Is your surname Banai?

Research the Banai family

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Ehud Banai

Hebrew: אהוד בנאי
Birthdate:
Birthplace: Jerusalem, Jerusalem District, Israel
Immediate Family:

Son of Private User and Private
Husband of Private
Father of Private; Private and Private
Brother of Private

Occupation: Singer, songwriter, film score composer
Managed by: Randy Schoenberg
Last Updated:
view all

Immediate Family

    • Private
      spouse
    • Private
      child
    • Private
      child
    • Private
      child
    • Private User
      parent
    • Private
      parent
    • Private
      sibling

About Ehud Banai

http://en.wikipedia.org/wiki/Ehud_Banai

Ehud Banai (Hebrew: אהוד בנאי‎, born March 31, 1953) is an Israeli singer and songwriter.

Ehud Banai was born in Jerusalem. His father was the actor Yaakov Banai, the eldest of the Banai siblings. The family moved to Givatayim when Banai was four. At the age of ten he learned to play the cello.[1] In 1971 he was drafted to the Israel Defense Forces, and served in the Nahal infantry brigade. After his discharge, he moved to London, where he played in the London Underground for six months. Banai is married to Odeliah, with whom he has three daughters. Music career[edit]

Ehud Banai at Neve Shalom Rally for Peace In 1982, Banai formed a band with singer Avi Matos. He made several other attempts at a breakthrough during the following years. He tried out for Shlomo Bar's band, Habrera Hativit, but wasn't accepted. In 1986, Ehud and his band "Haplitim" ("The Refugees") broke through, with the hit single "Ir Miklat" (City of Refuge) and the rock opera "Mami".[1] In 1987, Banai and the Refugees released their self-titled debut, which is considered by many to be one of the best and the most important albums of Israeli rock,[2] with original mix of new-wave guitar rock with some oriental rhythms and sounds. Most of the album consisted of protest songs. The songs also included many Biblical subjects and allusions, such as the golden calf and cities of refuge.

Ehud Banai, 1997 Their follow-up, "Karov" ("Close (near)"), released in 1989, had influences raging from early childhood in Jerusalem, traveling in Europe, Bob Dylan, the Banai family's Afghan/Persian-Jewish background, to Jewish prayer and piyutim, among others. He also released Under the Jasmine Tree, an album of Persian folk tales as told by his father.[1] During the 1990s, Banai released 3 albums ("The Third" was released in 1992, "In a Little While" was released in 1996, and "Tip Tipa" in 1998). "Ane' Li" was released in 2004. The song Blues Knaani (Canaanite blues) was written in memory of Meir Ariel, and Hayom (today) was written for his wife. Banai sang a duet with David D'Or on D'Or's CD, Kmo HaRuach ("Like the Wind"), which was released on March 27, 2006.[3] A triple live album, "Mamshich Linso'a" ("Keep Moving") was released in October 2006.[1] Banai writes the lyrics and composes the music for almost all of his own songs. Banai, for the greater part of his musical career, observed Jewish traditions, and even “returned” to Orthodox Jewish religious observance over the course of the early 2000s. Banai habitually scatters references to his connection to Jewish subjects throughout many of his songs.[1]

Ehud Banai performing, 2008 In 2008, "On the Move", a documentary film directed by Avida Livny and produced by Gidi Avivi, Yael Biron and Dror Nahum, about Banai and the Refugees, participated in the official competition of the Jerusalem Film Festival, in EPOS -the international art & culture film festival in Israel and has been screened in cinemateques around Israel. The film traces Banai's early years on the music scene, through the struggle, musical passion, and deeply rooted friendship he shared with members of his first band, "The Refugees" – Yossi Elephant, Jean Jacques Goldeberg, Noam Halevi, and Gil Smetana. In September 2008, Banai released Shir Chadash, an album of traditional Jewish songs (zemirot), including several melodies composed by Shlomo Carlebach. Banai's album Resisei Laila ("Drops of the Night") was released in 2011.[4] Awards and recognition[edit]

In 2005, Banai was voted the 28th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.[5] Discography[edit]

