Eliyahu Michal Ben-Zion Levin

http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=q-00000-00--...אליהו+מיכל+בןZz-ציון%22--00-3-1-00-0-0-01-1-0utfZz-8-00&a=d&c=pioneers&srp=0&srn=0&cl=search&d=D12.376

from האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

נולד בייקאטרינוסלאב, אוקראינה, ט"ו בשבט תרמ"ט (1889), לאביו ר' צבי הירש מסלאנט (מגדולי סוחרי האריגים ברוסיה) ולאמו לאה .

בשנת תרנ"ג עזב האב את עסקיו הגדולים ברוסיה בידי אשתו ועלה להשתקע בירושלים, קנה כמה בתים בשכונות סוכת שלום ובית ישראל והעביר מכספיו מרוסיה ארצה באמצעות רבה הראשי של ירושלים, רבי שמואל סלאנט . בתרנ"ח הביא אליו את אשתו ובני יחידו אליהו-מיכל, וכדי להקל עליהם את טלטולי הדרך יצא לקראתם ר' ירחמיאל אמדורסקי עד איסטמבול. המשיך במעשי חסד ובלימוד תורה ובשנת תרס"א נפטר בירושלים.

בבואו ירושלימה ידע רק רוסית. היה ילד מפונק (בן יחיד במשפחה עשירה) וחולני, ובאחד המקרים של מחלותיו הוסיפו לו את השם בן-ציון . הובאו לו הביתה. מטובי המלמדים, ועד מהרה נעשה בןבית בשפה האידית, שהיתה מדוברת אז בפי היהודים האשכנזים, ובלימודי התורה. המשיך ללמוד בישיבה והשתלם באופן פרטי בשפות ובלימודים כלליים. אח"כ למד את מלאכת הרוקחות, ועסק בה לפרנסתו.

נשא לאשה את דבורה נכדת ר' נתן נטע נאטקין (מעסקני הישוב הישן בירושלים. השתתף בבנין השכונות מחוץ לחומה, ביקר בשליחות בארצות הברית מטעם הכולל המאוחד של הספרדים והאשכנזים גם יחד).

המשיך בעבודתו ברוקחות וקיבל הכנסות גם מהרכוש הגדול שירש מאביו, אך הוציא ממנו הרבה לעזרה לנצרכים, הן במתנה והן בהלואות גמילותחסד, שאפיו העדין לא נתנו לגבותן בתקיפות והן נשארו רשומות בפנקסו עד שנשתכחו, וכך פחת והלך הרכוש שבידו. השתתף בפעילות ובתמיכה במפעלים צבוריים, ובין השאר עזר ביזמה ובכספים גם ביסוד "המכבי" בירושלים.

יצא לארצות-הברית להשתלם ברוקחות, וזמן-מה אחרי שובו פרצה מלחמת-העולם הראשונה. השלטון הטורקי סלח לו את נתינותו הזרה והאויבת (רוסית) וגייס אותו לשרות כקצין רפואי (רוקח צבאי) באיסטמבול, באיזמיר ואח"כ בדמשק. באיזמיר התנדב ללמד עברית בבית-הספר אליאנס, ורבים מתלמידיו, שנטע בהם את החיבה לארץ-ישראל ולעברית, עלו במשך הזמן והשתרשו עם משפחותיהם בארץ.

בדמשק נשאר 6-5 שנים אחרי המלחמה. הביא שמה את משפחתו, פתח בית-מלון. ששימש מרכז לארצישראליים התושבים והאורחים בעיר, היה פעיל בחיי הצבור והחברה, הצטרף ללשכות "בני ברית" והבונים החפשים ועזר ביסוד המכבי הצעיר, שהגיע בהדרכת בצלאל בצראווי להישגים נאים.

חזר ארצה עם משפחתו ואחרי שהות קצרה בירושלים עבר להתישב בנוה צדק שבתל-אביב. התמסר לעבודה בביטוח, שלמד את דרכיו בהיותו בארצות הברית, ייצג חברות-ביטוח אירופיות והיד. מהראשונים שארגנו את הענף הזה בארץ במסגרת אירופית, וכן היה הראשון שארגן מכירת אגרות-חוב בארץ. נסע כמה פעמים לאירופה בעניני החברות שייצג. הכשיר הרבה אנשים שעבדו בשרותו לבקיאות במקצוע והם תופסים כיום מקומות חשובים בענף הביטוח בארץ וגם הצליחו לעשות לביתם. אך הוא עצמו, בגלל אפיו העדין, לא שאף ולכן אף לא הצליח לבסס לו מעמד כלכלי כראוי לאיש מרכזי בענף זה. לא פעם נאבק אף בקשיים כלכליים,

אך חוש השמירה על היופי

והנקיון הגופני והנפשי לא נתנהו להתגלות כחרד לממון וכנאבק עליו. גב בזמנים הקשים ביותר היה מוכן לעזור לזולת, להסתיר את דאגותיו לעצמו, להאיר פניו לאנשי-שיחו ולפעול בשטחים שבחר לו לטובת הצבור בהתמסרותו של אדם חסר דאגות.

היה פעיל ביותר בלשכת "שער ציון" של בני ברית ובלשכות הבונים החפשים "חירם" בת"א ו"הר ציון" בירושלים, והיה ממיסדי הלשכה הגדולה הלאומית של הבונים החפשים בארץ-ישראל. גם בפעולתו זו לא ניצל מאכזבות, ,אולם גם נחת שבע בה, וביחוד כשזכה לקדש בלילה אחד את שני בניו, צבי ואריה , לאחים בלשכת "חירם". כן התמסר לפעילות באגודת חובבי החזנות והשירה העברית בת"א והיה מהיוזמים הפעילים להביא לארץ את החזן ז. קווארטין והמנצח ליאו ליוב , שבמשך כמה עונות ארגנו עבודה מוסיקליתדתית בדרגה גבוהה ביותר. בתפילות החגיגיות שנערכו במסגרת פעולה זו מילא הוא תפקיד גבאי ביתהכנסת.

לא השתייך לשום מפלגה פוליטית, אך לאומיותו היונקת מן המקורות היתה עמוקה ושרשית וחיזק את ידי בניו בפעילותם באגודות-נוער לאומיות.

בשנותיו האחרונות חזר למשלח-יד אביו, למסחר באריגים, ואחרי פטירת אמו עבר לירושלים והמשיך שם במסחרו, ביחוד בין הערבים, והיה, אהוב ומכובד על בני כל העדות והגזעים בירושלים.

שעה קלה אחרי ניתוח שנעשה לו בבית-החולים "שערי צדק" בירושלים, נפטר שם ביום י"ד אב תש"ו ונקבר ליד אביו בהר הזיתים.

בניו: צבי, אריה, ישראל-אוריה, דב.