Harav Itzhak Yedidia Frenkel

Is your surname Frenkel?

Research the Frenkel family

Harav Itzhak Yedidia Frenkel's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Harav Itzhak Yedidia Frenkel

Birthdate: (72)
Birthplace: Poland
Death: September 08, 1986 (72)
Immediate Family:

Son of Aharon FRANKEL and Leah Frenkel
Husband of Chana Leah Frenkel
Father of Iser Frenkel; Yehuda Arye Leib Frenkel; Private; Yaakov Eliyahu Frenkel; Private and 3 others

Occupation: Rav of Tel Aviv (1973 - 1986), הרב הראשי לתל אביב-יפו
Managed by: Private User
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Harav Itzhak Yedidia Frenkel (עברית)

הרב יצחק ידידיה פרנקל זל

כיהן כרב הראשי האשכנזי מ-1973 עד 1986

נולד לאביו הגאון הצדיק רבי אהרון זצ"ל, בכ"ו תשרי תרע"ג (1913) בעיר לינטשיץ, מן הערים העתיקות שבפולין אשר נתפרסמה ברבניה הגדולים שכיהנו בה, כמו: המלבי"ם, ר"א טיקטין בעל "פתח הבית" ורבני שושלת משפחת אורבך ובראשה רבי חיים בעל "דברי משפט". בעיר זו נולד גם בעל ה"כלי יקר", ר' שלמה אפרים, איש לינטשיץ.

בהיותו בגיל בר מצווה, לאחר שספג בילדותו מתורת רבותיו הגדולים בלינטשיץ, נדד ללמוד בווארשה, שם נתקבל כתלמיד במתיבתא הגדולה בוורשא, מיד לאחר שנתודע לרבו הגדול הגאון רבי מנחם זמבה הי"ד, אתו למד מספר שנים בחברותא, למרות היותו צעיר לימים. כמו כן שמע שם את שעוריו של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין ולכמה מגאוני ליטא שהיו מבאי ביתו של הגר"מ זמבה, כמו רבי אלחנן וסרמן מברנוביץ, רבי ברוך בר מקאמניץ ועוד.

לאחר שהשתלם אצל רבותיו הנ"ל, הוסמך על ידם להורות ולדון ואליהם הצטרפו עוד כעשרים מגדולי וגאוני פולין שאף הם הסמיכוהו, ביניהם הגאון הצדיק האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל וכן רבני וורשא רבי שלמה דוד כהנא, רבי יחזקאל מיכלזאהן ורבי יצחק מאיר קאנאל, אשר כתבו עליו כי "העיר אשר תהיה מוצלחת להשיגו לרב בעירם, יתענגו ממנו רב נחת ושלום ומביאים ברכה לעירם".

סמוך לנישואיו בגיל 19, נבחר בעצת רבו האדמו"ר מגור רא"מ זצ"ל בעל "אמרי אמת", לרב בעיר ריפין. אף כי עשה חיל בעיר זו, בה הרביץ תורה ברבים ונתחבב על תושבי המקום, וכן נתקבל כחבר קבוע לאגודת הרבנים בפולין, נכסף לעלות לארץ ישראל.

בעידודו ובהמלצתו של האדמו"ר מגור זצ"ל, עלה בשנת תרצ"ה (1935) לארץ ישראל והתיישב בשכונת פלורנטין בת"א ומאז כיהן כ"רב השכונות". מיד עם עלייתו נתוודע אל רבני ארץ ישראל הגראי"ה קוק והגרב"צ עוזיאל זצ"ל, אשר שניהם גמרו עליו את ההלל.

הגראי"ה קוק כתב אל ראשי קהילת תל אביב: "כי לבד גדולתו בתורה הוא מלא חמודות ובעל רעיון זך", והגרב"צ עוזיאל הוסיף וכתב כי "אני שמח שנתגלגלה זכות זאת על ידי לאשר את מעכת"ר הרב פרנקל בתור רב לשכונת פלורנטין והסביבה, ואני מקווה שזה השלב הראשון בגרם המעלות של הרבנות בארץ".

הרב עמיאל זצ"ל, רבה של תל אביב באותם הימים ששמע על הרב פרנקל עוד בחו"ל, מיהר למנותו כרב שכונות גבול ת"א-יפו.

