Erwin Blumenfeld

portrettekening (1961) van Paul Citroen

From Wikipedia:

Erwin Blumenfeld (1897 – 1969) was a famous American photographer of German origin.
In the 1930s, he published collages mocking Adolf Hitler. In 1936, he emigrated to Paris. With the German occupation, he was interned in a concentration camp in 1940 because he was Jewish. In 1941, he somehow made his way to the United States.
In the 1940s and 1950s he became very famous for his fashion photography, working for Vogue and Harper's Bazaar, and also for artistic nude photography. In the 1960s, he worked on his autobiography which found no publisher because it was considered to be too ironic towards society, and was published only after his death.

Bruidegom: Erwin Blumenfeld Geboorteplaats: Berlijn (Duitsland) Leeftijd: 24 Beroep: Koopman Vader bruidegom: Albert Blumenfeld Moeder bruidegom: Emma Cohn Bruid: Lena Citroen Geboorteplaats: Amsterdam Leeftijd: 24 Vader bruid: Alexander Roelof Citroen Moeder bruid: Mathilde Weijermann Beroep: koopvrouw Gebeurtenis: Huwelijk Datum: woensdag 26 januari 1921 Gebeurtenisplaats: Amsterdam

GEDCOM Source

11 MAY 2018 07:17:32 GMT -0500 Geni World Family Tree MyHeritage Le Geni World Family Tree se trouve sur www.Geni.com. Geni est détenu et exploité par MyHeritage. Collection 40000 MH:S2 https://www.myheritage.fr/research/collection-40000/geni-world-fami... 4 Erwin Blumenfeld<br>Sexe : Homme<br>Naissance : 26 janv 1897 - Berlin, Deutschland<br>Mariage : Conjoint: Lena Blumenfeld (née Citroen) - 26 janv 1921 - Amsterdam, North Holland, Netherlands<br>Décès : 4 juillet 1969 - Rome, Rome, Lazio, Italy<br>Père : Albert Blumenfeld<br>Mère : Emma Cohn<br>Femme : Lena Blumenfeld (née Citroen)<br>Associé : Marina (née Schinz)<br>Enfant : Lisette Blumenfeld, Heinz / Henry Alexander Blumenfeld, Franck Yorick Blumenfeld<br>Frère et sœur : Annie Blumenfeld Record 40000:119863819:

ארווין בלומנפלד

': חלוץ צילומי האופנה המגזיניים היה צלם אמריקאי ממוצא גרמני . נולד בברלין 26 בינואר 1897 נפטר ב-4 ביולי 1969

נכדתו של הצלם אצרה תערוכה חדשה של עבודותיו בלונדון וספרה למה היה חשוב לה להדגיש דווקא את הפן המסחרי בצילומיו

הארץ, פורסם ב-02.08.13 בין עשרות הצילומים המוצגים כעת במכון שפילמן בתל אביב, במסגרת התערוכה "העין העירומה: צילום סוריאליסטי במחצית הראשונה של המאה העשרים” (נעילה: ינואר 2014), העין משתהה על דימויים איקוניים של יוצרים מרכזיים בתנועה האמנותית כדוגמת אנרה ברטון ומאן ריי; ביטויים אסתטיים לעולם התת-הכרתי, המתיכים יחד סמלים ודימויים בתבניות שאינן מונחות על פי ההיגיון והשכל הישר. במקרה של ארווין בלומנפלד, ארבע מעבודותיו שנכללות בתצוגה אינן רק בבחינת גשרים אל הלא מודע, הן מהוות גם חוליה המקשרת בין שני פרקי יצירה של הצלם היהודי-גרמני שמת ב-1969: בין צילומי האמנות המוקדמים שיצר באירופה, לבין צילומי האופנה שיצר בארה"ב במחצית השנייה של חייו.

דיוקן של טדי תורמן מסוף שנות ה-40 של המאה שעברה, למשל, מציג לצופה את פניה המוכפלים והמקוטעים של הדוגמנית והשחקנית האמריקאית, וצמד צילומי עירום - "עירום מעוות, מוצלל" ו”עירום, פריז" - מקדמים אף הם שיבושים מכוונים של הצורה האנושית (או הנשית אם לדייק). הצילומים הללו נוצרו לאחר שבלומנפלד העתיק את חייו לניו יורק בשנת 1941, שם החל לבסס את עצמו כצלם מסחרי. ומעבר לעמדה הצילומית הייחודית, הם מאפשרים הצצה מקדימה לגוף עבודות שבלומנפלד החל לגבש בשנים הללו, ושעתיד היה לסמן אותו ככוח מרכזי בזירה זו.

