיפח בכל כוחו את ההסתדרות הציונית, הרחיב את שורותיה וביקש לשתף פעולה עם ארגונים יהודים שונים; במרוצת שש שנות כהונתו (1911-1905) נתגבשה ההסתדרות הציונית להסתדרות יציבה, מסועפת ומבוססת. מבחינה מדינית יזם וולפסון תפנית מהותית; בדברי ימי הציונות: בתוך הוויכוח במהלך הקונגרס , הציוני השביעי, נמסרה על ידו הודעה שבאסיפה הכללית של בנק "אוצר התיישבות היהודים" שהוא שימש נשיאו, הוחלט ברוב מכריע לשנות סעיף בתקנון ולהגביל את פעולת הבנק לציון בלבד. נקבעה בכך הלכה מפורשת, שרק בא"י ניתן להגשים את הרעיון הציוני. מוסדותיה הכספיים של התנועה היו מופקדים בידיו, והוא ראה חובה לעצמו להבטיח את רווחיותם של כספי האומה, למען יעמדו לרשות התנועה בבוא המועד של "פעולה מדינית גדולה". וולפסון שקד בקפידה על כספי התנועה הציונית, אך היה בעל לב יהודי חם ורחום, גמל חסד וחילק צדקה ביד נדיבה. בדומה להרצל גם בריאותו של וולפסון בגדה בו. מצבו הלך ונידרדר עד שנאלץ לפרוש לגמרי מכל תפקידיו. ב- 1914 נפקדו חייו של האיש התוסס והנמרץ. דוד וולפסון נקבר בקלן, וב- 1954 הועלה ארונו ארצה, בהתאם לצוואתו, ונטמן בהר הרצל בירושלים.