במקום מגוריו בדרום תל אביב, מצא כר נרחב לפעולות בין המוני העם מכל העדות והשבטים. רב גווניותם של אוכלוסיית השכונות הדרומיות היו בשביל הרב זצ"ל סדן מצויין לכישרונותיו הנפלאים. הוא הצליח ליצור עבור כל העדות מכל הגילים והשכבות כור היתוך לצרף בו את כל אלה לעם אחד ואת כל זאת בלשון רכה בחן רב, רוחב דעת ובינת הלב, כאשר לנגד עיניו עמדה כל הזמן תפילת שלמה "ונתת לעבדך לב שומע".

בין שאר הפעולות שארגן ויזם בשכונות, היו הקפות העם ההמוניות במוצאי שמחת תורה וכן הנהיג מסורת של הליכה ברוב עם ל"שירת הים" בליל שביעי של פסח. אירועים אלה הפכו בזכותו של הרב למסורת עד היום בכל רחבי הארץ. על פעולותיו המבורכות למען מיזוג הגלויות בשכונות, קיבל תעודת כבוד והוקרה מיוחדת מנשיא המדינה מר יצחק בן צבי ז"ל.

הרב שיתף עצמו בכל המערכות הציבוריות, במיוחד למען תושבי תל אביב יפו. בשנות המנדט הבריטי מצאו בו לוחמי המחתרות, האצ"ל, הלח"י וההגנה, תומך ומעודד. הרב אף נפצע סמוך להקמת המדינה מכדור צלף של ערבי בעת שיצא מישיבה דחופה של "ועד השכונות הדרומיות של תל אביב".

בשנים הראשונות של קום המדינה נתמנה כחבר בית הדין של הרב הראשי הגרי"מ טולידאנו זצ"ל, ביחד עם הרבנים וסרמן ורביץ.

הרב ניחן בחכמת חיים מעשית שבאה לידי ביטוי בכהונתו כרב לכל השכבות, לכל העדות, והיה מקובל על החוגים משמאל ומימין, חסידים כמתנגדים, למדנים מופלגים ו"בעלי בתים". בזכות כושר ההבעה הנדיר שניחן בו ובזכות אישיותו הדגולה זכה להאהיב שם שמים ברבים.

בחודש אייר תשל"ג נבחר כרבה הראשי של ת"א-יפו וכראש אבות בתי הדין הרבניים האזוריים, תפקיד בו נשא בגאון עד לפטירתו ב-ד' אלול תשמ"ו.

יחד עם תפקידיו הרבים והעומס הגדול של הבעיות ועניני הדת בעיר, כתב וערך הרב את ספריו בהלכה ושו"ת בשם "דרך ישרה" חלקים א' וב' אשר זכו להערכה רבה בעולם התורה. ספריו מצטיינים "בהרצאה סדורה וקולחת, דברים דבורים על אפנם, המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר, משפטים ברורים ובהירים. אין הלומד והמעיין זקוק להקדים ולאחר כדי שהעני ויהיה ברור היטב, כי זאת עשה למענו המחבר, וזה כשרון מיוחד של המחבר בכל רחבי מקצועותיה של התורה. דבר המראה על שליטה מלאה בכל נושאי התורה שבעל פה. רבים הן מחברים הבונים ספריהם במקצוע יחיד או בשניים. בספר שלפנינו יש היקף נושאים מכל חלקי השו"ע" (מתוך דברי ועדת השופטים למתן פרס הרב קוק).

על ספריו ועל "דרכו הישרה" העניקה המעצה הדתית להגרי"י פרנקל זצ"ל פרס כבוד לספרות תורנית הלכתית. כמו כן קיבל הרב על ספריו אלה פרס הרב קוק מטעם עיריית ת"א וכן פרס מימון לספרות ומחקר תורניים מטעם יד הרב מימון. הרב זצ"ל היה מועמד לקבלת פרס ישראל.

