Elizabeth Czinner

Elisabeth Bergner (August 22, 1897 – May 12, 1986) was a film and stage actress.

She was born Elisabeth Ettel in Drohobycz, Austro-Hungarian Empire (now Drohobych, Ukraine) to Anna Rosa (née Wagner) and Emil Ettel, a merchant. Her parents were secular Jews.

She went on stage when fourteen years old and began acting in Innsbruck at the age of 15. In Vienna at age 16 she toured Austrian and German provinces with a Shakespearean company. She worked as an artist's model, posing for sculptor Wilhelm Lehmbruck, who fell in love with her. She eventually moved to Munich and later Berlin.

In 1923 she made her film debut in Der Evangelimann. With the rise of Nazism, Bergner moved to London with director Paul Czinner, and they married in 1933. Her stage work in London included The Boy David (1936) by J.M. Barrie, his last play, which he wrote especially for her, and Escape Me Never by Margaret Kennedy. Catherine the Great was banned in Germany because of the government's racial policies, reported Time Magazine on March 26, 1934.

She was nominated for an Academy Award for Best Actress for Escape Me Never (1935). She repeated her stage role of Rosalind, opposite Laurence Olivier's Orlando, in the 1936 film As You Like It, the first sound film version of Shakespeare's play, and the first sound film of any Shakespeare play filmed in England. Miss Bergner had previously only played the role on the German stage, and several critics found that her accent got in the way of their enjoyment of the film, which was not a success. She returned intermittently to the stage, for instance in the title role of John Webster's The Duchess of Malfi in 1946.[citation needed]

In 1973 she starred in the Academy Award-nominated and Golden Globe-winner for Best Foreign-Language Foreign Film of 1974, Der Fußgänger (English title: The Pedestrian). The film was directed by Austrian actor-director Maximilian Schell, and starred Peggy Ashcroft, Käthe Haack, Lil Dagover and Françoise Rosay. She temporarily returned to Germany in 1954, where she acted in movies and on the stage; the Berlin district of Steglitz named a city park after her. Later she moved to London, where she died, at age 88.

All About Eve[edit] Bergner is considered by several critics to be the inspiration for the character of Margo Channing in Joseph L. Mankiewicz's classic film, All About Eve. Bergner had a real-life incident about a would-be Eve Harrington when Bergner was performing in the play The Two Mrs. Carrolls (1943). Bergner helped a young actress, and the actress "took over" Bergner's life. Bergner recounted the story to writer Mary Orr, who based a short story "The Wisdom of Eve" (1946) in Cosmopolitan magazine on Bergner's experience. In Orr's original short story, unlike the comeuppance ending required by the Hollywood Production Code for the film, the Eve Harrington character gets away with everything, and is last seen heading to Hollywood with a "thousand dollar a week contract in her pocketbook".[citation needed]

Bibliography[edit] Anne Jespersen: Toedliche Wahrheit oder raffinierte Taeuschung. "Die Frauen in den Filmen Elisabeth Bergners" in Michael Omasta, Brigitte Mayr, Christian Cargnelli (eds.): Carl Mayer, Scenarist: Ein Script von ihm war schon ein Film – "A script by Carl Mayer was already a film". Synema, Vienna 2003; ISBN 3-901644-10-5 (German/English) Selected filmography[edit] The Fiddler of Florence (1926) Doña Juana (1927) Fräulein Else (1929) Ariane (1931) Dreaming Lips (1932) The Rise of Catherine the Great (1934) Escape Me Never (1935) As You Like It (1936) Dreaming Lips (1937) Stolen Life (1939) 49th Parallel (1941) Paris Calling (1941) Strogoff (1970) Cry of the Banshee (1970) High Society Limited (1982) See also[edit] List of German-speaking Academy Award winners and nominees References[edit] Jump up ^ [1] Jump up ^ [2] Jump up ^ Profile at Google Books Jump up ^ Profile at Haaretz website Jump up ^ Bergner profile at jwa.org External links[edit] Wikimedia Commons has media related to Elisabeth Bergner. Elisabeth Bergner at the Internet Movie Database Elisabeth Bergner at the Internet Broadway Database Virtual History – Tobacco cards Elisabeth Bergner profile at Androom Archives

