Grand Rabbi Moshe Yechiel HaLevi Epstein, 5th Admur and A.B.D. Ozarow-Chentshin

http://www.chareidi.org/archives5766/BO66features.htm

https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_3409_5.pdf

הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין (תר"ן 1889- תשל"א 1971) היה האדמו"ר מאוז'רוב חנצ'ין, חבר מועצת גדולי התורה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשכ"ח.

מחבר ליקוטי אורות ו-פנים יפות ועוד.

בית יעקב, עמוד -22-20

התגורר בניו יורק ואח"כ עלה לארץ והתגורר בשדרות רוטשילד 126 בתל אביב

אביו: אדמו"ר רבי אברהם שלמה

אמו: הרבנית רייצא מירל

אשתו: הרבנית חנה (בזיווג ראשון), הרבנית קילא (בזיווג שני), הרבנית שינדל יוכבד (בזיווג שלישי).

סבא: אדמו"ר רבי אריה לייב (מצד אביו), ר' חיים שמואל מחנצ'ין (מצד אמו).

נולד בשנת ה'תר"ן בפולין. מגיל 3 אביו נהג להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת על מנת שיתרגל ללמוד ללא הפסקה ואמנם לעיתים קרובות נהג ללמוד כ - 20 שעות ברציפות תלמוד ומפרשים ובגיל 20 החל ללמוד קבלה.

בגיל 17 נשא לאישה את בתו של האדמו"ר רבי עמנואל וולטפרייד מבאפיניץ ריוספשא ובגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב לאחר שלמד את שפת המדינה על מנת לקבל את אישור השלטונות. כעבור 12 שנות נישואים בט"ו אייר ה'תרע"ט נפטרה הרבנית חנה בגיל 29 ממחלת טיפוס הבטן בה נדבקה בעת שטיפלה בחולים.

בזיווג שני נשא לאישה את בתו של ר' מנחם מנדל טננבוים, בנם ושתי בנותיהם נפטרו ולאחר שהיגרו לניו יורק (ארה"ב) בהוראת סבו נולד בנם הרביעי.

לטוענים לפני השואה כי אין לעלות לארץ ישראל בגין ההשפעה החילונית הקיימת בה אמר כי זוהי עצת המרגלים. בי"ז תמוז ה'תשי"ג עלה עם בני ביתו לארץ ישראל והתגורר בדרום תל אביב למרות שהחסידים רצו לשכור דירה עבורו בבני ברק. כיהן כנשיא אגודת ישראל, עודד להצביע למפלגה, היה מראשי הלוחמים נגד חילול השבת ההמוני, עודד לצאת להפגנות ונהג לומר כי המחלל את השבת הוא כמי שמבטל את כל התורה! אך עם זאת אהב כל אדם גם אם אינו שומר מצוות והשתדל לסנגר על ישראל. הקפיד למצוא בכל דבר את הטוב והדגיש כי גם מתוך עינוי וייסורים צומח טוב.

בשנת ה'תשכ"ח קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית.

בזיווג שלישי נשא לאישה את בתו של ר' משה דוד לנדאו.

הסתלק בשנת ה'תשל"א.

מספריו:

• אש דת: על אהבת ה', התורה וישראל.

• באר משה: על החומשים ונביאים.

הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין (תר"ן 1889- תשל"א 1971) היה האדמו"ר מאוז'רוב חנצ'ין, חבר מועצת גדולי התורה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשכ"ח.