Ehud Banai and the Refugees (1987) Karov ("Close") (1989) Mitachat Siach HaYasmin (Under the Jasmine Tree), with Yaakov Banai (1989) Hashlishi ("The Third) (1992) Od Me'at ("Soon") (1996) Ane Li ("Answer Me") (2004) Mamshich Linsoa (Keeps on Driving) (2006) Shir Chadash (New Song) (2008) Resisei Laila (Shards of Night) (2011)

About אהוד בנאי (עברית)

http://en.wikipedia.org/wiki/Ehud_Banai

Ehud Banai (Hebrew: אהוד בנאי‎, born March 31, 1953) is an Israeli singer and songwriter. Contents [show] Biography[edit]

Ehud Banai was born in Jerusalem. His father was the actor Yaakov Banai, the eldest of the Banai siblings. The family moved to Givatayim when Banai was four. At the age of ten he learned to play the cello.[1] In 1971 he was drafted to the Israel Defense Forces, and served in the Nahal infantry brigade. After his discharge, he moved to London, where he played in the London Underground for six months. Banai is married to Odeliah, with whom he has three daughters. Music career[edit]

אהוד בנאי

לידה 31 במרץ 1953 (בן 66) ירושלים
מוקד פעילות ישראל ירושלים, ישראל שנות פעילות 1985 - היום סוגה רוק, זמר עברי, פולק עיסוק זמר, מלחין כלי נגינה גיטרה, מפוחית, סיטאר חברת תקליטים CBS, NMC פרסים והוקרה פרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר פרס משרד החינוך והתרבות האתר של אהוד בנאי

הרכב ג'יש

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 זה המקום - תוכנית רדיו של אהוד בנאי 1.2 הרכב ג'יש 1.3 פרס אקו"ם על מפעל חיים 2 מאפיינים 3 חייו האישיים 4 דיסקוגרפיה 4.1 אלבומים 4.2 סינגלים 4.3 הופעות 4.4 אוספים 4.5 מוזיקה לקולנוע 5 ספרים 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

ביוגרפיה בנאי נולד בירושלים לשחקן יעקב בנאי, ממשפחת בנאי, שרבים מאנשיה זכו לפרסום כשחקנים, זמרים ויוצרים בתחום האמנות והבידור. בשנת 1962 שיחק כילד בדואי בסרט סיניה לצידה של דינה דורון[1]. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל, במסגרתו שהה בשל"ת בקיבוץ ניר אליהו, תקופה שהשפיעה עליו רבות. במהלכה איבד את חברו הטוב מגרעין הנח"ל בני ברק. תקופה זו מאוזכרת בספריו ובשיריו של בנאי.

במשך שנים רבות ניסה להיכנס למודעות המוזיקלית בישראל, אך ללא הצלחה. הוא ניסה לעניין מפיקים שונים בשיריו, וקיבל מכולם תשובות שליליות. אף ניסה להתקבל ללהקת "הברירה הטבעית", ונדחה. בנאי הוציא על חשבונו סינגל בשם "א יידישע רסטהמן" (שני עשורים לאחר מכן נכלל השיר באלבומו "טיפ טיפה"). השיר כמעט ולא שודר ברדיו אך משך את תשומת לבו של זוהר ארגוב, שרצה לשתף עם בנאי פעולה. התמכרותו של ארגוב לסמים מנעה את שיתוף הפעולה ביניהם. הסרט התיעודי "חייב לזוז", בבימויו של אבידע ליבני, מתאר תקופה זו בחייו של בנאי ואת פריצת הדרך הראשונה שלו.

בשנת 1985 כתב ללהקת משינה את הלהיט "רכבת לילה". בנאי כתב את השיר על פי לחן של גיטריסט הלהקה שלומי ברכה. ברכה, כתב לו במקור מילים אחרות, לא היה מרוצה מהמילים, וסולן הלהקה יובל בנאי, בן דודו של אהוד, פנה לאהוד שיכתוב לשיר מילים חדשות. בנאי שכתב את השיר לגרסתו המוכרת, תוך השארת שתי השורות הראשונות שכתב ברכה[2]. השיר נכלל באלבומה הראשון של הלהקה שנשא את שמה. באותה שנה, בגיל 32, כתב אהוד בנאי שני שירים שסוף סוף זכו להצלחה והושמעו רבות ברדיו - "עיר מקלט" ו"עגל הזהב". בשנת 1986 השתתפו בנאי והפליטים באופרת הרוק השנויה במחלוקת "מאמי", שזכתה להצלחה גדולה.

