https://en.wikipedia.org/wiki/Ir%C3%A8ne_N%C3%A9mirovsky

Irène Némirovsky

Born Irina Lvovna Nemirovskaya 24 February 1903
Kiev, Ukraine, Russian Empire Died 17 August 1942 (aged 39) Auschwitz-Birkenau, German-occupied Poland Resting place Auschwitz concentration camp, Oświęcim Occupation Novelist Literary movement Modernism Notable works Suite française Spouse Michel Epstein Children 2

Irène Némirovsky (French: [i%CA%81%C9%9Bn nemiʁɔfski]; 24 February 1903 – 17 August 1942) was a novelist of Ukrainian Jewish origin born in Kiev Ukraine under the Russian Empire; she lived more than half her life in France, and wrote in French, but was denied French citizenship. Arrested as a Jew under the racial laws – which did not take into account her conversion to Roman Catholicism[1][2] – she died at Auschwitz at the age of 39. Némirovsky is best known for the posthumously published Suite française.

Contents 1 Life and career 2 Rediscovery 3 Controversy 4 Fire in the Blood 5 Works published during the author's life 6 Works published posthumously 7 Opera adaptations 8 Biography 9 See also 10 References 11 Further reading 12 External links Life and career Némirovsky was born Irina Lvivna Nemirovska (Ukrainian: Ірина Львiвна Немиpовська) in 1903 in Kiev, then Russian Empire, the daughter of a wealthy banker, Léon (Lev) Némirovsky. Her volatile and unhappy relationship with her mother became the heart of many of her novels.[1]

Her family fled the Russian Empire at the start of the Russian Revolution in 1917, spending a year in Finland in 1918 and then settling in Paris, where Némirovsky attended the Sorbonne and began writing when she was 18 years old.

In 1926, Némirovsky married Michel Epstein, a banker, and had two daughters: Denise, born in 1929; and Élisabeth, in 1937.

In 1929, she published David Golder, the story of a Jewish banker unable to please his troubled daughter, which was an immediate success, and was adapted to the big screen by Julien Duvivier in 1930, with Harry Baur as David Golder. In 1930 her novel Le Bal, the story of a mistreated daughter and the revenge of a teenager, became a play and a movie.

The David Golder manuscript was sent by post to the Grasset publisher with a Poste restante address and signed Epstein. H. Muller, a reader for Grasset immediately tried to find the author but couldn't get hold of him/her. Grasset put an ad in the newspapers hoping to find the author, but the author was busy: she was having her first child, Denise. When Némirovsky finally showed up as the author of David Golder, the unverified story is that the publisher was surprised that such a young woman was able to write such a powerful book.

Although she was widely recognized as a major author – even by some anti-Semitic writers like Robert Brasillach – French citizenship was denied to the Némirovskys in 1938.

Némirovsky was of Russian-Jewish origin, but was baptized into the Roman Catholic Church in 1939 and wrote in Candide and Gringoire, two magazines with ultra-nationalist tendencies. After the war started, Gringoire was the only magazine that continued to publish her work, thus "guarantee[ing] Némirovsky's family some desperately needed income".

By 1940, Némirovsky's husband was unable to continue working at the bank, and Némirovsky's books could no longer be published, because of their Jewish ancestry. Upon the Nazis' approach to Paris, they fled with their two daughters to the village of Issy-l'Evêque (the Némirovskys initially sent them to live with their nanny's family in Burgundy, while staying on in Paris themselves; they had already lost their Russian home and refused to lose their home in France), where Némirovsky was required to wear the Yellow star.

On 13 July 1942, Némirovsky (then 39) was arrested as a "stateless person of Jewish descent" by policemen employed by Vichy France. As she was being taken away, she told her daughters, "I am going on a journey now." She was brought to a convoy assembly camp at Pithiviers, and on 17 July 1942, together with 928 other Jewish deportees, transported to German concentration camp Auschwitz. Upon her arrival there two days later, her forearm was marked with an identification number. She died a month later of typhus.[3] On 6 November 1942, her husband, Michel Epstein, was sent to Auschwitz and immediately sent to the gas chambers.[4]

Rediscovery Némirovsky is now best known as the author of the unfinished Suite Française (Denoël, France, 2004, ISBN 2-207-25645-6; translation by Sandra Smith, Knopf, 2006, ISBN 1-4000-4473-1), two novellas portraying life in France between 4 June 1940 and 1 July 1941, the period during which the Nazis occupied Paris. These works are considered remarkable because they were written during the actual period itself, and yet are the product of considered reflection, rather than just a journal of events, as might be expected considering the personal turmoil experienced by the author at the time.

