Israel Belkind

Israel Belkind Dieser Artikel bedarf einer Überarbeitung: Nicht enzyklopädisch und nicht zeitgemäss (jüngste Quelle: 1927) Hilf mit, ihn zu verbessern, und entferne anschließend diese Markierung.

Israel Belkind Israel Belkind (* 14. April 1861 in Logoisk nahe Minsk; † 1929 in Berlin) war Pädagoge und einer der Gründer von Bilu, einer jüdischen Bewegung zur Besiedlung Eretz Israels noch vor Einsetzen des politischen Zionismus. Inhaltsverzeichnis [Verbergen] 1 Leben 2 Werke (Auswahl) 3 Literatur (Auswahl) 4 Weblinks Leben[Bearbeiten]

Er schloss sich als junger Student der Universität Charkow 1882 der Bilu-Bewegung an und ging noch im selben Jahr nach Palästina, wo er nach einem Aufenthalt in Mikwe Israel zu den Begründern des Moschawa Rischon leTzion gehörte und fortan regen Anteil an der jüdischen Kolonisation des Landes nahm. Entgegen seinen eigenen Vorstellungen sagte ihm die Landwirtschaft weniger zu und er betätigte sich als Schulgründer (1889 in Jaffa) und Lehrer an den verschiedensten Schulen in Palästina. Er hatte aus eigener Anschauung vorzügliche Kenntnis aller Landesteile. Im Jahr 1903 gründete und leitete er seither die kurzlebige Landwirtschaftsschule "Kirjat sepher", die, obwohl sie ursprünglich anders angelegt war, dann zur Unterbringung und Versorgung der Pogrom-Waisen von Chișinău eingerichtet wurde. Israel Belkind war auch literarisch tätig und beteiligte sich an verschiedenen hebräischen Sammelwerken. Später führte er ein unstetes Wanderleben, auch außerhalb Palästinas, und verlegte sich immer mehr aufs Schreiben (Sachbücher, Memoiren). Er starb in Berlin und wurde in Rischon leTzion beigesetzt. Werke (Auswahl)[Bearbeiten]

Asephath scheelath ha-cheschbon, Sammlung von Schulrechenaufgaben, Jerusalem 1896 Reschith jediath ktibath ha-arez, Lehrbuch der Erdbeschreibung, Jerusalem 1897 Diwre jeme ha-amim, Allgemeine Weltgeschichte in populärer Darstellung, Jerusalem 1897 ff. Literatur (Auswahl)[Bearbeiten]

Zitron, Lexikon Zioni, 1924 Wininger 1925 ff., Bd. I. + VI. (Ergänzung) Nathan Michael Gelber, Artikel Belkind, Israel, in: Jüdisches Lexikon, Bd. I., Berlin 1927 Weblinks[Bearbeiten]

Biographie Belkinds bei der Jewish Agency Biographie Belkinds bei der Jewish Virtuall Library Normdaten (Person): PND: 173160638 | LCCN: n84190316 | VIAF: 57024419 | Wikipedia-Personensuche Kategorien: Person (Zionismus)Person (Judentum)Geboren 1861Gestorben 1929Mann

Israël Belkind

Israël Belkind Israël Belkind (ישראל בלקינד) (1861-1929) fut un éducateur, un écrivain et l'un des fondateurs du mouvement Bilou. Sommaire [masquer] 1 Biographie 1.1 Le fondateur de la première école hébraïque 1.2 Vision de la question arabe en Palestine 2 Notes et références 3 Annexes 3.1 Bibliographie Biographie[modifier | modifier le code]