בשנת 1987, כשהיה כבר בן 34, הוציא בנאי את אלבומו הראשון "אהוד בנאי והפליטים", שנחשב לאחד האלבומים החשובים ברוק הישראלי של שנות ה-80, וכלל שירי זעם ומחאה חברתית. למשל, בשירו "עבודה שחורה" הוא מוחה על אפליית היהודים בני העדה האתיופית וקורא לשוויון בישראל ("ומי ידע אם אברהם לא היה שחור"; "הם שָנִים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות, גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות"). בשיר "ערבב את הטיח", שר בנאי על הפועלים הערבים מעזה, על דרכם בין המחסומים, על עבודתם הקשה ומשכורתם הדלה. בשיר "דם" מקונן בנאי על הרעות החולות של העיר אמסטרדם. בשיר "ממשיך לנסוע" בנאי מבטא את סלידתו מהעיר הגדולה ואת הרגשת החופש כשהוא יוצא ממנה ("הלב שקפא הפשיר / לא חוזר לעיר / ממשיך לנסוע...").

בשנת 1988 כתב בנאי ללחן של רמי קלינשטיין את הלהיט "עטוף ברחמים" לאלבומה השני של ריטה, "ימי התום".

בשנת 1989 הוציא בנאי את אלבומו השני, "קרוב", בעל צליל יותר מזרחי ופחות רוקיסטי, וכלל שירים רבים שהפכו ללהיטים, כגון "רחוב האגס 1", "כולם יודעים" ו"רוחות הצפון". מתוך האלבום התפרסם גם השיר "החזיון לפרנצ'סקו גויא", אותו ביצע בנאי בדואט עם יהודית תמיר. השיר נכתב בידי פנחס שדה, ומתכתב עם הציור Fantastic vision של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויא (התפרסם בספר "שירים, 1947-1970" שיצא ב-1970)[3]. מפגש זה עם שדה הוביל את בנאי גם לערב משותף איתו בתחילת שנות ה-90[4][5].

באותה שנה הוציא בנאי גם תקליט עם אביו יעקב בנאי, הנקרא "תחת שיח היסמין" והוקדש לאגדות עם פרסיות שעיבד וסיפר אביו של בנאי. בתקליט סיפר יעקב סיפורים ששמע מבית סבו, אליהו בנאי, ואהוד ליווה אותו בנגינה על כלי הנגינה עוד[6].

ב-1992 יצא אלבומו השלישי של בנאי, בהפקת אוסי שילוח, אשר גם מתפקדת כמנהלת האישית של בנאי מאז עד היום, ובהפקתה המוזיקלית של יהודית רביץ. אלבום זה, הנושא את השם הסמלי "השלישי", כלל להיטים כגון "דוד ושאול", "פלורנטין", ו"אל תפחד". הפקת האלבום נעשתה הוצאת האלבום לוותה בסיבוב הופעות מוצלח.

ב-1996 יצא אלבומו הרביעי של בנאי, "עוד מעט", אשר כלל בין היתר השירים "סרט רץ", "יוצא לאור", "אביא לך", "בוא הביתה", והלהיט הגדול ביותר של בנאי עד אז, "מהרי נא" שידוע גם במילים שפותחות אותו "הילד בן שלושים", הפך לסמל החוויה של אדם שאינו מצליח לגבש זהות של מבוגר ולמצוא כיוון בחיים, גם כשמלאו לו כבר שלושה עשורים. הוא שאוב מהחוויות האוטוביוגרפיות של בנאי עצמו, שנכשל כליל מבחינה מקצועית עד סוף שנות העשרים לחייו ועסק בעיקר בעבודות כפיים. שיר נוסף ידוע מהאלבום הוא "כשחיכיתי לך על הספסל".

בשנת 1998 יצא אלבומו החמישי של בנאי "טיפ טיפה" אשר היווה אסופה של שירים וקטעים כליים מסרטים ומהקלטות שונות. בין היתר כלולים באלבום השירים "טיפ טיפה", "ניצוץ האהבה", "הכוכב של מחוז גוש דן", "ל"ג בעומר" ו"אנחת האדמה", אותו ביצעה במקור יהודית תמיר ב-1988 ולא יצא עד אז על גבי אלבום שלם.

