Jacob Otto Pins

יעקב פּ‏ינְס Jacob Otto Pins (17 January 1917 – 4 December 2005) was a German-Israeli woodcut artist and notable art collector, particularly of Japanese prints and paintings.

Pins was born in Höxter, Germany, the son of Dr Leo Pins, a veterinarian, and his wife Ida Lipper. He moved to Palestine in 1936, on a student visa. His father tried to discourage him from studying art, believing it to be a poor choice financially. His younger brother Rudolph (born 1920) emigrated to the USA in 1934. Both of his parents died in the Riga ghetto in July 1944, his father having earlier been imprisoned in Buchenwald.

Pins first lived on a kibbutz, which was disbanded in 1941. He moved to Jerusalem and studied woodcut and linocut under woodcut master and painter Jacob Steinhardt, also a German immigrant, at his small private school. He lived in poverty in a tiny room, subsisting on a meager diet. He continued his studies at the new Bezalel Academy of Art and Design.

Pins bought his first oriental print in 1945, and acquired a house on Ethiopia Street, opposite the Ethiopian church, where he lived for the rest of his life. He continued collecting until his death and was one of Israel's foremost art collectors. HIs book on Japanese Pillar Prints, Hashira-e is the definitive work on the subject. His own artwork was heavily influenced by German expressionism and traditional Japanese wood block printing.

From 1956 to 1977, Pins taught at all Israel's leading art schools, most notably Bezalel, where he later became a professor. He was known as a demanding teacher, emphasising strong technical skills and discipline.

In the 1950s, Pins established Jerusalem's Artists' House, which fast became a centre for the city's artists to both meet and exhibit. It remains central to the city's artistic life.

He died in Jerusalem.

________________________________________________

[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%A4%D7%99%...]

יעקב פּ‏ינְס (17 בינואר 1917 – 4 בדצמבר 2005) צייר ואמן חיתוך עץ ישראלי יליד גרמניה. נוסף לאמנותו היה פינס אספן של אמנות יפנית. על יצירתו זכה בפרס ירושלים לאמנות בשנת 1962

ביוגרפיה

יעקב אוטו פינס נולד בשנת 1917 בעיר הקסטר שבגרמניה. על אף שמשפחתו הייתה דתית, נשלח פינס לבית ספר חילוני. בנוסף, קיבל חינוך יהודי ממורה פרטי. בנעוריו החל פינס להתעניין באמנות ולצייר, אל אף התנגדות משפחתו.‏

ב-1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל בגפו. הוריו, שלא הצליחו לקבל אישורי הגירה, נשלחו לגטו ריגה ונספו שם. בארץ ישראל הצטרף פינס ל"שיבולת", קבוצת חלוצים יוצאי גרמניה שפעלה בין השנים 1941-1938. בשנת 1939 חלה בפוליו. לאחר פירוק הקבוצה התגורר פינס בשדה ורבורג

בשנת 1941 החל ללמוד בבית הספר הפרטי של יעקב שטיינהרט בירושלים בעזרת מלגה שקיבל מן המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית. בירושלים התקרב פינס אל קבוצה של אמנים יוצאי גרמניה, שהיוו את המרכז האמנותי באותה עת בירושלים.‏

בשנת 1942 יצר לראשונה הדפסים בטכניקה של חיתוך לינולאום. יצירתו המוקדמת מאופיינת בהשפעת יצירתו של שטיינהרט. בנוסף, ניכרת גם השפעתו של וינסנט ואן גוך.‏ במחצית שנות הארבעים החל פינס לפתח סגנון עצמאי, שהתבטא בשימוש בלוחות בדפוס גדולים, בנטייה לשימוש בקומפוזיציות אקספריסיביות ובשילוב שבין חיתוך עץ ותחריט עץ.‏

ב-1945 החל להתעניין באמנות יפנית ובמיוחד בהדפסים יפניים ואף החל לאסוף הדפסים אלו. במהלך שנות החמישים הלכה והתחזקה השפעת אמנות זו על יצירתו. הדבר התבטא בניסיון לשילוב צבע בהדפסיו, בתמצות של המוטיב המרכזי ובשימוש בחללים ריקים בקומפוזיציה.‏ במהלך שנות החמישים זכה פינס להצלחה בינלאומית. תערוכה מיצירותיו הוצגה בשנת 1954 בסמית'סוניאן שבארצות הברית והדפסיו נרכשו לאוספי מוזיאונים כגון המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.‏ בשנת 1956 החל ללמד ב"בצלאל החדש" בירושלים, לאחר שלימד במכון אבני

מרבית הדפסיו של פינס נוצרו במספר מצומצם יחסית של העתקים. בראיון משנת 1971 הסביר פינס כי הדבר נבע ממחסור בנייר יפני ובעובדה כי הוא הדפיס את העותקים ללא מכבש דפוס

בנוסף להדפסיו יצר איורים לספרו של היינריך פון קלייסט - "מיכאל קולהאס" (1953) ולספרו של עמוס עוז "עד מוות" (1971). החל מסוף שנות השבעים הרבה ליצור ציורים בצבעי שמן, המאופיינים בשימוש במשטחי צבע גדולים

פינס נפטר בשנת 2005 בירושלים נקבר במעלה החמישה. בעיר הולדתו הקסטר שבגרמניה הוקם מוזיאון לזכרו, אליו הועבר עיזבונו האמנותי. פינס תרם למוזיאון ישראל את האוסף העשיר של אמנות מזרח אסיה, אותו בנה משנות הארבעים. המוזיאון מחלק מדי שנתיים לזכרו את פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי לאמן הממשיך את מורשתו