https://jwa.org/encyclopedia/article/bergner-elisabeth

https://digi.kansalliskirjasto.fi/aikakausi/binding/895328?page=40

אליזבת בֶּרְגְנֶר

' (Elisabeth Bergner;‏ 2 באוגוסט 1897 – 12 במאי 1986) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע אוסטרית, יהודייה ילידת גליציה שהיגרה בעקבות הכיבוש הנאצי לבריטניה. הייתה מהמרשימות שבשחקניות התיאטרון והקולנוע באוסטריה, בשווייץ ובגרמניה, ואחר כך השתתפה בסרטים רבים בבריטניה ובארצות הברית כשחקנית וכבמאית.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 1.1 ילדותה, לימודיה ותחילת דרכה האמנותית 1.2 פסגת אמנותה כשחקנית תיאטרון בברלין 1.3 כוכבת תיאטרון וקולנוע; נדודים בבריטניה, ארצות הברית ובחזרה 1.4 אחרי המלחמה 2 פרסים ואותות כבוד 3 זיכרונותיה 4 פילמוגרפיה 5 הנצחה 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים קורות חיים ילדותה, לימודיה ותחילת דרכה האמנותית אליזבת ברגנר נולדה בשם אליזבט אטל (Elisabeth Ettel) בעיירה דרוהוביץ' שבגליציה המזרחית, אז בחלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הבת האמצעית משלושת ילדיהם של אמיל אטל, סוחר, ואשתו אנה-רוזה לבית וַאגנֶר. זמן קצר אחרי לידתה עברה המשפחה לבירה וינה ושינתה את שמה ל"ברגנר".

החל משנת 1911 למדה בבית ספר פרטי, וכבר בשנת 1913, כשהייתה בת 15, נרשמה לאקדמיה למוזיקה ולאמנויות הבמה בעיר. בשנות נעוריה הכירה את הסטודנט לרפואה יעקב מורנו לוי (לימים מייסד הפסיכודרמה, יעקב לוי מורנו), שנתן לה שיעורים פרטיים ועודד אותה ללמוד את אמנות המשחק. בתיווך חבר בשם תומאס שראמק, הכירה אליזבת את המשורר הצעיר אלברט אהרנשטיין וניהלה עִמו רומן סוער, מלא תהפוכות. הוא כתב לה שירים, היא הבטיחה ללדת לו ילד, ואחר כך שמרה מרחק ממנו. עם זאת, קשר הידידות וההתכתבות איתו החזיק מעמד במשך עשרות שנים אהרנשטיין. הוא עזר לה לקבל את החוזה הראשון בתיאטרון באינסברוק, שעל בימתו שיחקה ברגנר לראשונה, באוקטובר 1915.

כבר בסוף אותה השנה קיבלה את התפקיד נורה ב"בית הבובות" מאת איבסן. בשנת 1916 התקבלה לעבודה בתיאטרון העירוני (Stadttheater) היוקרתי של ציריך שבשווייץ, בניהולו של אלפרד רֶנקֶר (Rencker). גם שם קיבלה השחקנית הצעירה תפקידים ראשיים כמו אנכן במחזה "נעורים" (Jugend) מאת מקס האלבר ואופליה במחזה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר בהפקת מנהל התיאטרון, עם השחקן המפורסם אלכסנדר מויסי (Moissi) בתפקיד המלט. מויסי התאהב בה, אך ברגנר לא נמשכה אליו. בציריך חבְרה ברגנר גם לקבוצת אמני הדאדא ולחוגים ספרותיים שבהם פגשה את הסופר פרנץ וֶרְפֶל ואת המחזאי פרנק ודקינד והתיידדה עם המשוררת אלזה לסקר-שילר.

פסגת אמנותה כשחקנית תיאטרון בברלין סוף מלחמת העולם הראשונה מצא אותה באוסטריה, מתלהבת מהזעזועים החברתיים. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית ובימי שלטון המועצות של בלה קון בהונגריה שימשה כבלדרית בין המפקדה הקומוניסטית ההונגרית ובין המנהיגים שישבו בווינה. שיחקה באוסטריה את התפקיד של העלמה יוליה במחזה של סטרינדברג ותפקיד של גבר צעיר יהודי (מוריץ שארף) במחזה של ארנולד צווייג Die Sendung Semaels ("השליחות של סמאל"). הופיעה בהמשך על במות בווינה, מינכן וברלין. בווינה עבדה זמן-מה כמודל בסטודיו של הפסל וילהלם לֵהמברוּק (Lehmbruck), שבתורו נשבה בקסמיה (היה חולה דיכאון, הוא איבד את עצמו לדעת ב-25 במרץ 1919). בשנת 1920 הביא אותה אוטו פאלקנברג (Falckenberg) למינכן. שם קטפה שבחים רבים על משחקה במחזה של הופמנסטאל Der Schwierige ("אדם קשה").