בשנת 2001 הוציא בנאי ספר בשם "זוכר כמעט הכל", הכולל רשמים ממסעות, אירועים ואנקדוטות שונות.

ב-2004 הוציא בנאי את אלבומו השישי, "ענה לי". את השירים באלבום כתב והלחין בנאי לבדו, פרט לשיר "סטארטר" שנכתב על ידי יוסי אלפנט. בחלק מהשירים השתתף בלחן מפיק האלבום גיל סמטנה. בין היתר מצויים בו הלהיטים "בלוז כנעני", "היום", "גבולות", "ברוקלין" ו"היברומאן". האלבום זכה להצלחה רבה, ובעקבותיו יצא בנאי למסע הופעות רחב. בעקבות האלבום זכה בנאי בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובתארים "זמר השנה", "תמלילן השנה" ו"אלבום השנה" בטקס פרסי עמ"י של ערוץ 24.

ב-2005 העלה שני מופעים, "פרפרי הבטון" ו"רפרפי הנבוט", בהם הופיע תחת השם "עזרא טיסונה". במופעים אלה ניגן בנאי עם להקתו בעיקר גרסאות כיסוי לשירים של יוצרים שהשפיעו עליו[7]. באותה שנה זכה בפרס משרד החינוך והתרבות[8].

ב-2006 יצא לאור האוסף המשולש "ממשיך לנסוע", המאגד 39 משיריו כפי שבוצעו בהופעות. מתוכו יצא כסינגל הביצוע ל"רוחות הצפון".

בספטמבר 2008 הוציא בנאי אלבום זמירות בשם "שיר חדש". באלבום זה מילות השירים מבוססות על טקסטים מסורתיים - זמירות, פיוטים, תפילות המושרים בהזדמנויות שונות. את הלחנים שאב בנאי ממספר מקורות - משפחתו, בתי הכנסת התימני והאשכנזי שבשכונתו והרב שלמה קרליבך. במספר שירים באלבום משתתפים אשתו של בנאי אודליה ואביו יעקב. מתוך אלבום זה יצאו הסינגלים "שלשה דברים", "אל אדון על כל המעשים", "השמיעיני את קולך" ו"הנשמה לך". האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך שבוע מיום צאתו לחנויות[9].

בסוף שנת 2008 יצא הסרט "חייב לזוז" לאקרנים בסינמטקים. הסרט בבימוי של אבידע ליבני, מציג את תחילת דרכו של בנאי, עת היה חבר בלהקת "הפליטים"[10].

באפריל 2011 הוציא את האלבום "רסיסי לילה", הכולל 14 רצועות, לרבות שלושה קטעים אינסטרומנטליים הנקראים כל אחד מהם "רסיס לילה". באופן מובהק, השירים המילוליים באלבום זה מכילים כמות רבה מאוד של טקסט יחסית לאלבומים קודמים. גם באלבום זה שיתף בנאי פעולה עם גיל סמטנה, שהפיק את האלבום, והלחין יחד עם בנאי שלושה משיריו. את השיר "כמו ציפור ושרה" מהאלבום כתב בנאי יחד עם בתו מרים ושר בדואט עם אשתו אודליה. כמו כן נכלל באלבום שיר בשם "עד הפעם הבאה", ששימש כשיר הנושא של הסרט "שרון עמרני: זכרו את השם"[11]. הסינגל הראשון מהאלבום, "אני הולך", זכה להצלחה והגיע לראש מצעדי הפזמונים. שירים נוספים שהתפרסמו מהאלבום הם "אבן ספיר" ו"פרפרי הקצב". כשלושה שבועות לאחר יציאתו הגיע האלבום למעמד של אלבום זהב[12].

באוגוסט 2012 הוציא ספר בשם "זה המקום". בספר שישה סיפורים קצרים, הנעים בין חייו בהווה לבין זכרונות מעברו[13]. כמו כן יצא באותה שנה אלבומו "באופק אחר", ובו הקלטות מחודשות לשיריו בעיבודים חדשים של המוזיקאי עמי רייס. האלבום כלל גם שני שירים חדשים, שלא נכללו קודם לכן על גבי אלבום: "הסביבה הזמן והמצב" ו"על דרך שיר".

