Judge Ehud ben Gera

• Judges 3:15-30.

Ehud ben‑Gera (Hebrew: אֵהוּד בֶּן‑גֵּרָא‎‎) is described in the biblical Book of Judges as a judge who was sent by God to deliver the Israelites from the Moabite yoke. Contents

Biblical narrative

Ehud was sent to the Moabite King Eglon on the pretext of delivering the Israelites' annual tribute. He had blacksmiths make a double-edged shortsword about eighteen inches long, useful for a stabbing thrust. Being left-handed, he could conceal the sword on his right thigh, where it was not expected.

Once they met, Ehud told Eglon he had a secret message for him. Eglon dismissed his attendants and allowed Ehud to meet him in private. Ehud said, "I have a message from God for you", drew his sword, and stabbed the king in his abdomen. Eglon was eviscerated by the blow, which caused him to leak excrement;[2] he was so overweight that the sword disappeared into the wound and Ehud left it there. He locked the doors to the king's chamber and left. Eglon's assistants returned when too much time had elapsed and found the doors locked. Assuming that he was relieving himself, they waited "to the point of embarrassment" before unlocking the door and finding their king dead.

Ehud escaped to the town of Seriah in Ephraim. He sounded the shofar and rallied the Israelite tribes, who killed the Moabites, cutting off the fords of the Jordan River, and invaded Moab itself, killing about 10,000 Moabite soldiers.

After the death of Eglon there was peace in the land for 80 years.

Biblical criticism

Coogan argues that the story of Ehud was likely a folk tale of local origin that was edited by the Deuteronomistic historians. The Deuteronomistic historians “incorporated a variety of previously existing sources into their narrative of life in early Israel” and the story of Ehud is one such example of a “previously existing source” that has been edited to include “the cyclical pattern” typical of the stories of the major judges. This pattern consists of apostasy, hardship, crying out to the Lord, and rescue and it is clearly present in the tale of Ehud: apostasy and hardship occur in Judges 3.12, “The Israelites again did what was evil in the sight of the Lord; and the Lord strengthened King Eglon of Moab against Israel.” The “crying out to the Lord” and the subsequent rescue are evident in Judges 3.15: “but when the Israelites cried out to the Lord, the Lord raised up for them a deliverer, Ehud son of Gera.” The rather lively and humorous tale is ended with the refrain of “and the land had rest 80 years,” (Judges 3.30) an editorially constructed ending typical to Gideon (biblical figure) and other “major” judge stories in the book of Judges.

אהוד בן גרא

אהוד בן גרא הוא דמות מקראית, היה מראשוני השופטים של ישראל בתקופת השופטים. על פי הנאמר בספר שופטים פרק ג' פסוק טו אהוד הינו משבט בנימין כפי שנאמר "אהוד בן גרא בן הימיני" וכן על פי דברי הימים א', ח' ג'

רקע

לפי המסופר בפרק ג' בספר שופטים, בני ישראל עשו הרע בעיני אלוהים, ובשל כך סייע ה' לעגלון מלך מואב, להשתלט על שטחים בהם ישבו אחדים משבטי ישראל ולשעבד את יושביהם.

במקרא עצמו מוזכרת "עיר התמרים", היא יריחו, כעיר שנכבשה על ידי המואבים, וכנראה השתלטו הם גם על שטחים נרחבים בעבר הירדן המזרחי, ועל אזור ההר בעבר הירדן המערבי. עגלון נעזר בעמלקים ועמונים לשם כיבוש ישראל.

על פי המסופר, היו בני ישראל תחת שלטונו שמונה עשרה שנים. בני ישראל זעקו לה' בבקשת עזרה, "וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי" (שופטים ג' ט"ו), להצילם מיד המואבים.

ההתנקשות בעגלון

על פי המסופר בספר שופטים, אהוד נקט בפעולה נועזת כדי להציל את ישראל. הוא החליט להתנקש במלך מואב בארמונו, ולהתחיל במלחמה מיד אחר כך, כאשר במחנה האויב ישנו בלבול ומורך לב, עקב הפגיעה במנהיגם.

הוא הכין חרב פיפיות (חרב בעלת להב משני צידיה; רוב החרבות בעת העתיקה היו חדות רק מצד אחד), שהייתה קצרה מאוד, כדי שיוכל להחביא אותה מתחת לבגדיו. אהוד, שהיה איטר יד ימינו (שמאלי), נשא את החרב בצד ימין כדרך אנשים שאינם מתכוונים להשתמש בה, ולכן היה יכול לגשת למלך חמוש מבלי שיעצרו בעדו.

אהוד נשלח בראש משלחת של בני ישראל להביא מנחה לעגלון. לאחר הגשת המנחה, אמר לו שיש לו אליו דבר סתר כדי שעגלון ירחיק מעליו את השומרים. לאחר מכן הוא אומר לו שיש לו דבר אלוהים, והמלך קם מתוך יראת כבוד (על פי פרשנות חז"ל, עגלון תוגמל על יראת הכבוד שלו לאלוהים בכך שדוד היה מזרעו). אהוד התקרב אל המלך ודקר אותו בביטנו באמצעות החרב. החרב נבלעה כולה בתוך ביטנו של עגלון שהיה שמן מאוד.

אהוד יצא אל המסדרון, נעל את הדלת ונמלט אל השעירה (דרום הר אפרים, כנראה). עבדי המלך לא ראו את אהוד נועל את הדלת, וסברו כי הדלת נעולה כיוון שהמלך עושה את צרכיו. כאשר ראו שחלף זמן רב והמלך אינו פותח את הדלת, הם פתחו אותה וראו שהמלך מת.

המלחמה במואבים

בינתיים הגיע אהוד אל הר אפרים, שם תקע בשופרו ופלש לעיר מואב יחד עם צבא גדול. אהוד בן-גרא וכל צבאו נלחמו במואבים, והכו בהם כעשרת אלפים איש. בעקבות הניצחון והמורא הגדול שהטיל אהוד על המואבים, שרר שלום באזור זה שמונים שנה.