בתפקיד הראשון בקולנוע זכתה בשנת 1922 בסרט Der Evangelimann ("דֶר אוונגלימאן", לפי האופרה של וילהלם קינצל), אך ברגנר פרצה לתודעת הציבור בעקבות גילום דמותה של רוזלינד ב"כטוב בעיניכם" מאת שייקספיר על במת תיאטרון לסינג (Lessingtheater) בברלין, בבימויו של ויקטור ברנובסקי, ובתפקיד הראשי במחזה של ג'ורג' ברנרד שו, "יוהנה הקדושה" (1924) (קיבלה את התפקיד לפי דרישה מפורשת של המחבר). אירוע שרבים זכרו היה השתתפותה בשנת 1929 בהצגה מאת ודקינד, "המרקיז פון קיית" בתיאטרון שאושפילהאוס בז'נדארמנמארקט בברלין.

כוכבת תיאטרון וקולנוע; נדודים בבריטניה, ארצות הברית ובחזרה החל משנת 1924 שיתפה פעולה עם במאי הקולנוע היהודי פאול צינר (Czinner;‏ 1890–1972), שהיה לבן זוגה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בראשית שנת 1933 נאלצו היא ובעלה, בגלל מוצאם היהודי, לברוח: קודם נמלטו לווינה ואחר כך ללונדון, שם נישאו. ברגנר עברה ללא בעיות את המעבר מראינוע לקולנוע, והצטרכה להסתגל גם למעבר מהשפה הגרמנית לאנגלית, אמנם עם מבטא גרמני בולט.

כבר בשנת 1934 כיכבה בתפקיד יקטרינה הגדולה בסרט של בעלה Catherine the Great, שנאסר להקרנה בגרמניה. תפקיד כגמה ג'ונס בסרט Escape Me Never‏ ("Verlass mich niemals wieder") זיכה אותה במועמדות ראשונה לפרס אוסקר בשנת 1935.

מאנגליה נהגה לשלוח סכומים גדולים של כסף לקרוביה וידידיה הנזקקים, בהם המשורר אלברט אהרנשטיין, שלא הצליח להתפרנס ונשאר כל הזמן תלוי בה מבחינה כלכלית.

עם המחזות שבהם שיחקה בלונדון נמנים יצירתו האחרונה של ג'.מ. ברי, "דוד הנער" (The Boy David;‏ 1936), שהמחבר כתב במיוחד בשבילה. באותה שנה הופיעה שוב בתפקיד רוזלינד ב"כטוב בעיניכם" – הפעם בעיבוד הקולנועי הראשון למחזה שייקספירי שנעשה בבריטניה. הפרטנר שלה בתפקיד אורלנדו היה לורנס אוליבייה. הסרט לא נחשב הצלחה, וכמה מבקרי קולנוע מצאו פגם במבטאה הזר.

בשנת 1940 היגרו בני הזוג לארצות הברית וניסו את מזלם בהוליווד. אולם סרטם Paris Calling ("טלפון מפריז"; 1941) לא זכה בהצלחה המצופה. לאחריו שבה ברגנר אל במות התיאטרון ועבדה עד סוף מלחמת העולם השנייה בתיאטרון הגולים הגרמנים "Players from Abroad " בניו יורק.

אחרי המלחמה בשנת 1946 שיחקה בתפקיד הדוכסית מאמאלפי במחזה בעל אותו השם מאת ג'ון ובסטר. בשנת 1950 חזרה לאנגליה. ב-1954 ביקרה בגרמניה המערבית, וחזרה לשחק בה בהצלחה בתיאטרון ובקולנוע. היא זכתה להצלחה גדולה במיוחד כששיחקה במחזה של ג'רום קילטי (Kilty) "שקרן יקר" (בגרמנית: Geliebter Lügner), שהתבסס על חילופי המכתבים בין ג'ורג' ברנרד שו ובין השחקנית פטריק קמפבל (Mrs. Patrick Campbell).

בגרנר ביקרה גם בישראל עם ערבי קריאה בתנ"ך באנגלית, גרמנית ועברית. אחרי שנת 1961 שבה גם למסכי הקולנוע. בשנת 1973 כיכבה בסרט "הולך הרגל" (Der Fußgänger) בבימוי של מקסימיליאן של האוסטרי, לצדם של פגי אשקרופט, קתה האק (Haack), ליל דאגובר (Dagover) ופרנסואז רוזה (Rosay). הסרט היה מועמד לאוסקר וזכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1974.