הצצה לחייו של צלם אופנת הרחוב שהקדים את כולם אישום: התחזה לצלם אופנה באינטרנט ושידל ילדות לבצע מעשים מגונים בעצמן מעט מאוד ידוע על עבודתו המסחרית של בלומנפלד בניו יורק, אולם תערוכה חדשה שמוצגת בימים אלו בלונדון מבקשת לשנות זאת. Blumenfeld Studio: 
New York, 1941–1960 שבסומרסט האוס (נעילה: 1 ספטמבר), מתמקדת בהיסטוריה הפחות מוכרת של בלומלנפלד ושל הסטודיו לצילום שהפעיל במנהטן באמצע המאה שעברה. היא מאירה אותה באמצעות מאה צילומי צבע שבלומנפלד יצר במקור בעבור פרסומים בולטים כדוגמת “ווג” ו”הארפרס בזאר”, והתפרסמו לראשונה בין עמודיהם.

נדיה בלומנפלד צ'רביט, נכדתו של הצלם ואחת מאוצרות התערוכה, היתה בת תשע כשסבה מת בשנת 1969. כיום, בגיל 53, יש לה זיכרון חי שלו כאישיות חזקה, בעלת חוש הומור חד, כשם שהיא זוכרת היטב את ביקוריה התכופים בסטודיו הניו־יורקי של סבה, שנהפך במרוצת השנים מוקד עלייה לרגל לדוגמניות וכוכבות התקופה, בהן מרלן דיטריך, אודרי הפבורן וגרייס קלי. בעשור האחרון היא שקדה על סריקתם ועיבודם מחדש של כ-800 שקופיות ותשלילי צבע שבלומנפלד הותיר לאחר מותו. מתוכם בחרה לבסוף מאה שמרכיבים את התצוגה בתערוכה. "אלו צילומים שלא הודפסו מעולם כך שבמובן מסוים יצרנו גוף עבודה חדש שלא התקיים קודם לכן,” היא אומרת בשיחת טלפון מביתה שבפאריס. אולם היא לא הסתפקה בכך. לדבריה, העריכה המחודשת נועדה גם להאיר את ההעדפות של עורכי המגזינים והמנהלים האמנותיים של משרדי הפרסום באותן שנים, ובהמשך לזה גם את מערכות היחסים המורכבות שבין בעלי התפקידים הללו לבין סבה הצלם.

מתוך התערוכה: גרייס קלי בצילום של בלומנפלד למגזין "קוסמופוליטן", 1955צילום: ©The Estate of Erwin Blumenfeld כשמדובר בבלומנפלד ההתמקדות בהוויה של עולם המגזינים היא רלוונטית במיוחד. לא זאת בלבד שהיה אחד משחקניה המרכזיים של הזירה המתפתחת הזו בניו יורק של אמצע המאה שעברה, אלא שעבודותיו מהתקופה הזו סייעו לעצב את המראה של שנות ה-40 וה-50 בארה"ב. ההתמחות של בלומנפלד אצל מעצב שמלות בגרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה פיתחה אצלו רגישות מיוחדת לגזרות ולאופני הנפילה של בדים, ועורכי אופנה נצרו את היכולת שלו לתווך את המסר האופנתי בצורה כריזמתית, לעתים גם מבלי שקידם את הבגדים לחזית.

גם יחסיו המקצועיים עם עורכי מגזינים ומנהלים אמנותיים ראויים להתייחסות, שכן בשנת 1941, כשהעתיק את חייו מפאריס לניו יורק, בלומנפלד פיתח מערכת יחסים יצירתית עם המנהל האמנותי האגדי של הארפרס באזאר, אלכסי ברודוביץ'. אולם זה היה שלוש שנים מאוחר יותר, כשעבר לעבוד ב”ווג” האמריקאי, נולדה השותפות היצירתית המשמעותית ביותר שלו בתחום, יחד עם המנהל האמנותי אלכסנדר ליברמן. צילומי האופנה שיצר בתקופה הזו אתגרו את תפישות היופי, ובלומפנלד עצמו העדיף ברונטיות ארוכות צוואר כדוגמת אוולין טריפ, דובימה וכרמן דלאורפיצ'ה, על פני דוגמניות שייצגו את האידיאל האמריקאי של שיער בהיר ועיניים תכולות. למרות הסביבה המסחרית, בלומנפלד הוסיף להתנסות בפיתוח טכניקות הדפסה חדשניות בחדר החושך (כדוגמת סולאריזציה או הכפלת דימויים) כדי לחקור נושאים כמו ארוטיקה או אלגנטיות. בין הצילומים הידועים שלו ל"ווג" נמנים גם “doe eye” שעיטר את שער המגזין בשנת 1950, והיה לדימוי איקוני. פניה של הדוגמנית ג'ין פאצ'ט צומצמה בו לרקע לבן שבו מתבלטים זוג שפתיים מושלמות, נקודת חן, עין וגבה שהושחרו באמצעות אייליינר.