Némirovsky's older daughter, Denise, kept the notebook containing the manuscript for Suite Française for fifty years without reading it, thinking it was a journal or diary of her mother's, which would be too painful to read. In the late 1990s, however, she made arrangements to donate her mother's papers to a French archive and decided to examine the notebook first. Upon discovering what it contained, she instead had it published in France, where it became a bestseller in 2004. It has since been translated into 38 languages and as of 2008 has sold 2.5 million copies.

The original manuscript has been given to the Institut mémoires de l'édition contemporaine (IMEC), and the novel has won the Prix Renaudot – the first time the prize has been awarded posthumously.

Némirovsky's surviving notes sketch a general outline of a story arc that was intended to include the two existing novellas, as well as three more to take place later during the war and at its end. She wrote that the rest of the work was "in limbo, and what limbo! It's really in the lap of the gods since it depends on what happens."

In a January 2006 interview with the BBC, her daughter, Denise, said, "For me, the greatest joy is knowing that the book is being read. It is an extraordinary feeling to have brought my mother back to life. It shows that the Nazis did not truly succeed in killing her. It is not vengeance, but it is a victory."

Controversy Several reviewers and commentators[5][6] have raised questions regarding Némirovsky's conversion to Catholicism, her generally negative depiction of Jews in her writing and her use of ultra-nationalist publications to provide for her family. A criticism of her work by Ruth Franklin was published in The New Republic and stated that:

Némirovsky was the very definition of a self-hating Jew. Does that sound too strong? Well, here is a Jewish writer who owed her success in France entre deux guerres in no small measure to her ability to pander to the forces of reaction, to the fascist right. Némirovsky's stories of corrupt Jews – some of them even have hooked noses, no less! – appeared in right-wing periodicals and won her the friendship of her editors, many of whom held positions of power in extreme-right political circles. When the racial laws in 1940 and 1941 cut off her ability to publish, she turned to those connections to seek special favors for herself, and even went so far as to write a personal plea to Marshal Pétain.[7]

Myriam Anissimov's introduction to the French edition of Suite Française describes Némirovsky as a "self-hating Jew," due to the fact that Némirovsky's own situation as a Jew in France is not at all seen in the work. The paragraph was omitted from the English edition.[8]

A long article in The Jewish Quarterly argued that there had been an "abdication of critical responsibility in exchange for the more sensational copy to be had from Némirovsky’s biography" by most reviewers in the British press.[9]

Fire in the Blood In 2007 another novel by Némirovsky was published, after a complete manuscript was found in her archives by two French biographers. Chaleur du sang – translated to English by Sandra Smith as Fire in the Blood – is a tale of country folk in a Burgundy village, based on Issy-l'Évêque where Némirovsky and her family found temporary refuge while hiding from the Nazis.[10]

