Israel Mordechai HaCohen Kaplan, הי״ד

https://laad.btl.gov.il/Web/He/TerrorVictims/Page/Default.aspx?ID=3...

ישראל מרדכי הכהן קפלן זל, בן שמואל

נולד בתרס"ז, 1907, בן 22 במותו

התגורר בחברון. נהרג בפעולת איבה, בי"ח באב תרפ"ט, 24/8/1929, בתקופת המאורעות, בחברון

הובא למנוחת עולמים בחברון: אזור: א, גוש: א1, חלקה: 3, שורה: 50

הותיר: אח ואם

ישראל מרדכי הכהן מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 4

קורות חיים

נולד בשנת תרס"ז, בעיר וילקימיר, ליטא. נתייתם מאביו בעודנו ילד. התחיל את לימודיו ב"חדר". בזמן המלחמה, עם גירוש התושבים מהמקומות, שנעשו גיא-חויון למערכות קרב, גלה ישראל עם אימו לאסטרחן. רעב ומחסור מכריחים את הנער לעמול למחיה: הוא נודד מכפר לכפר למכור מלח, הטעון בשק על כתפיו הרכות.

עם גמר המלחמה חוזרים מגורשי ליטא למקומותיהם. ישראל-מרדכי נכנס בעיר מולדתו, וילקומיר, לישיבה, שאליה נשא את נפשו, הוא מתמסר לתורה בהתמדה גדולה, עולה מעלה מעלה, עד שנכנס לשיעור הרביעי, אשר הגאון רבי אריה רובין, מרא דאתרא, מרצה בו דברי הלכה. כעבור שנים אחדות הולך ישראל-מרדכי לישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ונמנה על תלמידיה המצוינים.

עם העברת הישיבה הזאת לחברון, בשנת תרפ"ד, עולה ישראל-מרדכי לארץ. וכאילו צומחים בו פה כוחות חדשים: שקדנותו אינה יודעת שבעה, כחו בתורה עולה והולך כאן כמעין המתגבר. יומם ולילה הוגה ישראל-מרדכי בתורה, מחדש בה חידושי אמת, נושא ונותן בהלכה כתלמיד-חכם ותיק, ורבים המביאים לפניו את שאלותיהם בסוגיות חמורות בתלמוד. גבה קומה הוא ישראל-מרדכי וחסון כאלון, בעל פנים אצילים, מתון בהליכותיו, שוקל כל מלה עובר להוצאתה מפיו; אולם, בשעה שהוא מתפלפל עם חבריו בפלפולי אוריתא, הרי הוא מזדקף במלוא קומתו, מתלהב כולו, מפיו לפידים יהלוכו, וכל עצמותיו אומרות מלחמה של תורה.

בשבת, י"ח באב, כשהמצב בעיר נעשה חמור מאד, עבר ישראל-מרדכי לביתו של אליעזר-דן סלונים; קוה למצוא פה מחסה ממתנפלים. ובשעה, שהסתערו הפורעים גם על הבית הזה, היה ישראל-מרדכי בין מחזיקי הדלתות מבפנים. הפורעים ירו באנשי הבית בעד החלונות, וכדור פגע בבטנו של ישראל-מרדכי. הוא הרגיש שמתקרב ובא הקץ לחייו הצעירים, וקרא לחבריו: "התחזקו! ואני כאשר אבדתי, אבדתי" ; התאמץ לעמוד ולא לזוז ממשמרתו, כששפתיו דובבות בחשאי תפלת-ודוי.

אולם, מחזיקי הדלתות לא עמדו זמן רב בפני כח ההמון המתנפל. הפורעים התפרצו ובאו אל הבית, "ערכו" את הטבח הנורא, והלמו בלהב חרב את ראשו של ישראל-מרדכי, שפצעו הראשון שתת דם רב. בנפלו ארצה כסה גופו את אריה-דב סנקין, שהתבוסס בשלולית של דם פצעיו. דמים בדמים נגעו. ישראל-מרדכי הוציא את נשמתו אל על, והציל במותו את חיי חברו אריה-דב.