בשנת חייו האחרונה, תשמ"ו, נתעטר מרן הרב פרנקל זצ"ל בתואר "אזרח כבוד" של העיר תל אביב במעמד מפואר בו נטלו חלק הרבנים הראשיים לישראל, רבנים ושרי ממשלה. ובכך הצטרף הרב לגלריה המכובדת והמפוארת של אישים דגולים כמו מרן הרב קוק, מרן הרב עוזיאל זצ"ל ואישים רמי מעלה נוספים.

הרב היה גדול "מקונני השואה" ונושא זכרה. מאז חורבן קהילות ישראל באירופה, עסק רבות בהנצחת הקדושים ויזם הקמת מצבות לזכר הקהילות שהושמדו. בשנת תשכ"ג ביקר בפולין כחבר משלחת ישראל לציון 20 שנה למרד גיטו וורשא. אמירת ה"קדיש", הראשון לאחר החורבן, על יד מצבת הגיטו בעת טקס האזכרה השאירה רושם אדיר על היהודים ועל הפולנים וזכתה להערכה מיוחדת בקרב המשלחות מכל העולם שנכחו שם. בביקורו במחנה ההשמדה בטרבלינקה גילה כי עצמות הקדושים עדיין פזורים בשטח המחנה ההרוס, הרב זצ"ל אסף את העצמות והביאם לקבורה בבית העלמין שב"נחלת יצחק". על קברם ולזכרם הקים את האנדרטה הגדולה "טרבלינקה", מקום אשר אלפי יהודים מתאספים שם ביום השואה להתייחד עם זכר הקדושים. כמו כן יזם את הקמת המצבה לקדושי "באבי יאר" וקהילות אחרות.

זכה להקים דור ישרים יבורך, בנים ובני בנים רבנים דיינים ורמי"ם, כולם הולכים בדרך ה', ביניהם חתנו מרן הרב הראשי לישראל הגרי"מ לאו, בנו הרב איסר פרנקל רב אזור שכון בבלי בת"א, בנו הרב שמעון פרנקל רב באיזור לב ת"א. בנו השני הגאון הצדיק רבי אריה זצ"ל, דיין בביה"ד הרבני האזורי בפתח תקווה, נפטר ב-ד' כסלו תשמ"ה. כמה מנכדיו משמשים כרבנים ומרביצי תורה בקהילות שונות ישראל.

לאחר פטירתו, החליטה עיריית תל אביב להנציח את שמו ע"י קריאת רחוב ע"ש הרב פרנקל. ואכן הוסב שמו של רח' עמק יזרעאל בת"א, בשכונת פלורנטין, לרח' הרב יצחק ידידיה פרנקל, וזאת כביטוי להערכה ולהוקרה של העיר ת"א-יפו לרבה הראשי המנוח שפעל רבות בעיר למען תושביה במשך למעלה מיובל שנים.

במלאת שנה לפטירתו יצא לאור ספר זכרון, במשותף על ידי מכון ירושלים והמועצה הדתית בת"א, ספר רב כמות ורב איכות ובו נכתבו מאמרי הערכה על הרב ודברי תורה בהשתתפותם של רבני וגדולי ישראל בדורנו ובדרות קודמים.

על מצבתו של הרב זצ"ל נכתב הפסוק הממצה יותר מכל את אישיותו: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב')

הרב יצחק ידידיה פרנקל

נולד בלנצ'יץ, פלך קאליש, פולין, בשנת תרע"ג (1913), לאביו הרב אהרן ולאמו לאה בת ר' גציל קניג (מגזע מהר"ל מפראג). למד בחדרים ובישיבות, ובעיקר ב"מתיבתא" בוארשה (נשיאה היה הרב שלמה יוסקוביץ ומנהלה הרב מנדל הופר ) מפי הגאון ר' מנחםזמבה הי"ד (שנספה בעת מרד גיטו ורשה, י"ט ניסן תש"ג) ומפי הגאון ר' מאיר דן פלוצקי (ראש ה"מתיתבתא", מחבר הספר "כלי חמדה").

בן י"ז הוסמך על ידי רבותיו אלה, ע"י האדמו"ר הגאון יחיאל מאיר האלשטוק מאוסטרובצי, ולמעלה מעשרים מגדולי הרבנים בוארשה ובמקומות אחרים בפולין. כבן י"ח נסע בשליחות ה"מתיבתא" לדנציג והצליח שם בנאומיו בבית-הכנסת הגדול לטובת ביתהאולפנה הגבוה והמרכזי לתורה בפולין.

