Dr. Eddie Yehudit Schweitzer

http://www.rehovot-archive.org.il/Doc.asp?MenuID=1567

ד"ר אדי שוויצר, 1987-1897 נולדה ב- 1897 בקלואהן במדינת בוואריה שבדרום מערב גרמניה. בת זקונים, למשפחה שומרת מצוות, ולה שני אחים ואחות. אביה ואימה היו מורים ואת ילדיהם לימדו בבית. כבר מגיל צעיר מאוד ידעה ד"ר שוויצר כמה שפות וקראה באופן שוטף ספרות גרמני, אנגלית וצרפתית. בגיל 17 החלה ללמוד בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת מינכן. הצטיינה בלימודיה והצטיינה גם בספורט, היתה אלופת מינכן ברכיבה על חד אופן. לאחר שסיימה את לימודיה ב- 1927 במינכן, התמחתה במחלות ילדים בברלין, בבי"ח "שאריטה" אצל פרופ' צ'רני הידוע. החלה לעבוד כרופאה בבית החולים לתינוקות בברסלאו ומאוחר יותר שימשה שם כרופאה ראשית ומנהלת בית החולים.

בשנת 1938 עלתה ארצה. אחותה רחה פרייר, שיסדה את ארגון "עליית הנוער" היהודי, שלחה אותה כמלווה של קבוצת נערים וילדים שעלתה ארצה באמצעות עליית הנוער.

כשהגיעה לארץ שוכנה ד"ר שוויצר ב"בית החלוצות" בתל אביב. כמה חודשים ניסתה למצוא עבודה כרופאת ילדים בעיר. היא לא הצליחה ויצאה לעבוד בקיבוץ אשדות יעקב. בקיבוץ טיפלה לא רק בחברים, אלא גם בשכנים הערבים. הימים היו ימי מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט ומספרים, שכאשר היתה מגיעה לכפרים הערבים הסמוכים כדי לרפא חולה קיבלו אותה תושביהם כמו מלכה. אנשי הקיבוץ לא ראו בעין יפה את היחסים בין הרופאה לתושבי הכפרים הערבים, בעיקר כשאירעו מקרים שהערבים חזרו וחיבלו בקיבוץ ולפעמים עשו זאת גם אנשים שהרופאה ריפאה אותם.

היא עזבה את אשדות יעקב ועברה לקיבוץ קריית ענבים. כאן הציגה את עצמה כאחות משום שלא רצתה לזכות ביחס מיוחד, "כך נהגה במשך כל חייה, היתה צנועה", מספר אחיינה, פרופסור שלהבת פרייר ממכון ויצמן. אחר כך, בשנת 1940, מספר האחיין, שמעה שצריך רופאה בלוביה על יד יבניאל בגליל, ויצאה לעבוד שם. "היא גרה בתוך ארגז עץ, מעין צריף, כי לא היו מספיק בתים ביישוב והיא לא רצתה לכפות את עצמה על אנשיו".

בשנת 1942 עזבה את לוביה והצטרפה לקיבוץ משמר הירדן. שם הוצע לה לראשונה להצטרף לקופת חולים "עממית". בשנת 1945 עברה לרחובות. בהתחלה גרה בבית משפחת קליבנר (עמיעד) ומאוחר יותר שכרה את הצריף שהיה בחצר ביתם ובו גרה עד ערוב ימיה. ד"ר שוויצר לא נישאה מעולם. זה לא הפריע לה. "יש לי המון ילדים, אלה שבהם אני מטפלת", נהגה לומר בחיוך.

מספרים שהיתה יוצאת ביוזמתה לבקר ילדים חולים ולהתעניין בשלומם. בכיסים היו לה תמיד ממתקים לשמח את הילדים.

אישה מיוחדת היתה ד"ר שוויצר. יום גשום אחד צלצלה אליה ידידה שלה ושאלה איך היא מסתדרת בצריף שלה, ונדהמה לשמע התשובה: "פתחתי מטריה והמיטה נשארה יבשה". מתברר שכאשר גג הצריף דלף היתה ד"ר שוויצר פותחת מטריה מעל למיטתה ונרדמת. מערכת החשמל בצריף היתה רעועה ולא פעם הצריף פשוט התחשמל, לד"ר שוויצר זה לא הפריע. מי שרצה לעזור אחרי שראה את מה שקורה בצריף נתקל בסירוב. קרובים ושכנים שהיו באים לביקור ורואים שמשהו מקולקל או חסר היו מתגנבים בחשאי ומתקנים את מה שצריך.

במיוחד כעסה על השכן יוסף בריל. פעם, בקיץ, ראה אותה יוצאת העירה. הוא התגנב לביתה וביום אחד בנה לה מרפסת. היא לא סלחה לו לעולם על כך ובכל הזדמנות הזכירה לו את זה.

במשך שנים רבות נהרו תושבי רחובות אל ד"ר שוויצר כדי להביא את ילדיהם לטיפול, גם לצריף שלה וגם לקופת חולים "מאוחדת", שם עבדה. בשבילם היתה רופאה מיוחדת במינה. "הדיאגנוזות שלה היו מדויקות להפליא" מספר בעל בית מרקחת ותיק ברחובות. לפעמים היתה מעירה אותי באמצע הלילה ולפעמים התקשרה בערב שבת או בשבת שאפתח לה את בית המרקחת כדי להביא תרופה לחולה הזקוק לה. לפעמים היתה מבקשת ממני לתת תרופות לחולים שלא היה להם כסף והיא בעצמה היתה משלמת עבור התרופה אחר כך.

"לפעמים כשהייתה מגיעה לחולה חסר אמצעים היתה עוברת קודם כל אצלי ולוקחת ממני תרופות עבורו. אף פעם לא האמנתי במושג "ל"ו צדיקים", אבל היום אני בטוח שהיא אחת מהם. אין רופאים כאלה היום.

מהחולים הרבים שהיו מגיעים אליה גם בשעות היום וגם בשעות הלילה סירבה לקבל כסף. גם מתנות סירבה לקבל ואם קיבלה נהגה בדרך כלל להעביר אותם לנזקקים.

כשהיו מתקשרים אליה ומבקשים שתבוא לבקר חולה היתה לוקחת מונית על חשבונה ומגיעה לבית החולה.

גישתה הרפואית, שאמרה שיש לעודד את כושר ההתנגדות של הגוף לגורמי מחלה חיצוניים, ולתת תרופה רק במי