הצלם האנגלי ססיל ביטון, ידידו של בלומנפלד, כתב עליו ביומניו: "הוא לא היה מסוגל לעשות פשרות. רציתי שיעבוד בעבור ‘ווג’, אבל הצילומים שלו לא היו מהזן של ‘ווג’, הם היו הרבה יותר מדי רציניים, ומאתגרים מדי”. ולמרות השגותיו, ביטון הציג את בלומנפלד בפני עורכת “ווג” פאריס, והלה קיבל מיד חוזה בן שנה. אחד מצילומיו הנודעים ביותר שהופיעו מעל עמודי המגזין התפרסם ב-1939, והציג את הדוגמנית ליסה פונסגרייבס בשמלה ארוכה ומתבדרת, מאוזנת על קצהו של מגדל האייפל.

כמי שהחל ליצור דימויים כבר בגיל 10, לאחר שקיבל מצלמה מדודו, צילום אופנה הגיע לבלומנפלד בגיל מאוחר. את המטלה הראשונה שלו בתחום – צילום בעבור “ווג פאריס” - קיבל זמן קצר לאחר יום הולדתו ה־40 בשנת 1938. לפני שהעתיק את חייו לפאריס, הוא התגורר באמסטרדם, ושם החל לעסוק בצילום בצורה מקצועית כשיצר דיוקנאות של לקוחות שביקרו בחנות מוצרי העור שבבעלותו. החנות לא האריכה ימים, ועם סגירתה הוא הסב אותה לסטודיו לצילום. המלצה מביטון השיגה לו את משימתו הראשונה בפאריס, ומכאן הקריירה שלו נסקה, והוא בילה את שלושת העשורים האחרונים של חייו ביישום הידע והניסיון שצבר כאמן צעיר בברלין, אמסטרדם ופאריס, ובתרבות המגזינים של ניו יורק באמצע המאה שעברה. בשנות ה-50, הוא אף אייש את העמדה של אדוארד סטייכן כצלם המסחרי הרווחי ביותר.

אך כמו האופנה שנעה במחזורים תקופתיים, כך גם בלומנפלד נדחק עם הזמן ואת עמדתו תפסו צלמים צעירים וחדשים. במהלך השנים, מקצת מ-8,000 ההדפסים שנותרו בעזבון שלו נמכרו. בלומנפלד הותיר גם 30,000 שקופיות ויותר מ-150 קולאז'ים, רבים מהם מעולם לא פורסמו קודם לכן. שלושת נכדיו, בלומנפלד־צ'רביט, איווט בלומנפלד־ג'ורג' ורמי בלומנפלד, עבדו בשיתוף עם מרינה שניץ, שהיתה האסיסטנטית הצעירה של הצלם ומאהבתו בעשור האחרון לחייו, ואיפשרו את התערוכה הנוכחית בלונדון. בלומנפלד־צ'רביט מספרת כי ב-15 לאוקטובר מתוכננת להיפתח תערוכה נוספת לעבודותיו של בלומנפלד, במרכז האמנות ז'ה דה פום בפאריס. התערוכה בפאריס תהיה מקיפה ושונה מזו שבלונדון, ותכלול גם ציורים ומונטאז'ים של בלומנפלד מתחילת המאה ה־20, לצד תצלומים משפחתיים. לאחר שתוצג בפאריס, היא צפויה לנדוד למוסקבה בפברואר 2014, וצ'רביט־בלומנפלד מקווה כי גם תזכה להגיע לישראל.

בתערוכה הזו, היא אומרת, צילומי האופנה של סבה יהוו רק רבע מן המכלול, אולם זה לא משום שכך היה מעדיף. אחת הטענות של חוקרי צילום היא שבלומנפלד, העדיף לראות בעצמו אמן, ותיעב את המוניטין שצבר כיוצר מסחרי. באוטוביוגרפיה שלו, “Eye to I”, הוא אמנם ממעיט בערכן של פטרוניות עבודות הפרסום שיצר – נשים כדוגמת הלנה רובינשטיין ואליזבט ארדן - ועם זאת, בעשור האחרון לחייו הוא השקיע שש שנים (בין 1958-64) בעבודה על פרויקט מסחרי בעבור אותן חברות: סדרה של סרטוני אופנה ויופי בהשראת פרסומות בטלוויזיה, רעיון שהקדים את זמנו. גם בלומנפלד-צ'רביט מסתייגת מהטיעון הזה: “לא הייתי אומרת שהוא לא אהב לצלם אופנה. אני חושבת שהוא מאוד נהנה לעבוד עם נשים יפות”, היא צוחקת.

https://www.haaretz.co.il/gallery/fashion/.premium-1.2087127

From Wikipedia:

Erwin Blumenfeld (1897 – 1969) was a famous American photographer of German origin.

Blumenfeld<br>Frère et sœur : Annie Blumenfeld Record 40000:119863819: