Grand Rabbi Shmuel Eliyahu Taub, the 3rd Modzhitzer Rebbe

http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2904

--------------------------------------

http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2904

ENGLISH:

'''Deblin (1969b)''' page 224- 226 of 646.

==============================================================================

http://www.modzitz.co.il/%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9F/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F/57/%D7%A8%D7%91%D7%99%20%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C%20%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%98%D7%90%D7%95%D7%91%20%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%96'%D7%99%D7%A5

עוד על אדמורי מודזיץ והאדמור ישראל טאוב בראשם ניתן לקרוא בספר יזכור של קהילת דבלין היא מודזיץ

על נכדו רבי שמואל אליהו טאוב - האמרי אש ניתן לקרוא בעמודים הבאים:

Deblin (1969a) עברית: עמודים 240-243 מתוך 708

ובאנגלית English

רבי שמואל אליהו נולד ביום ד' באדר ה'תרס"ה בלובלין לאביו רבי שאול ידידי'ה אלעזר ממודז'יץ ולאמו הרבנית קיילא נחמה נינת רבי עקיבא אייגר.

שנות נעוריו של רבי שמואל אליהו עברו עליו בבית סבו רבי ישראל ממודז'יץ. לימים סיפר כי באותה תקופה היתה הנהגתו שבכל חודש אלול למשך כל החודש היה לומד ברציפות עם סבו בבית המדרש מבלי שיצא כלל מבית המדרש אף לצורך שינה וכשכלו כוחותיו היה ישן על ספסלי בית המדרש.

משנסתלק הסבא רבי ישראל בשנת תרפ"א, עבר אל בית אביו רבי שאול ידידיה אלעזר שישב אז על כסא הרבנות בעיר ראקוב. ומשנקרא אביו לכהן ברבנות בעיר קארטשוב הסמוכה לאוטבוצק עבר עמו לשם.

בשנת תרפ"ו נשא את הרבנית רבקה זלטא ע"ה בת הנגיד ר' חיים משה קאהן מוורשה, שהיה נכד לכמה מאבות החסידות, ביניהם רבי אברהם יהושע השל בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא ורבי יחיאל מיכל מזלוצ'וב.

עוד בימי נעוריו, ניכר רבי שמואל אליהו בכוחות נפש נפלאים, בכישרונות משובחים ונעלים ובהתמדה נפלאה שזכתה לקילוסין. בשנות בחרותו הוכתר בכתר הוראה ע"י רבני העיר וורשה, רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל, רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל, רבי ישעיהו גוטשכטר זצ"ל ורבי אברהם נייערמן זצ"ל אב"ד הנריקוב. מיד לאחר הסמכתו הציעו לו את הרבנות בקהילה החשובה סניאטין שבגליציה, אולם הוא לא הסכים לשהות במקום כה מרוחק מאביו. גם לאחר מכן באו קהילות ישראל רבות והציעו לרבי שמואל אליהו את כתר הרבנות בקהילתם. מכל קצווי פולין הגיעו, אולם עדיין לא הסכים לענות להפצרות ולבקשות. רק לאחר שעלה לארץ ישראל נעתר לשמש כרב בתל אביב.

כבר מצעירותו היה חס על כל רגע ורגע שלא יעבור לבטלה. על כוחו בפסיקה והוראה כבר בצעירותו דובר רבות ושמו יצא למרחקים. רבי שמואל אליהו היה בעל פה מפיק מרגליות ונואם בחסד עליון, לתורתו שאמר בעת עריכת שולחנותיו יצאו מוניטין של מחדש נפלא בכל מכמני התורה. מספר פעמים כובד לשאת משאו ברבים בסיומי המשנה היומית שהיו נערכים אחת לכמה שנים בהשתתפות אלפים מבני ישראל, ודבריו היו לשיחת היום בקרב השומעים.

בהיותו כבן שלושים שנה בשנת תרצ"ה, הגיע רבי שמואל אליהו לארץ ישראל יחד עם אביו אשר בא לבקר בה לראשונה. הם הגיעו לארץ בערב ל"ג בעומר ומיד למחרת היום נסעו להילולא של רשב"י במירון. בשבת חזון התארחו בעיר העתיקה ובליל תשעה באב הלכו לכותל המערבי, כשקהל רב מלווה אותם. הביקור עשה רושם עצום על רבי שמואל אליהו. כשרבי שאול ידידיה הודיע לבנו כי הגיע העת לחזור וצריך לארוז את החפצים. אמר רבי שמואל אליהו: ארץ ישראל מוצאת חן בעיני, פה אשב כי איוויתיה. אביו שהיה אוהב ארץ ישראל, הסכים מיד וכך נשאר רבי שמואל אליהו בארץ ישראל. למשלחת נכבדים מזקני החסידים שבארץ ישראל אשר בקשו מרבי שאול ידידיה לתקוע את אהלו בארץ ישראל, ענה: 'לא אשאר כאן עתה, אך עוד אשוב ואבוא בעתיד. לפי שעה מותיר אני אצלכם משכון, אוצר חשוב ויקר'. בשנת תרצ"ו הביא רבי שמואל אליהו את הרבנית לארץ עם בנו-יקירו רבי ישראל דן שהיה אז בן שבע שנים. באותה שנה נבחר לרב בתל אביב. שלש תחנות היו לו לרבי שמואל אליהו בתל אביב. בית המדרש ברחוב לילנבלום – בסביבה זו התרכזו הצבור הדתי. לאחר מכן בית המדרש ברחוב כפר גלעדי, ולאחריו בית המדרש הגדול, מגדל אור של חסידות ונגינה ברחוב דיזינגוף שהיה במרכז ליבה הפועם של העיר.

