Harold Zvi Schifrin

Professor Harold Zvi Schiffrin (born 1922) is Professor Emeritus of East Asian Studies and Sociology at the Hebrew University of Jerusalem and the founder of East Asian studies in Israel.

Biography

Harold Zvi Schiffrin was born in 1922 in Rochester, NY. In 1943, as a college student, he was conscripted into the US Army and stationed at the Pacific front. The army sent him to University of California, Berkeley, to study Chinese language and culture (1943–44); upon graduating he was stationed in Manila, where there was at the time a large community of Chinese immigrants. In 1948, he immigrated to Israel in the framework of MACHAL (overseas volunteers). Between 1955 and 1957 he returned to Berkeley and completed his M.A. in Chinese Studies under the supervision of Robert A. Scalapino. He returned to Israel to pursue his PhD under S.N. Eisenstadt. In 1961 he received his PhD from the Department of Sociology, the Hebrew University and continued with postdoctoral research at Harvard University.

On his return, he joined the Hebrew University's academic staff. By 1958, he was offering courses in Chinese history, that were attracting large crowds of students. Throughout the 1960s, when history and languages of China and Japan were still considered an esoteric academic pursuit in Israel, he insisted on the centrality of East Asia in general, and China in particular, to the political and economic international arena. In 1968 his efforts culminated in the foundation of the Department of East Asian Studies at the Hebrew University (then known as the Department of Chinese and Japanese Studies the first of its kind in Israel.. Japanese studies was represented at the time by Avraham Altman) Schiffrin laid the foundations for the research and teaching of Chinese Studies in Israel. He assembled to the department top researchers in the field and trained the next generations of East Asia researchers in Israel. He retired in 1990, and continued to research and participate in the department's life.

Schiffrin was also dean of the School for Overseas Students (1968–70), headed the Harry S. Truman Institute for the Advancement of Peace (1979–87), and chaired the US-Israel Educational Foundation (Fulbright Program; 1980–87). His activities on both national and international level for the aliyah of Jews from the Soviet Union and the release of Prisoners of Zion won worldwide recognition.[citation needed] He also held research and teaching positions at Harvard (1962–63) and Berkeley (1988–89), and was a guest of the Chinese Academy of Social Sciences, Beijing long before China and Israel established diplomatic relations. In 2010, he was chosen by the National Library of China as one of "the hundred greatest Sinologists of all times."

_____________________________________________________

ויקיפדיה

ביוגרפיה

צבי שיפרין נולד ב-1922 ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק, בארצות הברית. בשנת 1943, בעודו סטודנט בקולג', התגייס לצבא האמריקני ונשלח לחזית האוקיינוס השקט. בעקבות צורכי המלחמה, נשלח ללמוד סינית ותרבות סין באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (1944-1943), ועם סיום לימודיו הוצב במנילה, שבה הייתה אז קהילת מהגרים סינית גדולה. בשנת 1948 עלה לישראל במסגרת מח"ל. בשנים 1957-1955, לאחר שקיבל מלגה, חזר לברקלי, שם עבד עם פרופסור רוברט סקאלאפינו, מגדולי חוקרי אסיה וסין. לאחר שהשלים תואר שני בחר לשוב לארץ כדי לסיים בה את לימודי הדוקטורט (בהנחייתו של ש"נ אייזנשטדט). בשנת 1961 קיבל תואר דוקטור מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ונסע למחקר פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, ולאחריו השתלב בסגל ההוראה של האוניברסיטה העברית. כבר מ-1958 החל שיפרין להציע באוניברסיטה העברית קורסים בהיסטוריה של סין. עוד בשנות השישים, כשלימוד ההיסטוריה והשפות של סין ויפן נחשב עיסוק אזוטרי לחלוטין, עמד שיפרין על חשיבותו של אזור מזרח אסיה בכלל וסין בפרט לזירה הבינלאומית הפוליטית והכלכלית. בשנת 1968 הקים את החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית‏[1] (שנקרא אז החוג ללימודי סין ויפן; את יפן ייצג פרופ' אברהם אלטמן). הוא לימד בחוג זה עד לפרישתו מהאוניברסיטה העברית בשנת 1990, וגם אחר כך המשיך לחקור ולהיות מעורב בחיי החוג, האקדמיה והחברה.

שיפרין הניח את תשתית המחקר וההוראה בתחום הסינולוגיה בארץ, והוא ותלמידיו הכשירו את מרבית הסינולוגים הישראלים הפעילים כיום בארץ ובעולם. כמו כן הכשיר רבים מאנשי משרד החוץ, לרבות שגרירות ושגרירים, וכן אנשים משירותי הביטחון ומעולם העסקים בישראל. שיפרין מילא שורה של תפקידים ציבוריים באוניברסיטה ומחוץ לה. בין היתר עמד בראש בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית (1970-1968), כיהן כראש המכון למחקר ע"ש הארי ס' טרומן למען קידום השלום (1987-1979); והיה ראש קרן החינוך ארצות הברית-ישראל (קרן פולברייט, 1987-1980). כן התפרסם בפעילותו - במישור המקומי והבינלאומי - בנושא העלייה מברית המועצות ושחרור אסירי ציון. שיפרין היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד (1963-1962) ובאוניברסיטת ברקלי (1989-1988), והוזמן להיות פרופסור אורח של האקדמיה הסינית למדעי החברה בבייג'ינג עוד בשנת 1982, עשור לפני כינונם של יחסים דיפלומטיים בין סין וישראל. בשנת 2010 בחרה בו הספרייה הלאומית הסינית לאחד מ"מאה הסינולוגים הגדולים ביותר בכל הזמנים."

בשנת 2015 הוכרז חתן פרס ישראל למדעי המזרח הרחוק.

שיפרין נשוי לרות, ולזוג שתי בנות.

_________________________________________________

צבי שיפרין – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא אחד מחוקרי סין המובילים בעולם. מחקריו שפכו אור חדש על התהליכים שהפכו את סין ממדינה קיסרית ומסורתית לרפובליקה משגשגת, ובראשם התהליכים החברתיים שעמדו בבסיס המהפכה. הוא גם הביוגרף המוביל של סון יאט-סן, אבי הלאומיות הסינית. שיפרין היה חלוץ המחקר של סין בישראל והקים באוניברסיטה העברית את החוג הראשון בארץ ללימודי מזרח אסיה. הוא מרצה נערץ, ורבים מתלמידיו היו למומחים לסין, בעלי תפקידים בכירים באקדמיה בישראל ומחוצה לה, במודיעין, בשירות החוץ ובעסקים.

פרופ' צבי שיפרין מתגורר בכפר סבא, נשוי לרות, והם הורים למאירה וליעל. יש להם שני נכדים – אסף וקרן, ושני נינים – זיווה ואלי.