בשנת 2016 הוציא ביחד עם להקת "הדג נחש" את הסינגל "רעדה האדמה". השיר, אשר זכה להצלחה רבה ב"יוטיוב" וברדיו, נכלל באלבום השביעי של "הדג נחש": "שותפים בעם".

מאוחר יותר באותה שנה, באפריל 2016, יצא האלבום "ילד תוף - אופרת רוק" מאת ישראל כסיף, בו התארח בנאי בשיר "תן וקח". בינואר 2020 הוציא את האלבום "הולך ומתקרב" ובו 12 שירים חדשים.

זה המקום - תוכנית רדיו של אהוד בנאי

זה המקום עם אהוד בנאי - ימי שישי בגל"צ בספטמבר 2012 החל בנאי להגיש תוכנית שבועית בתחנת הרדיו גלי צה"ל בשם "זה המקום"[14], בעלת שם זהה לשם ספרו אשר יצא לאור קודם לכן באותה שנה. בנאי הוא גם העורך של התוכנית ובוחר את המוזיקה אשר תשודר, בחלקה מהתקליטייה האישית שלו. בכל תוכנית עוסק בנאי בנושא אחד, ומשלב בתוכנית שירים וסיפורים בנושא זה.

הרכב ג'יש בשנת 1987, בעת ביקור בראש פינה אצל דרורה חבקין, פגש לראשונה את המוזיקאים ג'ורג' סמעאן וסאלם דארוויש, אשר היו מנגנים יחד עמה, והם העבירו לילות בסשנים מוזיקליים, בהמשך, הזמינם בנאי להשתתף במופע הבכורה של "אהוד בנאי והפליטים" בבית דני בשכונת התקווה. החיבור ביניהם הוביל לסיבוב הופעות משותף בארצות הברית. בשנת 1992 הפיק בנאי יחד עם עובד אפרת את האלבום "הלה" של ג'ורג' וסאלם. בשנת 2009 הוקם ההרכב ג'יש, אשר כולל את ג'ורג' סמעאן (עוד, כנור ושירה), סאלם דרוויש (כלי הקשה ושירה), גיל סמטנה (גיטרה בס והפקה מוזיקלית) ואהוד בנאי (גיטרות, מפוחית ושירה). המוזיקה שניגן בנאי עם ההרכב מאופיינת בצלילים ערביים והותירה חותמה במגוון משיריו כדוגמת "ניצוץ האהבה", "האביב בפתח", "גבולות", "טיפ טיפה" ועוד. מאז המשיכה הלהקה בהופעותיה.

בנאי שיתף פעולה במופעים ובהופעות עם אמנים רבים, ביניהם משינה, ברי סחרוף, רמי פורטיס, דודי לוי, ארקדי דוכין, יהודית רביץ, כנסיית השכל, מאיר בנאי, יוסי אלפנט, מיכה שטרית, גידי גוב, יזהר אשדות, שלום חנוך, שולי רנד, משה לוי, עמיר לב, רונה קינן וקלקסיקו.

פרס אקו"ם על מפעל חיים בשנת 2018, קיבל "פרס מפעל חיים ליוצר" על שמו של אהוד מנור. מדברי השופטים בוועדת הפרס: "היכולת המופלאה לספר סיפור בשיר, ולמלא אותו בצבעים וגוונים מכל קשת המוזיקה בישראל הופכת את אהוד בנאי לאחד החשובים והמרתקים מבין היוצרים הישראלים[15]".

מאפיינים במוזיקה של בנאי, ניכרות השפעות של רוק ובלוז משנות השישים וגם השפעות עתיקות יותר ממוזיקה הודית וערבית. לדבריו זו גם המוזיקה שהוא עצמו שומע. במילים של השירים אותן הוא כותב ובספר אותו כתב ניכרת התבוננות בזולת, הוא פחות מכונס בעצמו פחות שר על האהבה והפרידה שלו ויותר על תופעות שנתקל בהן, תהליכים חברתיים, על המדינה ועל עברה ועל עצב וגעגוע. ברבים משיריו נוהג להדגיש את הקשר שלו לנושאים יהודיים.