באותה העת היתה תל אביב משופעת ברבנים, צדיקים ואדמורי"ם. לאחר שהחלו האדמורי"ם לעזוב את תל אביב ועברו לבני ברק נשאל רבי שמואל אליהו ע"י חסידיו מדוע לא יעבור גם כן לבני ברק? 'שם לא צריך אותי' - ענה בחיוך – 'בבני ברק יש עשרות כמוני'.

מיד בבואו של רבי שמואל אליהו לתל אביב, אשר לא הצטיינה במיוחד בחייה הרוחניים, הקים את בית החסידים דחסידי מודז'יץ ומסביבו החלו מתקבצים יהודי תל אביב, אשר דבריו והנהגתו, קרבתו וחסותו היו מים קרים לנפש עייפה. שעה שלארץ ישראל החלו מגיעים אודים מוצלים מאש התופת שרידי חורבן יהדות אירופה בשואה הנוראה. יחסו אליהם לא היה רק כיחס של רבי וחסידים, הוא הפך להיות חלק ממשפחתם, חלק מתוכנם והווייתם הרוחנית, משתתף בשמחתם ואבל ביגונם, משית עצה ומעניק ברכה, מעתיק תפילה ומייחל לישועה.

רבי שמואל אליהו היה איש האמת הנוקבת שאינה יודעת פשרות. צנוע ונחבא אל הכלים, מתנהג בפטשות מדהימה ומחנכת. כמעט לא יצא מד' אמותיו ולא פסק מסדר יומו שהיה גדוש בתורה תפילה ועבודת ה'. אך כשיצא פעם מחוץ לתחומו, או בכל מקום אליו הגיע, עוררה הופעתו האצילית רגשי הערכה ויקר ורבים שחרו לפתחו. יופיו הבלתי רגיל, אצילותו הבלתי רגילה, פניו המאירות תמיד בזוהר של טוב לב ואהבת הבריות, עשו אותו לדמות חד פעמית.

עם הסתלקותו של אביו רבי שאול ידידיה בט"ז כסליו תש"ח הוכתר רבי שמואל אליהו ע"י כל החסידים לאדמו"ר ממודז'יץ, ממשיך שושלת הזהב.

לא השתנה רבי שמואל אליהו במאומה בימי הנהגתו בכל דבר שהיה נוגע לאהבת הבריות שבו וקירובן לתורה, אותו איש נלבב, אותו אוהב ישראל אמיתי, לא כמושג ערטילאי אלא בפועל ממש. בנוסף למידת ענוותנותו ושפלותו אחז גם בדרך אבותיו לנהוג בכל ענייני עבודת ה' בדרך של "והצנע לכת עם ה' אלקיך" והיה מסתיר מאוד את עבודתו בקודש הסתר בתוך הסתר. הוא אף נהג להסתיר מאחרים כל דבר שהיה יכול להיראות כדבר חשיבות לגביו.

את דברי תורתו נמנע מלהעלות על הכתב. בשנים האחרונות יצא הספר "אמרי אש" ובו דברי תורה שהיה אומר ברבים ונכתבו ע"י השומעים.

בחודשים האחרונים לחייו התרופפה בריאותו וחולשתו גברה, וביום ראשון ד' אייר ה'תשד"ם בשעות הצהרים השיב רבי שמואל אליהו את נשמתו לבוראו ועלה לגנזי מרומים והוא בן ע"ט שנים, כאשר סביב מיטתו ניצבים בני משפחתו, מחותניו, חסידיו, מעריציו ותלמידי הישיבה שיסד. פטירתו נחרטה בזיכרונו של כל אחד מהנוכחים במקום. מספר רגעים לפני הפטירה פקח את עיניו וסקר את כל הנוכחים סביבו כביכול נפרד מהם, לאחר מכן יישר כיפתו וזקנו ועצם את עיניו ובו ברגע הרגישו הצמודים אליו כי נפח נשמתו ופרצו כולם בשאגת "שמע ישראל" בוקעת שחקים. לאחר סתימת הגולל במעמד אדמורי"ם רבים וקהל חסידי מודז'יץ הכריז הרה"ח ר' עלי לרנר ז"ל מזקני חסידי מודז'יץ, על בנו יחידו רבי ישראל דן כממלא מקום אביו. תפילותיו וניגוניו