בשנת 1970 התנסתה גם בבימוי, וכעבור שלוש שנים פרשה מהבמה, שנה אחרי מות בעלה, פאול צינר. בגרמניה הוענק לה פרס שילר מטעם העיר מנהיים, כשהיא השחקן הראשון שקיבלה אותו. בשנת 1962 קיבלה בוונציה את הגביע ע"ש אלאונורה דוזה.

בשנות ה-80 דנה עם קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי באפשרות לחזור לווינה, אבל התוכנית לא יצאה לפועל. אליזבט ברגנר נפטרה בלונדון ב-12 במאי 1986, בגיל 88. אפרה נקבר בקרמטוריום ובמאוזולאום גולדרס גרין (Golders Green).

פרסים ואותות כבוד 1962 – פרס שילר, מטעם העיר מנהיים 1979 – הפרס ע"ש ארנסט לוביטש 1980 – צלב ההצטיינות במדעים ואמנויות של הרפובליקה האוסטרית 1982 – הגביע ע"ש אלאונורה דוזה (בוונציה) 1985 – חברת כבוד של תיאטרון "דויטשתיאטר" בברלין (אז ברלין המזרחית) 1985 – הפרס ע"ש ידידה האנס אוטו, מטעם גרמניה המזרחית זיכרונותיה Bewundert viel und viel gescholten: Elisabeth Bergners unordentliche Erinnerungen, München: Bertelsmann, 1978. ("הרבה נערצת ולא מעט מושמצת: זכרונותיה המקוטעים של אליזבת ברגנר") פילמוגרפיה Gnome-edit-clear.svg פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו.

1923: Der Evangelimann 1924: Nju "ניו" 1926: Der Geiger von Florenz הכנר מפירנצה 1927: Liebe / Die Herzogin von Langeais "אהבה - הדוכסית דה לאנז'ה" 1928: Doña Juana 1929: Fräulein Else "העלמה אלזה" 1931: Ariane "אריאנה" 1932: Der träumende Mund 1934: Katharina die Große (Catherine the Great) "יקטרינה הגדולה" 1935: Verlaß mich nie wieder (Escape me never) 1936: Wie es euch gefällt (As You Like It) "כטוב בעיניכם" 1937: Dreaming Lips "שפתיים חולמות" 1939: Träumende Augen (Stolen Live) 1941: Paris Calling "טלפון מפריז" 1958: Stunde der Wahrheit "שעת האמת" 1962: Die glücklichen Jahre der Thorwalds השנים המאושרות של תורוולד 1963: "שקרן יקר" - בטלוויזיה 1968: - סדרת הטלוויזיה "המגע של ונוס" A Touch of Venus) הפרק The Jewish Wife - "בת הזוג היהודיה" 1970: Der Todesschrei der Hexen "זעקת המכשפות" (Cry of the Banshee) 1970: In Good King Charle's Golden Days "בתור הזהב של המלך הטוב צ'ארלס" 1970: Der Kurier des Zaren "שליח הצאר" 1971: סדרת הטלוויזיה Take three Girls 1973: Der Fußgänger "הולך הרגל" 1975:Nachdienst "תורנות לילה" - תוכנית טלוויזיה 1978: Der Pfingstausflug הנסיעה בפנטקוסט 1982: Feine Gesellschaft - Beschränkte Haftung 1982: Der Garten סרט טלוויזיה 1983: סדרת הטלוויזיה Angelo und Luzy "אנג'לו ולוצי" הנצחה פארק באזור שטגליץ בברלין נקרא על שמה – עוד בחייה; רחוב ביפו נושא את שמה; בשנת 2000 קיבל רחוב ברובע היצינג (רובע 13) בווינה את השם "דרך אליזבת ברגנר" (Elisabeth-Bergner-Weg) לקריאה נוספת ‫* Klaus Völker (Herausgeber, Akademie der Künste Berlin), Elisabeth Bergner: das Leben einer Schauspielerin: ganz und doch immer unvollendet, Berlin: Edition Hentrich, 1990 (Beiträge zu Theater, Film und Fernsehen aus dem Institut für Theaterwissenschaften der Freien Universität Berlin; Bd. 4).

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליזבת ברגנר בוויקישיתוף IMDB Logo 2016.svg אליזבת ברגנר , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png אליזבת ברגנר , באתר AllMovie (באנגלית) אלפי פראכט-ירנס (Elfi Pracht-Jörns), אליזבת ברגנר , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) במדריך לשייקספיר של אנציקלופידה בריטניקה סרטונים אליזבת ברגנר מתראיינת ב-1971 לרגל מלאת 80 שנה מאז הולדתו של הטנור המנוח ריכרד טאובר , סרטון באתר יוטיוב סרטון קצר עם קטע קצר מתוך ראיון עם אליזבת ברגנר אליזאבט ברגנר במסיבה בבית "דבר" , דבר, 18 בדצמבר 1949 אליזבת ברגנר , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%91%D7%AA_...