מהשפעותיו ניתן למנות את בוב דילן, לאונרד כהן, קט סטיבנס, פנחס שדה, מרק נופלר, ניל יאנג, ג'טרו טאל, אלן גינסברג, ג'ק קרואק, פיירפורט קונבנשן, ניק דרייק, מייקל צ'פמן (איתו הוציא אלבום משותף בשנת 2017), מאיר אריאל וכן גם מוזיקה מן המזרח.

בהופעות מופיע כמעט תמיד צמוד לגיטרה חשמלית, הוא מנגן גם על מפוחית לעיתים ועל גיטרה אקוסטית. הוא מוקיר את קטעי הסולו-גיטרה בהופעות, ואף התבטא בבדיחות בראיון שאצלו כל השירה וההפקה הם רק תירוץ כדי לעשות את הסולו-גיטרה[16].

חייו האישיים פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. בנאי בילה את נעוריו בגבעתיים בסביבתו של "קן בורוכוב" של הנוער העובד והלומד וספג את האווירה הסוציאליסטית והיונית שהייתה נחלת החברים. הוא שירת במסגרת גרעין הנח"ל "שונית" בקיבוץ ניר אליהו עם רבים מחבריו לתיכון, אך נתפס כסהרורי ופציפיסט על ידי מדריכיו בקיבוץ, דווקא בתקופת מלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה אף איבד את חברו לגרעין בני ברק - דבר שזעזע אותו מאוד. בנאי הושפע מאד מהלך הרוח הביטניקי ששרר בקרב המתנדבים בקיבוץ. בספרו ובשיריו ישנם אזכורים לתקופה זו (למשל "פיקסמן ... רצה שנסתלק אליו לשמוע תקליטים" בשיר "זמנך עבר"). לאחר שחרורו ניסה מזלו בלימודי מוזיקה בלונדון, וגר תקופה גם באמסטרדם, אך בשני המקומות מצא עצמו מנגן בעיקר ברכבת התחתית. בנאי היה במהלך רוב הקריירה המוזיקלית שלו שומר מסורת, ובתחילת שנות האלפיים חזר בתשובה[17].

בנאי נשוי לאודליה, ולהם שלוש בנות. הוא מתפקד כגבאי בבית הכנסת האשכנזי "אוהל יוסף" בשכונת קריית בורכוב ברמת גן.

דיסקוגרפיה אלבומים אהוד בנאי והפליטים (1987) תחת שיח היסמין (במשותף עם יעקב בנאי) (1989) קרוב (1989) השלישי (1992) עוד מעט (1996) ענה לי (2004) שיר חדש (2008) (אלבום זהב) רסיסי לילה (2011) (אלבום זהב) באופק אחר (2012) אש קטנה (2015) היא הופיעה כמו הרוח (2017): אלבום אולפן משותף עם ברי סחרוף המכיל שירים בלאדינו EB=MC² ‏(2017): אלבום אולפן משותף עם המוזיקאי האנגלי מייקל צ'פמן(אנ') הולך ומתקרב (2020) סינגלים ב דצמבר 2019, אהוד שחרר את הסינגל אבא תן לי יד.[1]

הופעות ממשיך לנסוע (2006) אוספים טיפ טיפה (1998) מוזיקה לקולנוע "חולה אהבה משיכון גימל" - פרס אופיר לשנת 1995, המלחין הטוב ביותר "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (בשיתוף גיל סמטנה ונועם הלוי) - פרס אופיר לשנת 2003, המלחין הטוב ביותר "ל"ג בעומר" של שרון עמרני (סרט קצר) "שרון עמרני, זכרו את השם", סרטו של יאיר רווה (סרט תיעודי) "השומרוני הבודד", סרטו של תומר הימן (סרט תיעודי) ״אח שלי גיבור", סרטו של יונתן ניר (סרט תיעודי) ספרים זוכר כמעט הכל (2001) זה המקום (2012) קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אהוד בנאי ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהוד בנאי Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של אהוד בנאי F icon.svg אהוד בנאי , ברשת החברתית פייסבוק Instagram logo 2016.svg אהוד בנאי , ברשת החברתית אינסטגרם YouTube play buttom icon (2013-2017).svg אהוד בנאי , סרטונים בערוץ היוטיוב אהוד בנאי , באתר שירונט MusicBrainz Logo 2016.svg אהוד בנאי , באתר MusicBrainz (באנגלית) אהוד בנאי , באתר Tab4u אהוד בנאי , באתר סטריאו ומונו IMDB Logo 2016.svg אהוד בנאי , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) שמעון אדף, לא סוגר את הדלת בפני אף אחד , ראיון עם אהוד בנאי, באתר ארץ אחרת, אוקטובר 2000 תימורה לסינגר, לכל שיר יש ג'אם , באתר ynet, 7 באוקטובר 2008 מאיה כהן, ‏"אני כואב את המציאות הגזענית" , באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2010 תימורה לסינגר, צמח חדש משורש ישן , באתר ynet, 5 באפריל 2011 עינב שיף‏, ממשיך לצלוע: "רסיסי לילה" של אהוד בנאי - לא מספיק טוב , באתר וואלה! NEWS‏, 5 באפריל 2011 בועז כהן, הלב שקפא הפשיר: אלבום חדש לאהוד בנאי , באתר nrg‏, 9 באפריל 2011 יואב קוטנר, ‏עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום , באתר ישראל היום, 18 באפריל 2011 ראיון עם אהוד בנאי על האלבום החדש
"רסיסי לילה" מתוך תוכנית הרדיו "המגבר", 22 ביוני 2011 בן שלו, אור הכתוב: על ספרו החדש של אהוד בנאי  , באתר הארץ, 31 באוגוסט 2012 נדב מנוחין‏, אהוד בנאי באלבום והופעה שמסכמים את דרכו - אבל מה הלאה? , באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2012 נדב מנוחין‏, חוגגים 60 לאהוד בנאי: תחנה מוזיקלית על כל עשור , באתר וואלה! NEWS‏, 31 במרץ 2013 אור ברנע, אהוד בנאי: "כבר אין לי את כל הזמן שבעולם" , באתר ynet, 23 ביולי 2013 סרטונים פסקול ישראלי - אהוד בנאי
באתר יוטיוב סרטונים סטלי סולומונוב, אהוד בנאי: "המציאות מחלחלת, גם ליצירה" , באתר ynet, 11 באוגוסט 2015 סרטונים עמי פרידמן, "ניסיתי להאיר את אחמד כאדם ולא כאויב": אהוד בנאי והפליטים חוגגים 30 , באתר ynet, 1 בדצמבר 2017 אהוד בנאי באסופת "מלחיני משוררים ישראלים"
בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן הדר בן-יהודה, השביל הזה מתחיל כאן: הסיפור מאחורי שיר המסע של אהוד בנאי , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 10 ביולי 2018 מכתביו

השביל הזה מתחיל כאן , באתר "ידיעות אחרונות", 14 באפריל 2018 הערות שוליים

א. פלג, "מדבר סיני" הוקם בחולות ראשון לציון , מעריב, 27 באוגוסט 1961
דרור נחום (עורך), עסקי הרוקנ'רול, פרק 2: 1985 - הכל קרה כל כך מהר, זברה תקליטים, 2010
עובדות על השיר החזיון לפרנצ'סקו גויא , באתר מימה
סרטונים אהוד בנאי - פנחס שדה ז"ל - מתוך תוכנית הרדיו זה המקום, גל"צ , סרטון באתר יוטיוב, 2014
סרטונים מפגש בין המשורר פנחס שדה למוסיקאי אהוד בנאי, הערוץ הראשון , סרטון באתר יוטיוב
אבי מורגנשטרן, מבסוט מהחיים ומחכה לטלפון , מעריב, 19 באפריל 1989
פרפרי הבטון , באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
גואל פינטו, פרסי שרת החינוך והתרבות לאהוד בנאי ומוני אמריליו , באתר הארץ, 30 במאי 2005
בן שלו, אהוד בנאי: הסרוגים יעלזו , באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
אבנר שביט, חייב לזוז: אהוד בנאי נחשף , באתר הארץ, 5 בינואר 2009 בן שלו, הסודות מאחורי אהוד בנאי ויוסי אלפנט , באתר הארץ, 15 בינואר 2009
בן שלו, לשמוע את האלבום החדש של אהוד בנאי, "רסיסי לילה", עם ציפיות נמוכות , באתר הארץ, 31 באוגוסט 2011
אלעד בילו, תוך פחות מחודש: אלבום זהב לאהוד בנאי , באתר הארץ, 16 במאי 2011
נילי לנדסמן, "זה המקום": קרוב אצל עצמו , באתר הארץ, 13 בנובמבר 2012
זה המקום
מאיה אשרי, חנן יובל ואהוד בנאי יקבלו פרס אקו"ם על מפעל חיים , באתר הארץ, 25 באפריל 2018
כך בראיון ליואב קוטנר בתוכנית פסקול ישראלי בטלוויזיה החינוכית
"הרב אמר שאשתי לא אשמה ש'השתגעתי'"
- באתר הידברות פרס עמ"י https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%A0...

