Joseph Mohliver

Dr. Joseph Mohliver

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 291). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/291

בן שלמה, נולד בי"ב חשון תרל"ג (1872) בעיר ראדום שבפולין. היה נכדו של הרב המפורסם מראשוני חבת ציון והציונות - ר' שמואל מוהליבר ובביתו התחנך. כשגדל - הוסמך לרבנות, והתחיל ללמוד שפות, וסבו ר' שמואל שלח אותו לצרפת לבית הספר הגבוה העליון לחקלאות במונפליה.

אחרי שהוכתר בתואר מהנדס-אגרונום בשנת 1894, עבר לקניגסברג שבגרמניה, ושם המשיך את למודיו, ובשנת 1900 הוכתר בתואר ד"ר לפילוסופיה ופדגוגיה.

לציונות נמשך עוד מילדותו, מבית סבו מורו, וכשקרא הרצל את קריאתו הגדולה נהיה לציוני והשתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון.

Son of Shlomo, was born on the 12th of Cheshvan 1873 in the city of Radom, Poland. He was the grandson of the famous Rabbi of Rishon Le Zion and Zionism - Rabbi Shmuel Mohilever and in his home was educated. When he grew up, he was ordained as a rabbi and began to study languages. His grandfather, Rabbi Shmuel, sent him to France to the High School of Agriculture in Montpellier.

After being crowned an agronomist in 1894, he moved to Konigsberg, Germany, where he continued his studies, and in 1900 he was awarded the title of Doctor of Philosophy and Pedagogy.

He continued to Zionism from his childhood, from the home of his grandfather Moro, and when Herzl read his great call he became a Zionist and participated as a delegate in the first Zionist Congress.

הרב ד"ר יוסף מוהליבר (מוהילבר; י"ב בחשוון ה'תרל"ג, נובמבר 1872, ראדום, האימפריה הרוסית – ט' באדר ה'תש"ג, 10 בפברואר 1943, ירושלים, פלשׂתינה-א"י) היה איש חינוך עברי.

מוהליבר נולד לשלמה בעיר ראדום שבאזור פולין (אז תחת שלטון האימפריה הרוסית), נכדו וחניכו של רבי שמואל מוהליבר. נסמך לרבנות, למד שפות ונשלח על ידו סבו ללימודים בבית הספר הגבוה לחקלאות במונפלייה שבצרפת. במהלך לימודיו היה מייסדי אגודת "עתידות ישראל", במשותף עם חיים מרגלית קלווריסקי ויהושע בוכמיל. בשנת 1894 הוסמך כאגרונום ועבר לקניגסברג שבגרמניה, שם סיים בשנת 1900 לימודי דוקטורט בפילוסופיה ופדגוגיה. במהלך תקופה זו ייצג את סבו כציר בקונגרס הציוני הראשון (1897).

בשובו לפולין היה פעיל בחוגים הציוניים בביאליסטוק, שבה שימש רב הקהילה בין השנים 1902–1915. מוהליבר ניהל את חברת "צדקה גדולה" ושימש יו"ר אגודת "חובבי שפת עבר", ניהל את תלמוד התורה על שם קלונימוס זאב ויסוצקי‎ והביא לייסוד ספרייה ציבורית בעיר. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה וכיבוש העיר על ידי גרמניה, נמלט לאודסה וחי בה בין השנים 1916–1920. באותה עת נוסד בה בית מדרש עברי למורים מרשת "תרבות", ומוהליבר התמנה למנהלו. בשנת 1918 השתתף באסיפה הלאומית היהודית (שבעקבות "חוק האוטונומיה הלאומית" שחוקקה הרפובליקה העממית של אוקראינה) בקייב.

עם סגירת בית המדרש על ידי השלטונות בשנת 1920, עלה מוהליבר לארץ ישראל ושימש בירושלים סגן מנהל בית המדרש העברי למורים (1920–1923) ומחליפו של שלמה שילר כמנהל הגימנסיה העברית בירושלים (1923–1943). פעילותו הציבורית נמשכה כיו"ר הציונים הכלליים ב' בירושלים ויו"ר מרכז הסתדרות המורים. מטעם הוועד הפועל הציוני נבחר ליו"ר הוועדה לסידור החינוך. בשנת 1931 השתתף כציר בקונגרס הציוני הי"ז.