Eliyahu Dov Ber Heichal (Chaical), הי״ד

Heichal, Eliyahu Dov; 16: Born in the village of Shkodvil, Lithuania in 1913. His family arrived in Eretz Yisrael on August 1 1926.

In Hebron, he began studying at the Slobodka - Knesset Yisrael yeshiva where his brother, Israel-Arieh, was also a student. In 1929, the family was to move to Ra’anana to build up a farm, but the pogrom took their lives. When the mob surrounded their house, Eliyahu and his brother went out to seek help from a British officer and his force who were there. While he held on to the officer’s horse, rioter stabbed him with knives while they asked: “Does this hurt you yahud (Jew)?” His mother watched helplessly on from a window as the barbaric mob murdered her two sons, but she saved the yeshiva students hiding in the house: “Don’t go out! It is enough with the blood of my sons!”

אליהו דב בר חייכל זל

בן 16 במותו

בן פרומה ושרגא-יעקב

נולד בתרע"ג, 1913

התגורר בחברון, נהרג בפעולת איבה, בי"ח באב תרפ"ט, 24/8/1929, בתקופת המאורעות, בחברון

הובא למנוחת עולמים בחברון: אזור: א, גוש: א2, חלקה: 2, שורה: 48

הותיר: הורים ואח

אליהו דב מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 3

קורות חיים

נולד בשנת 1913, בעירה שקודביל, ליטא, לאביו ר' שרגא-יעקב ולאימו פרומה. כאחיו הבכור, ישראל-אריה, לומד גם אליהו-דב אצל מלמדי העירה עד לשנתו העשירית, ועובר לישיבת קלם. לומד שם שלש שנים.

בחודש אלול תרפ"ו עולה משפחת חיכל לארץ. אליהו-דב ממשיך את לימודיו בישיבת לומזה, אשר בפתח תקוה. אחרי שנה מעבירים אותו לישיבה "תפארת ישראל" בחיפה. הוא מתמיד בלימודיו, שואף להכנס לישיבה "כנסת-ישראל", אשר בחברון. בתחלת תרפ"ח באה שאיפתו: נכנס לישיבת חברון, בה לומד אחיו ישראל-אריה. גדולה שקידתו בתורה, והוא עולה והולך בתלמודו. בשנת תרפ"ט מתכוננת משפחת חיכל לעבור לרעננה, לעבודה חקלאית. אליהו-דב רואה לפניו משאת-נפש גדולה: לאחד תורה ועבודה - אך באו ימי הפורענות.

בשבת, י"ח באב, נוכח סכנת ההתנפלות של המוני ערבים, יצא אליהו-דב עם אחיו הבכור ישראל-אריה, לבקש את עזרת השוטרים-הרוכבים, שעברו את הרחוב. הם החזיקו בצוארי הסוסים ושוועו לעזרה, אך השוטרים דפקו בסוסים ודהרו הלאה. ובעוד אליהו-דב מחזיק בצואר סוסו של אחד השוטרים, נשחט על ידי הפורעים, שחתכו את בשרו חיתוך אחר חיתוך, לאט לאט, במשך רבע שעה, ובשעת השחיטה ועם דקירת כל סכין קראו: "הכואב, יהודי ?"

אליהו-דב וישראל-אריה נרצחו לעיני אמם, אשר השקיפה בעד החלון וראתה את שלוליות הדם הניגרות מגופות בניה. "אל תצאו" - עצרה בעד בחורי הישיבה, שהתפרצו לצאת לעזרת בניה - "די בקרבנות בני!"