Works published during the author's life L'Enfant génial (Éditions Fayard, 1927), was renamed by the publisher L'enfant prodige in 1992 with the approval of Némirovsky's daughters, because the French term génial had become a teenager word like awesome and sounded funny. David Golder (Éditions Grasset, 1929) (translation by Sylvia Stuart published 1930; new translation by Sandra Smith published 2007) Le Bal (Éditions Grasset, 1930) Le malentendu (Éditions Fayard, 1930) Les Mouches d'automne (Éditions Grasset, 1931) L'Affaire Courilof (Éditions Grasset, 1933) Le Pion sur l'échiquier (Éditions Albin Michel, 1934) Films parlés (Éditions Nouvelle Revue Française, 1934) Le Vin de solitude (Éditions Albin Michel, 1935) (republished as "The Wine of Solitude" 2012, Vintage Books) Jézabel (Éditions Albin Michel, 1936) [translation by Barre Dunbar published in the U.S. as A Modern Jezebel by Henry Holt & Co., 1937; new translation by Sandra Smith published 2012, Vintage Books) La Proie (Éditions Albin Michel, 1938) Deux (Éditions Albin Michel, 1939) Le maître des âmes (Revue Gringoire, 1939, published as weekly episodes) Les Chiens et les loups (Éditions Albin Michel, 1940) Works published posthumously La Vie de Tchekhov (Éditions Albin Michel, 1946) Les Biens de ce monde (Éditions Albin Michel, 1947) (English translation published in 2011 by Vintage, translated as All Our Worldly Goods[11]) Les Feux de l'automne (Éditions Albin Michel, 1957) Dimanche (short stories) (Éditions Stock, 2000) (English translation published in 2010 by Persephone Books) Destinées et autres nouvelles (Éditions Sables, 2004) Suite française (Éditions Denoël, 2004) Winner of the Renaudot prize 2004. English translation by Sandra Smith, published in Great Britain by Chatto & Windus, 2004, and in the U.S. by Alfred A. Knopf, 2006. Le maître des âmes (Éditions Denoël, 2005) Chaleur du sang (Éditions Denoël, 2007), English translation by Sandra Smith titled Fire in the Blood (Chatto & Windus, 2007, ISBN 9780701181833) Les vierges et autres nouvelles, Éditions Denoël, 2009 Opera adaptations Le Bal (2009) – composed by Oscar Strasnoy, adapted by Matthew Jocelyn, premiered in 2010 at the Hamburg Opera House, Germany. Biography A biography of Némirovsky was published in 2006. The book, Irene Nemirovsky: Her Life And Works was written by Jonathan Weiss.

See also Hélène Berr – French diarist Hana Brady – Jewish girl and Holocaust victim; subject of the children's book Hana's Suitcase Helga Deen – wrote a diary in Herzogenbusch concentration camp (Camp Vught) Etty Hillesum – wrote a diary in Amsterdam and Camp Westerbork Věra Kohnová – Czech diarist David Koker – wrote a diary in Herzogenbusch concentration camp (Camp Vught) Janet Langhart – author of a one-act play, "Anne and Emmett" Rutka Laskier – Polish diarist Bruce Marshall – Scottish novelist; his life has parallels with Némirovsky's and his novel Yellow Tapers for Paris is similar to Suite Française Tanya Savicheva – Russian child diarist Sophie Scholl – German student executed by the Nazis Henio Zytomirski – Polish boy who was a Holocaust victim References

Early glimpses of Némirovsky's talent - International Herald Tribune

Cohen, P. (2010) Assessing Jewish Identity of Author Killed by Nazis , The New York Times, April 25.

Messud, Claire (2008). "Introduction". Irene Némirovsky--Four Novels. Knopf. pp. ix–xix. ISBN 978-0-307-26708-5.

Suite Française (Vintage Books, New York, 2007, ISBN 978-1-4000-9627-5) Appendix II, translator's note.

Nextbook: Behind the Legend

Archived

2007-07-13 at the Wayback Machine

Jeffries, Stuart (February 22, 2007). "Truth, lies and anti-semitism" . The Guardian. London. Retrieved May 5, 2010.

Scandale Française

The New York Times "Ambivalence as Part of Author's Legacy." Rothstein, Edward. Oct. 21, 2008.

Koelb, Tadzio (Autumn 2008). "Irène Némirovsky and the Death of the Critic" . The Jewish Quarterly. London. Retrieved March 13, 2011.

Benfey, Christopher (21 October 2007). "In the Heart of the Country" . The New York Times. p. 8. Retrieved 2 January 2013.

Schillinger, Liesl (2 October 2011). "Growing Up With Irène Némirovsky" . The New York Times. p. 12. Retrieved 28 January 2013. Further reading Lise Jaillant, "A Masterpiece Ripped from Oblivion: Rediscovered Manuscripts and the Memory of the Holocaust in Contemporary France" , Clio 39.3 (Summer 2010): 359–79. Olivier Philipponnat and Patrick Lienhardt, The Life of Irène Némirovsky: 1903–1942, London: Chatto & Windus, 2010. Translated by Euan Cameron. ISBN 978-0-7011-8288-5. Available in U. S. May 4, 2010. Jonathan Weiss, Irène Némirovsky: Her Life and Works, Stanford: Stanford University Press, 2006. ISBN 978-0-8047-5481-1. Élisabeth Gille, Le Mirador, Mémoires rêvées (by Nemirovsky's youngest daughter, a "dreamed biography" of her mother), Presses de la Renaissance (1992), ISBN 2-85616-629-6, Available in English from Knopf, Fall 2006. Gray, Paul (April 9, 2006). "As France Burned" . The New York Times. Retrieved August 10, 2008. Serge Klarsfeld, Le Memorial de la Deportation des Juifs de France, Paris, 1978. No pagination. Olivier Corpet and Garret White (editors), Woman of Letters: Irène Némirovsky and Suite Française (with a short story, "The Virgins" by Irène Némirovsky, Five Ties Publishing, September 1, 2008. ISBN 9780979472756. Angela Kershaw, Before Auschwitz: Irène Némirovsky and the Cultural Landscape of Inter-war France, Routledge , August 1, 2009. ISBN 9780415957229 Olivier Philipponnat, "The 'Ambiguities' of Irène Némirovsky"