נולד בפולין לרייצא מירל ולאדמו"ר אברהם שלמה. על פי המסופר, החל מגיל שלוש, נהג אביו להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת, וכך התרגל ללמוד ללא הפסקה. בילדותו למד אצל אביו ואצל סבו - האדמו"ר אריה לייב (לייבוש). אביו לקחו גם לאדמורי"ם מחסידויות אחרות. בגיל 17 אפשטיין נישא לחנה, בתו של הרב עמנואל וולטפרייד, האדמו"ר מפאבניץ ראספשה. בט"ו באייר תרע"ט נפטרה אשתו בהיותה בת 29 בלבד, ממחלת טיפוס הבטן שבה נדבקה עת טיפלה בחולים. לאחר מותה נישא לקילא, בתו של הרב מנחם מנדל טננבוים, ומאוחר יותר לשינדל יוכבד, בת הרב משה דוד לנדאו. בגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב. כדי לקבל את אישור השלטונות למד את שפת המדינה, עם הרב יחזקאל הולשטוק, בנו של האדמו"ר מאוסטרובצה. בשנת תרפ"ו לחץ עליו סבו להגר לאמריקה, באמרו שהתגלה לו שאחד מנכדיו חייב לעבור לשם. הרב אפשטיין עשה כדבריו ועבר לניו יורק, למרות חששו לחינוך הילדים באמריקה. כמה חודשים לאחר הגיעם לניו יורק נולד לבני הזוג ילדם הרביעי, לאחר ששלושת הקודמים, בן ושתי בנות, נפטרו. בי"ז בתמוז תשי"ג עלה לישראל, והתגורר בסמוך לחזון איש בבני ברק. חודשים ספורים לאחר שעלה, נפטר החזון איש, והוא עבר לתל אביב. בתל אביב התגורר בשדרות רוטשילד עד סוף ימיו. ר' אפשטיין היה מראשי היוצאים כנגד חילול השבת ההמוני. הוא עודד אנשים לצאת, להפגין ולהיאבק על השבת שנזנחה. נהג לומר שהמחלל שבת הוא כמי שמבטל את כל התורה, שהרי אמרו חז"ל ש"שקולה שבת כנגד כל המצוות". בשנת תשכ"ח קיבל הרב אפשטיין את פרס ישראל לספרות תורנית, ובשנת תשי"ט קיבל את פרס הרב קוק. שימש גם כאדמו"רה של שושלת חנצ'ין בגלל היותו נכדו (מצד אמו) של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין. נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות שומרי שבת, בבני ברק.

ספריו: באר משה, חמישה כרכים על חומשי התורה וכרך אחד על נביאים. בין השאר דרכו להסביר פרטים אשר נראים במבט ראשון מיותרים או ברורים מאליהם, תוך כדי הסתמכות על דברי חז"ל בתלמודים, במדרשים ובזוהר. עוד הוא מדגיש את היסוד של "מעשה אבות סימן לבנים", ומראה כיצד כל מעשיהם של האבות הם הכנה והוראה עבור הדורות הבאים. אש דת 11 כרכים, תש"י-תשכ"ג. הסדרה עוסקת בעיקר בענייני אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. הספר מסודר לפי פרשיות התורה והוא מבוסס גם על תורת הקבלה. סגנונו בסדרה זו רחב וארוך יותר לעומת 'באר משה'. רוב ספריו נמצא עדיין בכתב יד.

הרב אפשטיין הקפיד למצוא בכל דבר את הטוב. נהג להדגיש כי גם מתוך עינוי וייסורים צומח טוב, כפי שהשיעבוד במצרים הכשיר את בני ישראל לכניסה לארץ. הדגיש כי יש לאהוב כל אדם, גם מי שאיננו שומר מצוות. קרא לקרב את החילוניים ולא להרחיקם, ולהתפלל שהקב"ה יגרום להם לחזור בתשובה. השתדל לסנגר על ישראל ככל שאפשר. לטוענים לפני השואה כי אין לעלות לארץ ישראל משום ההשפעה החילונית הקיימת בה, אמר שזוהי עצת המרגלים. שהרי משה רבנו שלחם לבדוק רק את מצבם הצבאי והחומרי של עמי כנען, ואילו הם נתעטפו צדקות ואמרו שלא כדאי להיכנס לארץ מחשש של השפעה שלילית מן היושבים בה.

האדמו"ר רבי משה יחיאל ב"ר שלמה אפשטיין מאוז'רוב, מחבר הספרים "אש דת" ו"באר משה". רבי משה יחיאל נפטר בא' בשבט ה'תשל"א. הוא היה מזכיר אגודת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשכ"ח, כמו כן חיבר עשרות ספרים שרובם לא הגיעו לדפוס.

הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין (תר"ן 1889- תשל"א 1971) היה האדמו"ר מאוז'רוב חנצ'ין, חבר מועצת גדולי התורה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשכ"ח. ולד בפולין לרייצא מירל ולאדמו"ר אברהם שלמה. על פי המסופר, החל מגיל שלוש, נהג אביו להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת, וכך התרגל ללמוד ללא הפסקה. בילדותו למד אצל אביו ואצל סבו - האדמו"ר אריה לייב (לייבוש). אביו לקחו גם לאדמורי"ם מחסידויות אחרות. בגיל 17 אפשטיין נישא לחנה, בתו של הרב עמנואל וולטפרייד, האדמו"ר מפאבניץ ראספשה. בט"ו באייר תרע"ט נפטרה אשתו בהיותה בת 29 בלבד, ממחלת טיפוס הבטן שבה נדבקה עת טיפלה בחולים. לאחר מותה נישא לקילא, בתו של הרב מנחם מנדל טננבוים, ומאוחר יותר לשינדל יוכבד, בת הרב משה דוד לנדאו. בגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב. כדי לקבל את אישור השלטונות למד את שפת המדינה, עם הרב יחזקאל הולשטוק, בנו של האדמו"ר מאוסטרובצה. בשנת תרפ"ו לחץ עליו סבו להגר לאמריקה, באמרו שהתגלה לו שאחד מנכדיו חייב לעבור לשם. הרב אפשטיין עשה כדבריו ועבר לניו יורק, למרות חששו לחינוך הילדים באמריקה. כמה חודשים לאחר הגיעם לניו יורק נולד לבני הזוג ילדם הרביעי, לאחר ששלושת הקודמים, בן ושתי בנות, נפטרו. בי"ז בתמוז תשי"ג עלה לישראל, והתגורר בסמוך לחזון איש בבני ברק. חודשים ספורים לאחר שעלה, נפטר החזון איש, והוא עבר לתל אביב. בתל אביב התגורר בשדרות רוטשילד עד סוף ימיו. ר' אפשטיין היה מראשי היוצאים כנגד חילול השבת ההמוני. הוא עודד אנשים לצאת, להפגין ולהיאבק על השבת שנזנחה. נהג לומר שהמחלל שבת הוא כמי שמבטל את כל התורה, שהרי אמרו חז"ל ש"שקולה שבת כנגד כל המצוות". בשנת תשכ"ח קיבל הרב אפשטיין את פרס ישראל לספרות תורנית, ובשנת תשי"ט קיבל את פרס הרב קוק. שימש גם כאדמו"רה של שושלת חנצ'ין בגלל היותו נכדו (מצד אמו) של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין. נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות שומרי שבת, בבני ברק.

ספריו באר משה, חמישה כרכים על חומשי התורה וכרך אחד על נביאים. בין השאר דרכו להסביר פרטים אשר נראים במבט ראשון מיותרים או ברורים מאליהם, תוך כדי הסתמכות על דברי חז"ל בתלמודים, במדרשים ובזוהר. עוד הוא מדגיש את היסוד של "מעשה אבות סימן לבנים", ומראה כיצד כל מעשיהם של האבות הם הכנה והוראה עבור הדורות הבאים. אש דת 11 כרכים, תש"י-תשכ"ג. הסדרה עוסקת בעיקר בענייני אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. הספר מסודר לפי פרשיות התורה והוא מבוסס גם על תורת הקבלה. סגנונו בסדרה זו רחב וארוך יותר לעומת 'באר משה'. רוב ספריו נמצא עדיין בכתב יד.

הרב אפשטיין הקפיד למצוא בכל דבר את הטוב. נהג להדגיש כי גם מתוך עינוי וייסורים צומח טוב, כפי שהשיעבוד במצרים הכשיר את בני ישראל לכניסה לארץ. הדגיש כי יש לאהוב כל אדם, גם מי שאיננו שומר מצוות. קרא לקרב את החילוניים ולא להרחיקם, ולהתפלל שהקב"ה יגרום להם לחזור בתשובה. השתדל לסנגר על ישראל ככל שאפשר. לטוענים לפני השואה כי אין לעלות לארץ ישראל משום ההשפעה החילונית הקיימת בה, אמר שזוהי עצת המרגלים. שהרי משה רבנו שלחם לבדוק רק את מצבם הצבאי והחומרי של עמי כנען, ואילו הם נתעטפו צדקות ואמרו שלא כדאי להיכנס לארץ מחשש של השפעה שלילית מן היושבים בה.

(ויקיפדיה)