Israël Belkind naît en Russie en 1861. Il émigre en Terre d'Israël le 6 juillet 1882, à la tête d'un groupe de Bilouïm. Belkind travaille un premier temps à Rishon LeZion, puis passe à Guedera. Il dirige également le mouvement de protestation du Yishouv à l'encontre des représentants du baron Edmond de Rothschild. Le fondateur de la première école hébraïque[modifier | modifier le code] En 1889, il crée une école où l'enseignement est promulgué en hébreu et rédige en parallèle un livre pédagogique dans cette même langue. Israël Belkind fonde l'institut Shafia près de Zihron Yaakov, institut pédagogique d'agriculture destiné aux enfants rescapés du pogrome de Kishinev. C'est lui qui formule la version finale de l'hymne israélien Hatikvah. À l'issue de la Première Guerre mondiale, il contribue à l'émigration en Palestine d'orphelins rescapés des pogromes d'Ukraine. Vision de la question arabe en Palestine[modifier | modifier le code] À la fin de sa vie, il publie Les Arabes en Eretz Israël, livre dans lequel il avance l'idée d'une dispersion des Juifs après la destruction du temple par Titus est une "erreur historique"1 : « Les historiens de notre temps ont l'habitude de raconter qu'après la destruction du Temple par Titus les Juifs se dispersèrent dans tous les pays de l'univers et cessèrent de vivre dans leur pays. Mais là, nous nous heurtons à une erreur historique qu'il est nécessaire d'écarter pour rétablir la situation exacte des faits. » Selon lui, « les travailleurs de la terre restèrent attachés à leur terroir » et donc les colons sionistes qui s'installent en Terre d'Israël doivent s'attendre à rencontrer en Palestine « une bonne partie des fils de notre peuple [...] une partie intégrale de nous-même et la chair de notre chair »2 : les descendants des Juifs, convertis à l'Islam après la conquête. Il propose donc d'ouvrir les écoles hébraïques aux musulmans et de leur enseigner à la fois, l'arabe, l'hébreu et la culture universelle. Israël Belkind meurt en 1929 à Berlin, et en 1930 son corps est transféré en Terre d'Israël dans le cimetière de Rishon LeZion. Notes et références[modifier | modifier le code]

↑ Israël Belkind, Les Arabes en Eretz Israël (en hébreu), Tel-Aviv, Hameïr, 1928, p.8 ↑ Ibid., p.19 Annexes[modifier | modifier le code]

Bibliographie[modifier | modifier le code] Israël Belkind, Sur les traces des membres du Bilou. Souvenirs (en hébreu), Tel-Aviv, Misrad Habitachon, 1983 Israël Belkind, Les Arabes en Eretz Israël (en hébreu), Tel-Aviv, Hameïr, 1928

Portail d’Israël Portail d’Israël Catégories : Personnalité du sionismeNaissance en 1861Décès en 1929Écrivain de langue hébraïquePersonnalité de la première aliyah | [+]

srael Belkind From Wikipedia, the free encyclopedia Israel Belkind Israel Belkind.jpg Born 1861 Minsk, Russian Empire Died 1929 (aged 68) Berlin, Weimar Republic Occupation Educator, writer and historian Known for Organizing the First Aliyah Israel Belkind (1861–1929) was a Jewish educator, author, writer, historian and founder of the Bilu movement. A pioneer of the First Aliyah, Belkind founded the Biluim, a group of Jewish idealists aspiring to settle in the Land of Israel with the political purpose to redeem Eretz Yisrael and re-establish the Jewish State on it. Biography[edit]

Belkind was born in the region surrounding Minsk in Belarus, then part of the Russian empire. He received a Hebrew education from his father, who was a leader in the movement which promoted Hebrew education in Russia. Belkind also attended a Russian gymnasium and initially intended to attend university. However, the wave of anti-semitic attacks and pogroms against Jews in southern Russia on 1881 instead led him to become intensively involved in Zionist activities. Belkind organized the first organized group of Biluim on 21 January 1882, with the aim of promoting settlement in Ottoman Palestine. To this end, he invited a group of fourteen Jewish ex-university students from Kharkov to his home and together they formed the group which was originally called DAVIO, an acronym for the Hebrew words from Exodus, "Speak unto the children of Israel that they will go forward". Belkind later changed the name to BILU, an acronym for the words from Isaiah (2:5), "Beit Yaakov Lechu V'nelcha," ("House of Jacob, come and we will go"). The group shunned diplomatic or political channels, with their sole goal being to settle in Palestine.