(review of Angela Kershaw's Before Auschwitz: Irène Némirovsky and the Cultural Landscape of Inter-war France, 18 April 2013, translated into English by Susannah Dale. External links A Website Dedicated To Irène Némirovsky (in French) Site dédié à l'écrivain Irène Némirovsky Irene Nemirovsky at Random House Australia (in French) Université McGill: le roman selon les romanciers

Inventory and analysis of Irene Némirovsky's non-novelistic writings about novel Interview of Denise Epstein & Sandra Smith  WAMU American University Radio Jewish Literary Review: "Tell the full story of Irène Némirovsky" Author Profile at Persephone Books Critical reviews of Suite Française

Gray, Paul (April 9, 2006). "As France Burned" . New York Times. Retrieved 2008-08-10. Peter Kemp

in The Times Andrew Riemer in The Sydney Morning Herald A review

by: Paul La Farge

אירן נמירובסקי

'

אירן נמירובסקי (Irène Némirovsky;‏ 11 בפברואר 1903, קייב - 17 באוגוסט 1942, אושוויץ), סופרת וכותבת ביוגרפיות בשפה הצרפתית, נולדה באוקראינה להורים יהודים. נספתה בשואה. בשנת 2004 ראה אור ספרה סוויטה צרפתית המתאר את כיבוש פריז ואשר נשמר בסתר במשך כששים שנה בידי בתה, וזכה להצלחה רבה.

תוכן עניינים
1 חייה 2 גילוי ספרה "סוויטה צרפתית" 3 ספריה שתורגמו לעברית 4 קישורים חיצוניים חייה נמירובסקי נולדה למשפחתו של בנקאי יהודי אוקראיני עשיר, ליאון נמירובסקי. אמה לא גילתה בה עניין רב והתייחסה אליה בקרירות. בני הזוג נמירובסקי התגוררו בסנקט פטרבורג, רוסיה, ואירן טופלה על ידי אומנת צרפתייה, כמקובל באותם ימים. בזכות כך דיברה צרפתית ברמה של כמעט שפת אם. מאוחר יותר בחייה שלטה בשפות רבות, ביניהן יידיש, פולנית ופינית.

בעקבות המהפכה הרוסית, התגוררו הוריה במשך שנת 1918 בפינלנד, ובשנת 1919 עקרו לפריז, שם למדה בסורבון והתחילה לכתוב כשהיא בת 18 בלבד. בשנת 1926 נישאה בפריז למישל אפשטיין, בנקאי. הם נישאו בעירייה ולאחר מכן בבית הכנסת "מונטווידאו". לזוג נולדו שתי בנות: דניז (1929) ואליזבת (1937).

ספרה הראשון של אירן נמירובסקי "ילד הפלאים מרחוב-היהודים" פורסם בשנת 1928. הוא יצא לאור בתרגום לעברית של אליהו מייטוס בשנת 1946. הספר נגוע באוטואנטישמיות ונמירובסקי עצמה הסתייגה ממנו בחריפות ערב מלחמת העולם השנייה, באומרה למראיין צרפתי שהיא מתחרטת עליו ואינה רוצה בכלל לשמוע עליו.