בתרצב נשא לאשת את חנה בת ר' חיים אלעזרבראנד מקרנוז'ה, מחוז לוביץ', (בחתונה היה נוכח אבי סבו, אז ישיש רענן בן צ"ז). בשנה הראשונה היה סמוך על שלחן חותנו ושם נתן שיעורי תורה בישיבה קטנה לבחורי המקום, שהיו באים ללמוד בביתו ובקיץ בסוכה יפה שבתוך הגן. אח"כ הוצעו לו כסאות הרבנות בסאניק ובעיר-המחוז ריפין והוא בחר בשניה, והאדמו"ר מגור פנה במכתב מיוחד אל חסידיו ע"ד זה.

אחרי כהנו שם ברבנות כשנתים והתקבלו כחבר לאגודת רבני פולין עשה הכנות לעלות לארץ-ישראל, שנפשו נמשכה אליה, על אף השלוה והכבוד שזכה להם במקומו, ואחרי שקיבל את הרשיון לעלות ארצה הפתיע את בני משפחתו וקהלתו בהצלחת ההכנות שעשה בסתר.

בתרצ"ה עלה ארצה והתישב תחילה בחיפה ואח"כ עבר לתל-אביב. לאחר שנה הביא ארצה את הוריו ולאחר זמן מועט גם את הסבא ר' ראובן ואת אשתו רבקה (שהיו מבאי-ביתו של המלבי"ם).

בתרצ"ו התישב בשכונת פלורנטין ונתמנה מטעם הרבנות הראשית המקומית לרב השכונה, המאוכלסת כ-25,000 תושבים מכל העדות והארצות. במשך הזמן נתחבב על כל שכבות הצבור בשכונה ונכנס יותר ויותר לפעילות בעניניה החיוניים, והריהו נשיא הכבוד וחבר ההנהלה של ועד השכונות העבריות שבשטח עירית יפו ופעיל במאמצי הועד וקהל בוחריו להשתחרר מהזיקה לעירית יפו ולהתחבר לעיר לתל-אביב, וכן להגנה על זכויות התושבים היהודים מהקיפוחים התדירים. ייצג בכבוד את השכונות בהזדמנויות שונות בפני השלטונות המקומיים והמרכזיים ואף בפני ועדת

החקירה האנגלו-אמריקאית. "ראש ארגון לומדי ישיבות" פולין בא"י שנוסד בתרצ"ט ביזמתו של הרב מנחם זמבה. בתש"ז הקים את בית הכנסת "אהבת חסד" בשכונה. חבר ועדת המצב וועדת השלום של כינוס רבני א"י (בשבט תש"ח). חבר הועדה להקמת בית הכנסת "אור זורח". חבר הועדה לכשרות והשבת במערכות הבטחון. מרצה ונואם בצבור, הרצה גם ברדיו ירושלים (על ר"מ שפירא מיסד "ישיבת חכמי לובלין") והנו חבר ב"חבר המאזינים". נשיא "עזרת חולים" בשכונות שבשטח יפו ובעוד מוסדות צדקה וחסד. חבר הנהלת "משמרת שבת" ועוד כמה ועדות של הרבנות הראשית והמועצה הדתית. חבר ועד הארגון של רבני הקהלה ופקידיה בתלאביב. פרסם מאמרים בעתונות החרדית.

מפקד משטרת התנועה של ממשלת המנדט העמיד לפי בקשתו שוטרים לשמירת השבת בשכונות העבריות, למרות ששמה לא היה קיים חוק השבת .

חיבר והתחיל להדפיס ספרי '"תעלומות חכמה" על ש"ס ושו"ע.

חבר הועדה העירונית. לשכונות דרום תל-אביב. בשנת תרצ"ח - הופיע בת"א במשפט השבת לפני השופט קומנדור בודילי, כשנאשמו יהודים על הפרעת התנועה בשבת, - הרב קידש אז את שם שמים ברבים והיהודים יצאו זכאים - העתונות ציינה אז בכותרות "הרב פרנקל לומד עם השופט הבריטי פרק בהלכות שבת".