Ehud Banai at Neve Shalom Rally for Peace In 1982, Banai formed a band with singer Avi Matos. He made several other attempts at a breakthrough during the following years. He tried out for Shlomo Bar's band, Habrera Hativit, but wasn't accepted. In 1986, Ehud and his band "Haplitim" ("The Refugees") broke through, with the hit single "Ir Miklat" (City of Refuge) and the rock opera "Mami".[1] In 1987, Banai and the Refugees released their self-titled debut, which is considered by many to be one of the best and the most important albums of Israeli rock,[2] with original mix of new-wave guitar rock with some oriental rhythms and sounds. Most of the album consisted of protest songs. The songs also included many Biblical subjects and allusions, such as the golden calf and cities of refuge.

Ehud Banai, 1997 Their follow-up, "Karov" ("Close (near)"), released in 1989, had influences raging from early childhood in Jerusalem, traveling in Europe, Bob Dylan, the Banai family's Afghan/Persian-Jewish background, to Jewish prayer and piyutim, among others. He also released Under the Jasmine Tree, an album of Persian folk tales as told by his father.[1] During the 1990s, Banai released 3 albums ("The Third" was released in 1992, "In a Little While" was released in 1996, and "Tip Tipa" in 1998). "Ane' Li" was released in 2004. The song Blues Knaani (Canaanite blues) was written in memory of Meir Ariel, and Hayom (today) was written for his wife. Banai sang a duet with David D'Or on D'Or's CD, Kmo HaRuach ("Like the Wind"), which was released on March 27, 2006.[3] A triple live album, "Mamshich Linso'a" ("Keep Moving") was released in October 2006.[1] Banai writes the lyrics and composes the music for almost all of his own songs. Banai, for the greater part of his musical career, observed Jewish traditions, and even “returned” to Orthodox Jewish religious observance over the course of the early 2000s. Banai habitually scatters references to his connection to Jewish subjects throughout many of his songs.[1]

Ehud Banai performing, 2008 In 2008, "On the Move", a documentary film directed by Avida Livny and produced by Gidi Avivi, Yael Biron and Dror Nahum, about Banai and the Refugees, participated in the official competition of the Jerusalem Film Festival, in EPOS -the international art & culture film festival in Israel and has been screened in cinemateques around Israel. The film traces Banai's early years on the music scene, through the struggle, musical passion, and deeply rooted friendship he shared with members of his first band, "The Refugees" – Yossi Elephant, Jean Jacques Goldeberg, Noam Halevi, and Gil Smetana. In September 2008, Banai released Shir Chadash, an album of traditional Jewish songs (zemirot), including several melodies composed by Shlomo Carlebach. Banai's album Resisei Laila ("Drops of the Night") was released in 2011.[4] Awards and recognition[edit]

In 2005, Banai was voted the 28th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.[5] Discography[edit]

Ehud Banai and the Refugees (1987) Karov ("Close") (1989) Mitachat Siach HaYasmin (Under the Jasmine Tree), with Yaakov Banai (1989) Hashlishi ("The Third) (1992) Od Me'at ("Soon") (1996) Ane Li ("Answer Me") (2004) Mamshich Linsoa (Keeps on Driving) (2006) Shir Chadash (New Song) (2008) Resisei Laila (Shards of Night) (2011)

view all

Ehud Banai's Timeline

1953
March 31, 1953
Jerusalem, Jerusalem District, Israel