בשנת 1929 פרסמה את הספר "דוד גולדר", סיפורם של בנקאי יהודי ובתו המיוסרת. הספר זכה להצלחה מיידית, ואף עובד לקולנוע בשנת 1930 על ידי ז'וליין דוביווייה. כתב היד לספר נשלח לבית ההוצאה לאור Grasset כשהוא חתום בשם "אפשטיין", והכתובת למשלוח תשובה הייתה כתובת של דואר שמור. הלקטור של ההוצאה לאור עשה מאמצים אדירים לאתר את המחבר, שאת כישרונו זיהה, ואף פרסם מודעה בעתון. אלא שנמירובסקי הייתה טרודה באותה עת בלידת בתה הראשונה. אנשי ההוצאה הופתעו לגלות שאת הספר המרשים כתבה אישה צעירה. בהתייחס לספרה זה, העיר זאב ז'בוטינסקי בראשית שנות ה-30 כי הכותבת נפלאה, אך דבריה (הכוונה ככל הנראה לתיעוב העצמי) אינם שווים כלום.

הרומן "Le Bal" משנת 1930, סיפור על בת שהתעללו בה ועל נקמתה, עובד לבמה ולמסך הגדול. נמירובסקי הפכה במהרה לסופרת מוכרת ונערצת. אף שזכתה להכרה רחבה כסופרת בולטת ומוכשרת, לרבות מצד סופרים אנטישמיים כמו רובר בראזיאק, לא זכו נמירובסקי ובעלה באזרחות צרפתית בשנת 1938, ככל הנראה בשל יהדותה. בשנת 1930 המירה נמירובסקי את דתה ונטבלה לנצרות קתולית. היא אף כתבה בכתבי העת "Candide" ו"Gringoire", שהיו ידועים בעמדות אנטישמיות, ייתכן משום שחפצה להסתיר את מוצאה היהודי.

כתוצאה מחוק מעמד היהודים, בשנת 1940 לא יכול עוד בעלה של נמירובסקי להמשיך בעבודתו בבנק, וספריה שלה לא יכלו עוד להתפרסם. עם התקרבם של הנאצים לשערי פריז, נמלטו בני הזוג לכפר Issy-l'Evêque במחוז בורגון. שתי הבנות נשלחו עוד קודם לבית משפחת האומנת שלהם בבורגונדי, בעוד ההורים נשארו תחילה בפריז - כי חששו לאבד את ביתם בפריז. כשנמלטו מן העיר בעצמם, הצטרפו אליהם הבנות. בכפר נאלצה נמירובסקי לענוד את הטלאי הצהוב.

ב־13 ביולי 1942 נעצרה נמירובסקי על ידי המשטרה הצרפתית בתור "חסרת נתינות ממוצא יהודי", בהתאם לתקנות משטר הכיבוש הגרמני. היא נעצרה בפיטיבייה (Pithiviers) ואחר כך גורשה למחנה ההשמדה אושוויץ. לפי התיעוד הרשמי של המחנה, נמירובסקי נפטרה ממחלת הטיפוס במחנה כעבור חודש.

בעלה, מישל אפשטיין, נשלח לאושוויץ זמן קצר לאחר מכן ונרצח בתאי הגזים.

גילוי ספרה "סוויטה צרפתית" נמירובסקי מוכרת כיום בעיקר בזכות ספרה שלא הושלם, "סוויטה צרפתית" אשר ראה אור לראשונה בצרפת בשנת 2004 בהוצאת Denoël. הספר מכיל שתי נובלות המתארות את החיים בצרפת בין ה-4 ביוני 1940 ו-1 ביולי 1941, תקופת הכיבוש הנאצי של פריז. הנובלות נחשבות יוצאות דופן משום שנכתבו במהלך התקופה שהן מתארות, ועם זאת ניכרת בהן בשלות רבה ותובנה עמוקה והן אינן רק בגדר יומן ביוגרפי פשוט. מבחינה זאת, הן מהיצירות הספרותיות הראשונות המתארות את מלחמת העולם השנייה.

בתה הבכורה של נמירובסקי, דניז, שמרה את המחברת שהכילה את כתב היד של הספר במשך כחמשים שנה מבלי לקרוא בה, בחושבה שזהו יומן של אימה שקריאתו תהיה קשה מנשוא. רק בשנות התשעים המאוחרות של המאה העשרים התכוננה למסור את ניירותיה של אימה לארכיון צרפתי, ומשום כך ניגשה לקרוא במחברת. עם גילוי תוכנה של המחברת, היא נמסרה לבית הוצאה לאור והייתה לרב-מכר בצרפת בשנת 2004. הספר זכה בפרס רנודו (Renaudot), שהוענק לראשונה למחבר לאחר מותו.