The "Kol Israel Heverim" "Alliance" Boys' School, founded by Belkind in Jaffa, 1889 These first group of Bilu pioneers arrived at Palestine in July, 1882. He worked first in Mikveh Yisrael and Rishon LeTzion, and then moved to Gedera, the first official Bilu community. Belkind, however, was unable to adjust to agricultural labor, and therefore, devoted himself to education. His first teaching post was at a private school in Jaffa, and he then moved to Jerusalem where he taught at the Alliance Israelite Universelle. In 1904, Israel Belkind established an educational institute in the village of Meir Shfeya, which took in orphans from the Kishinev pogrom. This made it the first youth village in the country. He called it Kiryat Sefer. However, after two years of dispute with the Edmond James de Rothschild's emissaries at the colony, Belkind was prompted to move the children to Ben Shemen.[1] Belkind was the key leader in the Yishuv's protest movement against representatives of Baron Rothschild. After 1906, Belkind spent the remainder of his life wandering around Palestine and foreign countries. He published several textbooks while teaching, and continued to work as a writer. He also contributed many articles to contemporary journals and wrote popular articles on history. He was an editor of HaMeir, a monthly publication on settlement and the Yishuv. Israel Belkind eventually published his memoirs, "The First Steps of the Jewish Settlement in Palestine" (1918) in the United States during World War I. In 1928 he published a geographical work in Russian, The Land of Israel Today, as well as an anthropological work on the Palestinian Arabs in Hebrew, Arabs in Eretz Israel, a book in which he advances the ideas that the Palestinians are descended from the ancient Hebrews and that the dispersion of Jews after the destruction of the Temple by the Roman emperor Titus is a "historic error" that must be corrected, for it dispersed much of the land's Jewish community around the world, while those "workers of the land that remained attached to their land" were eventually converted to Christianity and then Islam. He therefore, argued that this historical wrong must be corrected by embracing the Palestinians as their own and proposed the opening of Hebrew schools for Palestinian Arab Muslims to teach them Arabic, Hebrew and universal culture.[2] Belkind died in 1929 in Berlin where he had gone to seek medical treatment and his body was transferred to the British Mandate of Palestine in 1930 to be interred in a cemetery in Rishon LeTzion. References[edit]

Jump up ^ Orphanage which became a youth village - Ynetnews, August 5, 2009 Jump up ^ Israel Belkind, "Arabs in Eretz Israel", Hermon Publishers, Tel Aviv, 1969, p.8 External links[edit]

Israel Belkind family album - Rishon LeTzion Authority control WorldCat VIAF: 57024419 LCCN: n84190316 ISNI: 0000 0000 6667 8480 GND: 173160638 Categories: 1861 births1929 deathsPeople from MinskImperial Russian JewsImperial Russian emigrants to the Ottoman EmpireBiluZionistsJewish writersJewish historiansJewish educatorsJews in Ottoman PalestineJews in Mandatory Palestine

ישראל בלקינד

ישראל בלקינד ישראל בֶּלְקִינְד (1861 – 28 בספטמבר 1929) מייסד תנועת הביל"ויים, מחלוצי העלייה הראשונה. מייסדה של גדרה, המושבה הביל"ויית הראשונה, ומחנך עברי. תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו 1.2 הקמת ביל"ו וההתיישבות בארץ ישראל 1.3 סוף חייו 2 תרומות למען החינוך 3 ספריו 4 אתרים לזכרו 5 קישורים חיצוניים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

נעוריו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בלקינד נולד בלהויסק (Лагойск) שבפלך מינסק ברוסיה הלבנה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, לשפרה ומאיר בלקינד. אחיו היה שמשון בלקינד אביהם של איתן בלקינד ונעמן בלקינד, לימים חבר במחתרת ניל"י. חונך לשפה העברית על ידי אביו, מנהיג התנועה לחינוך וקידום השפה העברית. הוא למד בגימנסיה רוסית ממשלתית במוגילב, ולאחר מכן באוניברסיטת חארקוב. בלקינד היה אחיה של אולגה חנקין אשתו של יהושע חנקין, ואחיה של פאני פיינברג אמו של אבשלום פיינברג ממקימי מחתרת ניל"י. הקמת ביל"ו וההתיישבות בארץ ישראל[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בעת לימודיו באוניברסיטה, בשנת 1882, כינס בלקינד קבוצת צעירים והקים את תנועת ביל"ו לעידוד העלייה לארץ. פירוש שמה של התנועה הוא ראשי תיבות של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו ב', ה). ביוני 1882 הנהיג בלקינד קבוצה של 14 ביל"ויים שעלו ארצה, מאורע שציין את תחילת העלייה הראשונה. תחילה הם עבדו בחקלאות בבית ספר מקווה ישראל, והתגוררו בבית ששכרו במרכז פרדסי יפו. מאוחר יותר עבר בלקינד לראשון לציון, אך נאלץ לעזוב אותה בשנת 1884, לאחר שהואשם בארגון התנגדות לפקידי הברון רוטשילד. הוא הקים את גדרה, המושבה הביל"וית הראשונה, אך מעולם לא הסתגל לחיי החקלאות ועזב. בין השאר, הוא השתתף בטקס הקמתה של המושבה רחובות ונתן לה את שמה. סוף חייו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] החל משנת 1906 נדד בלקינד בארץ ישראל, אירופה וארצות הברית ללא מקום מגורים קבוע. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בארצות הברית, ובשנת 1920 העלה לארץ יתומים יהודים מאוקראינה וניסה להקים עבורם בית ספר עברי, ניסיון שנכשל. בשנת 1929 נסע לברלין על מנת לקבל טיפול רפואי, ושם נפטר. גופתו הובאה לקבורה בראשון לציון. תרומות למען החינוך[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

ישראל בלקינד היה מחלוצי החינוך בארץ ישראל ותרם לו רבות. ב-1889 יסד בלקינד ביפו את בית הספר העברי הראשון שבו נלמדו כל המקצועות בשפה העברית. בלקינד שימש כמורה בבית ספר זה ומשנסגר בשנת 1892 לימד בבית הספר של כי"ח, אליאנס בירושלים. ב-1903 הקים במושבה מאיר שפיה שליד זכרון יעקב את בית הספר החקלאי "קריית ספר", ששימש ילדים פליטי הפוגרום בקישינב. בית הספר נסגר כעבור 3 שנים מפאת חוסר בתקציב והועבר ליישוב בן שמן. כישלון חרוץ נחל גם ניסיונו להקים בית ספר דומה בשפיה עבור יתומים מאוקראינה. מלבד עבודתו כמורה ובתי הספר שהקים, כתב בלקינד גם ספרי לימוד רבים בעברית, והיה מן החלוצים בתחום זה. הוא הרבה לפרסם מאמרים וחוברות בנושאי היסטוריה של עם ישראל, כגון "מלחמת היהודים ברומאים וחורבן ירושלים", או "איפה הם עשרת השבטים". ב1928 הקים את הוצאת "המאיר" לפרסום כתביו, ובזמן שהותו בארצות הברית הוציא ספר זיכרונות על צעדיו הראשונים של היישוב היהודי. ספריו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

1899 "דברי ימי העמים" חלקים א, העמים הקדמונים. ב, ימי הביניים. - דפוס ירושלים. 1916 "די ערשטע שריט פון ישוב ארץ ישראל" שני חלקים. 1927 "ארץ ישראל של זמננו". 2 חלקים. א, טבע הארץ. - דפוס א. איתן וס. שושני 1927 "מלחמות היהודים ברומאים" - הוצאת אחיאסף. 1928 "השומרונים והערבים אשר בארץ ישראל" -הוצאת המאיר. 1928 "החשמונאים או מלחמת החרות" - הוצאת המאיר. 1928 "היכן הם עשרת השבטים" - הוצאת המאיר. 1928 "ארץ ישראל בזמן הזה" - הוצאת המאיר. 1928 "ארץ ישראל" ספר לימוד גאוגרפיה של ארצנו - הוצאת המאיר. 1928 "מפת ארץ ישראל בזמן הזה" - הוצאת המאיר. ראשית ידיעת כתיבת ארץ אסיפת שאלות החשבון המים אתרים לזכרו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

רחובות רבים נקראו על שמו של בלקינד, בין השאר בתל אביב, ראשון לציון ורחובות. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

כתבי ישראל בלקינד בפרויקט בן-יהודה ישראל בלקינד, ‏הספר "ארץ ישראל", במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית ישראל בלקינד באלבום המשפחות - עדת ראשון לציון ישראל בלקינד, דבר, 29 בספטמבר 1929 קטגוריות: ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישובאנשי העלייה הראשונהאנשי ביל"ואנשי חינוך עברייםמשפחת פיינברג-בלקינדאישים שהועלו לקבורה בארץ ישראלמנהלי בית הספר חביב