---------------------------------

Elisabeth Bergner (August 22, 1897 – May 12, 1986) was a film and stage actress.

She was born Elisabeth Ettel in Drohobycz, Austro-Hungarian Empire (now Drohobych, Ukraine) to Anna Rosa (née Wagner) and Emil Ettel, a merchant. Her parents were secular Jews.

She went on stage when fourteen years old and began acting in Innsbruck at the age of 15. In Vienna at age 16 she toured Austrian and German provinces with a Shakespearean company. She worked as an artist's model, posing for sculptor Wilhelm Lehmbruck, who fell in love with her. She eventually moved to Munich and later Berlin.

In 1923 she made her film debut in Der Evangelimann. With the rise of Nazism, Bergner moved to London with director Paul Czinner, and they married in 1933. Her stage work in London included The Boy David (1936) by J.M. Barrie, his last play, which he wrote especially for her, and Escape Me Never by Margaret Kennedy. Catherine the Great was banned in Germany because of the government's racial policies, reported Time Magazine on March 26, 1934.

She was nominated for an Academy Award for Best Actress for Escape Me Never (1935). She repeated her stage role of Rosalind, opposite Laurence Olivier's Orlando, in the 1936 film As You Like It, the first sound film version of Shakespeare's play, and the first sound film of any Shakespeare play filmed in England. Miss Bergner had previously only played the role on the German stage, and several critics found that her accent got in the way of their enjoyment of the film, which was not a success. She returned intermittently to the stage, for instance in the title role of John Webster's The Duchess of Malfi in 1946.[citation needed]

In 1973 she starred in the Academy Award-nominated and Golden Globe-winner for Best Foreign-Language Foreign Film of 1974, Der Fußgänger (English title: The Pedestrian). The film was directed by Austrian actor-director Maximilian Schell, and starred Peggy Ashcroft, Käthe Haack, Lil Dagover and Françoise Rosay. She temporarily returned to Germany in 1954, where she acted in movies and on the stage; the Berlin district of Steglitz named a city park after her. Later she moved to London, where she died, at age 88.

All About Eve[edit] Bergner is considered by several critics to be the inspiration for the character of Margo Channing in Joseph L. Mankiewicz's classic film, All About Eve. Bergner had a real-life incident about a would-be Eve Harrington when Bergner was performing in the play The Two Mrs. Carrolls (1943). Bergner helped a young actress, and the actress "took over" Bergner's life. Bergner recounted the story to writer Mary Orr, who based a short story "The Wisdom of Eve" (1946) in Cosmopolitan magazine on Bergner's experience. In Orr's original short story, unlike the comeuppance ending required by the Hollywood Production Code for the film, the Eve Harrington character gets away with everything, and is last seen heading to Hollywood with a "thousand dollar a week contract in her pocketbook".[citation needed]

Bibliography[edit] Anne Jespersen: Toedliche Wahrheit oder raffinierte Taeuschung. "Die Frauen in den Filmen Elisabeth Bergners" in Michael Omasta, Brigitte Mayr, Christian Cargnelli (eds.): Carl Mayer, Scenarist: Ein Script von ihm war schon ein Film – "A script by Carl Mayer was already a film". Synema, Vienna 2003; ISBN 3-901644-10-5 (German/English) Selected filmography[edit] The Fiddler of Florence (1926) Doña Juana (1927) Fräulein Else (1929) Ariane (1931) Dreaming Lips (1932) The Rise of Catherine the Great (1934) Escape Me Never (1935) As You Like It (1936) Dreaming Lips (1937) Stolen Life (1939) 49th Parallel (1941) Paris Calling (1941) Strogoff (1970) Cry of the Banshee (1970) High Society Limited (1982) See also[edit] List of German-speaking Academy Award winners and nominees References[edit] Jump up ^ [1] Jump up ^ [2] Jump up ^ Profile at Google Books Jump up ^ Profile at Haaretz website Jump up ^ Bergner profile at jwa.org External links[edit] Wikimedia Commons has media related to Elisabeth Bergner. Elisabeth Bergner at the Internet Movie Database Elisabeth Bergner at the Internet Broadway Database Virtual History – Tobacco cards Elisabeth Bergner profile at Androom Archives

https://jwa.org/encyclopedia/article/bergner-elisabeth