חבר כבוד של קרן גמ"ח שע"י בית הכנסת "ישורון תחכמוני".

חבר ועד ונשיא בכמה לשכות גדולות, חבר הועדה לעניני הדת ביפו מטעם הרבנות הראשית והמועצה הדתית, שימש כיו"ר ארגון יוצאי לנטשיץ. והוציא גליונות חדשים במשך תקופה ממושכת. שמהם נודעו לראשונה תולדות קהלת לונטשיץ ורבניה. שביניהם נמנים הגאונים ממשפחת קארו מגזע ה"בית יוסף" הגאון בעל "פתח הבית" והרבנים ממשפחת אורבך. - ומהם נלקח החומר לתולדות הרב הגאון ר' מאיר אורבך, "הרב מקאליש".

הרב היחידי בתל-אביב שבקר בעמדות שבגבולות יפו - תל-אביב לילה-לילה. לעתים קרובות היה מופיע פתאום תחת מטר אש באמצע הלילה בעמדה בחזית כדי לעודד את המגינים - והתחבב עליהם מאד.

בזמן בקוריו בעמדות נפצע ביריה מאבו-כביר הפורעת, ובנס יצא בשלום.

בימי "אלטלנה" - כשהתאספו אלפים ברחוב אלנבי לפני חצר הועד הפועל של ההסתדרות והיתה סכנה של שפיכת דמים ומלחמת אחים, נשלח ע"י הרבנים הראשיים לא"י הרצוג ועוזיאל והרבנים הראשיים לת"א ופתח-תקוה להופיע במקום. הוא פנה אל הקהל העצום בדברים היוצאים מקרב לב והזהירם על הסכנה שבדבר, ועל הצורך לעקור מן השורש את שנאת חנם, ולהושיט יד אחים נאמנה. ובדבריו השפיע שהקהל יתפזר בשקט בלי כל אינצידנטים. אחדים ממנהיגי הישוב שהיו נוכחים באותו המעמד נגשו להרב ולחצו את ידו ואמרו לו "יהי חלקי עמו" על שהצליח למנוע ריב אחים בשעה קשה.

אחרי פצוץ מלון "המלך דוד" כשנאסרו אלפים ונשלחו למחנה רפיח נסע לבקר את העצורים מטעם הרבנות הראשית, במכתב המלצה של מושל מחוז לוד מר גרינג אל מפקד הצבא הבריטי בארץ. ע"י ביקורו זכו העצורים ליחס טוב ולשחרורים של רבים מהם. הנהיג מנהג של הקפות בחג מדי שנה המקיפים את כל שטח השכונות בלפידים ודגלים שמשתתפים בהם אלפים רבים ושרי המדינה. ב"קול ישראל" הוא מרצה מפעם לפעם על פרשיות השבוע ועל גדולי התורה.

כפעיל מטעם הרבנות לעניני הצבא הוא מבקר במחנות ובמשלטים, ומרצה קבוע בבית הספר הארצי

לטבחים צבאיים על כשרות ושבת והוי דתי. הציע לקבוע יום זכרון ליהדות אירופה ביום הכפורים. הצעתו זו הועתקה מהעתון "הצופה" לעתוני אירופה ואמריקה. - שרותיו למען השלום הפנימי בישוב גדולים מאד.

"במחנה" -עתון הצבא. מציינו כחביב ומקובל על כל החוגים בצבא ישראל. בפריצת כלא יפו מנע בהופעתו שפיכת דמים בין אנשי לח"י והמשטרה הצבאית. האלוף חוטר-ישי מציין במכתב תודה "את השרות הגדול שעשה הרב פרנקל ברגעים קשים ותרומתו ראויה להוקרה מרובה".

בניו: איסר (לומד בישיבה, פעיל בנוער הדתי, נואם וכותב בשבועונים ובירחונים), אריה, שמעון, יעקב . חיה יוטה .

view all 11

Harav Itzhak Yedidia Frenkel's Timeline

1913
October 27, 1913
Poland
1933
1933
Age 19
1934
1934
Age 20
1937
September 16, 1937
Age 23
Tel Aviv-Yafo, Tel Aviv District, Israel
1986
September 8, 1986
Age 72
????