עבודתו בתפילה – היא העבודה שבלב, היתה מיוחדת במינה ונדירה בעוצמתה. כך בכל תפילותיו גם מידי יום, בימי שבת חודש ומועד. מיוחדת ביותר היתה תפילתו ועבודתו בחודש תשרי. עוד לפני שקיבל על עצמו את נטל ההנהגה, עת ששהה בארץ הקודש ואביו הרבי בארה"ב, היה מנהגו לעבור לפני התיבה בכל התפילות בימים הנוראים כפי שכתב במכתב לקרוב משפחתו בשנה הראשונה לאחר שנתמנה לאדמו"ר וזה לשונו: '...הימים הנוראים עברו ב"ה כנהוג. על שאלתך אם התפללתי איזו תפילה בתור שליח ציבור, הנני להודיעך שתודה לקל התפללתי כל התפילות, כנהוג אצלנו. בראש השנה שחריתים ומוספים וביום כיפור כל נדרי שחרית מוסף נעילה. וזה כבר כעשר שנים שאני מתפלל ב"ה כל התפילות...'. באותן שנים שהיה עובר לפני התיבה - אף בחיי אביו - היה מחבר מידי שנה ניגונים חדשים על קטעים שונים בתפילה כמנהג אבותיו, ועובדא מעניינת אירעה כאשר באחד השנים חיבר ניגון לתפילות הימים הנוראים ובאותה שנה אביו ה"אמרי שאול" חיבר גם כן ניגון על אותם מילים ובשני הניגונים כיוונו שניהם האבא והבן באחד מבתי הניגון לאותו הבית בדיוק ללא ששמעו וללא שידעו האחד מניגונו של השני – ויהי הדבר לפלא עד היכן היו מקושרים זה לזה ממרחקים אף בעולם הנגינה.

תפילתו היתה בקול ערב ומטיב נגן אך מעל לכל בהתלהבות ובהשתפכות הנפש עם כל כוחותיו ביגיעה ויזע של ממש אשר ניכרו בעליל לכל מתפללי בית מדרשו, ועל ידי רשפי אש קודש וזיקוקין דנורא שיצאו מפיו המיס כל לב והתעוררו המתפללים במחיצתו בתשובה לה', ועד היום נפוצות בין חסידיו ההקלטות שהקליטו בזמנו כשהיה עובר לפני העמוד לסליחות הראשונות ואכן כל השומע יוצא נפעם. בתפילות של הימים הנוראים היה מוסר נפשו להיות שליח ציבור של הכלל. היה יום כיפור אחד שלרוב חולשתו לא היה יכול להמשיך בתפילת המוסף ועלה לביתו, אך לנעילה כבר ירד חזרה במסירות כשרופאים ניצבים על ידו. רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור כינה פעם את רבי שמואל אליהו ה"בעל תפילה" של הדור.

מאות ניגונים, קרוב לאלף חיבר רבי שמואל אליהו. הניגון הראשון שלו חובר בשנת תרצ"ו. כשביקר אביו רבי שאול ידידיה בארץ בשנת תרצ"ח הוא כיבד את רבי שמואל אליהו לזמר את 'כל מקדש'. אז הוא שר את ניגונו הראשון, ואביו בתפיסתו המהירה קלט אותו מיד. בשובו לאוטבוצק הרבה לנגן את הניגון, ואמר לחסידים: "הבאתי לכם מזמרת הארץ – מפירות ארץ ישראל" כשכוונתו לניגון הראשון של בנו מארץ ישראל. בבריחתו בשנות השואה הרבה לנגן את הניגון הזה ובכך ראו החסידים את הסכמתו ליצירה של בנו.

מידי שנה היה מחבר י"ב ניגונים חדשים לתפילות הימים הנוראים ובמהלך השנה היה מחבר ניגונים נוספים לכל חג ושמחה במשפחתו. הוא היה אומר: 'ישנם המתהדרים לכבוד החגים במלבוש חדש, ואילו אני תופר מלבוש חדש ל"מכלכל חיים" ו"חמול על מעשיך" ול"היה עם פיפיות" וכו. רבי שמואל אליהו היה נוהג להשמיע את ניגוניו לראשונה בעברו לפני התיבה, מבלי שהשמיעם לחסידיו קודם לכן, והיה חוזר על הניגון עד שהיו השומעים לומדים אותו והיו מצטרפים אליו לשירתו. ניגוניו חצו יבשות ונתפרסמו בכל העולם ועד היום אין בית כנסת או בית בישראל שלא מושרים בו מידי פעם בפעם באופן תדיר מניגוניו, אפילו שהמזמרים פעמים רבות לא יודעים שמקור הלחן שהם שרים הוא מפרי יצירתו. הניגונים נפוצו גם בקלטות רבות ובספרי תווים שונים. לאחר פטירתו יצא הספר "מור מבשמים" ובו ליקוט תווים של הרבה מיצירותיו.