כתב היד שהשאירה נמירובסקי יוצר את המתאר של סיפור שהיה אמור להתפרש על פני חמש נובלות. שלוש הנובלות החסרות היו אמורות להתרחש בנקודת זמן מאוחרת יותר במהלך המלחמה.

בריאיון שנתנה ל-BBC בשנת 2006, אמרה בתה דניז, "האושר הגדול ביותר שלי הוא לדעת שקוראים בספר. זוהי תחושה נפלאה, כאילו השבתי את אמי לחיים. הדבר מראה שהנאצים לא הצליחו להרוג אותה באמת. זו אינה נקמה, כי אם ניצחון".

ספריה שתורגמו לעברית ילד הפלאים מרחוב היהודים, מצרפתית: אליהו מייטוס, הוצאת "עדית", תש"ו 1946. סוויטה צרפתית, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי; ‫ ירושלים : כתר, 2006. הנשף - דויד גולדר, תרגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת כתר, 2008. ג'זבל, תרגם מצרפתית: עמנואל פינטו. הוצאת רסלינג, 2008. כחום הדם, מצרפתית: חגית בת-עדה, כתר, 2009. חיי צ'כוב: רומן ביוגרפי, מצרפתית: עמנואל פינטו, הוצאת כתר, 2011. אדון הנשמות, מצרפתית: חגית בת-עדה, הוצאת כתר, 2011 זבובי סתיו, מצרפתית: חגית בת-עדה, הוצאת כתר, 2012. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירן נמירובסקי בוויקישיתוף האתר הרשמי המוקדש לאירן נמירובסקי סנדי פיטרמן-לואיס, אירן נמירובסקי , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) ריאיון רדיופוני עם בתה, דניז אפשטיין כובש, נכבש ופמינסטית , מתי שמואלוף, ynet, 25.4.2006 גבי לוין, הזוועות שידעה פאריס עוד לפני המלחמה , באתר הארץ, 26/03/08 אלישע פורת, סופרת הפלאים מרחוב היהודים , באתר הארץ, 15 בפברואר 2012 תמי ארד, תמי ארד ממליצה על אירן נמירובסקי , nrg ‏, 14/6/2009 אבי גרפינקל, כותבת כמו מיליון דולר (על אירן נמירובסקי) , בלוג באתר "רשימות", 30.10.2008 פטרישיה כהן, ניו יורק טיימס, מחוץ לסוויטה , פורסם בעברית בעכבר העיר, 18 במאי 2010 עופרה עופר אורן, גורלה של הסופרת היהודייה שלא חיבבה יהודים , בבלוג "סופרת ספרים", 20 בינואר 2015 קטע קול ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: צרפת האמיתית - אירן נמירובסקי , באתר iCast‏, 4 בספטמבר 2012 מכּתביה פרק ראשון מתוך "סוויטה צרפתית" , באתר כתר ספרים. ג'זבל, אירן נמירובסקי, פתיחת הספר , באתר הארץ, 19/11/08 פותחים ספר: אדון הנשמות , באתר הארץ, 30 במרץ 2011 פותחים ספר: כחום הדם , באתר הארץ, 12/10/09 על כתביה מאיה פלדמן, במלחמה כמו במלחמה? , ynet ‏, 05.05.06 עמרי הרצוג, ג'זבל, אירן נמירובסקי, צמא לוהט , באתר הארץ, 17/12/08 לנה שילוני, איזבל החדשה , באתר הארץ, 16/01/09 ליאור בצר, חיי צ'כוב , ביקורת ספרים, 25.06.2011 ליאור בצר, כחום הדם , ביקורת ספרים, 11.11.2009 גבי לוין, אש סמויה, על הספר "כחום הדם" , באתר הארץ, 19/10/09 גתית פז, בדם לבה, על "כחום הדם" , ynet ‏, 10.11.09

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%9F_%D7%A0%D7%9E...

Nacio el 11 de Febrero de 1903 en Kiev. Fallecio en1942 en Auschwitz, Dejo una gran obra literaria: Suite Francesa, David Golder, La vida de Chejov, Las moscas de otoño y otras. Casada con Michel Epstein, quien tambien muere en los campos al ir a buscarla.

Madre de 2 hijas quienes publicad s obra