Justin Brooks Verlander

Justin Verlander is an American professional baseball pitcher for the Houston Astros of Major League Baseball (MLB). He has also played for the Detroit Tigers of MLB. From Manakin-Sabot in Virginia, Verlander attended Old Dominion University (ODU) and played college baseball for the Monarchs. He broke the Monarchs' and Colonial Athletic Association's career records for strikeouts. At the 2003 Pan American Games, Verlander helped lead the United States national team to a silver medal.

The Tigers selected Verlander with the second overall pick of the 2004 MLB draft. He made his major league debut with the Tigers in 2005 playing there for 12 years as the ace in their starting rotation, as a key figure in four consecutive American League (AL) Central division championships (from 2011 to 2014) and two AL Pennants (in 2006 and 2012). He is among the career pitching leaders for the Tigers, including ranking second in strikeouts (2,373), seventh in wins (183), and eighth in innings pitched (2,511). The Tigers traded Verlander to the Astros before the 2017 trade deadline, and he went undefeated in his first five starts heading into the postseason. He was named ALCS MVP, and was co-winner of the Babe Ruth Award as the Astros won the 2017 World Series. In 2018, Verlander became the 114th pitcher in major league history to earn 200 career wins, also becoming the 20th-fastest to reach the milestone (412 starts).In 2019, Verlander became the sixth pitcher in MLB history to throw three career no-hitters and struck out his 3,000th batter, becoming the 18th pitcher in major league history to do so.

Verlander is an eight-time MLB All-Star and has led the AL in strikeouts five times, and in wins three times. He was the AL Rookie of the Year in 2006, and in 2007 pitched the first no-hitter at Comerica Park versus the Milwaukee Brewers. In 2009, he led the AL in wins and strikeouts, both for the first time. Verlander produced his most successful season in 2011, including his second career no-hitter versus the Toronto Blue Jays. By season's end, Verlander won the Pitching Triple Crown, the AL Cy Young Award unanimously, the AL Most Valuable Player (MVP) Award, and the Sporting News Player of the Year Award. In 2019, Verlander had his first career 300-strikeout season and won his second Cy Young award. (Wikipedia, CC BY-SA)

Sources

• "Justin Verlander." Wikipedia, revision of 26 April 2021. < link > Accessed 2 May 2021.

ג'סטין ברוקס ורלנדר

' (באנגלית: Justin Brooks Verlander, נולד ב-20 בפברואר 1983) הוא מגיש בייסבול מקצועי המשחק בקבוצת יוסטון אסטרוס של האמריקן ליג במייג'ור ליג בייסבול.

בשנת 2006 זכה בתואר רוקי השנה. ב-12 ביוני 2007 היה הראשון להגיש משחק חסר חבטות בקומריקה פארק (משחק חסר חבטות הוא משחק בו איש מהקבוצה היריבה לא מצליח לקבל חבטה מוצלחת. בניגוד למשחק מושלם, בחסר חבטות התבצעו טעויות וגישות חופשיות, ולא כל 27 החובטים נפסלו זה אחר זה), בעודו מקבל 12 סטרייקאאוטים ומוליך 4. את חסר החבטות השני שלו קיבל ברוג'רס סנטר של הטורונטו בלו ג'ייז, בעודו מגיש רק ל-27 חובטים, אך הוליך אחד והוציאו בהוצאה כפולה, כך שלא היה זה משחק מושלם. ב-2011 זכה ורלנדר בפרס הסיי יאנג וכן ב-MVP של ה-MLB, דבר נדיר למגיש בתקופה המודרנית לזכות בו. כמו כן, היה אולסטאר 5 פעמים ואלוף הסטרייקאאוטים פעמיים.

תוכן עניינים 1 קריירה מקצועית 1.1 2006 1.2 2007 1.3 2008 1.4 2009 1.5 2010 1.6 2011 1.7 2012 2 מאפייני זריקה 3 פרסים, עיטורים והישגים 4 קישורים חיצוניים קריירה מקצועית 2006 אף על פי שנקרא למייג'ור ליג ב-2005, את עונתו המלאה הראשונה שיחק ב-2006. את העונה סיים עם 17 ניצחונות ו-9 הפסדים, עם ממוצע (ERA) של 3.63 נקודות (לקבוצה השנייה), בעודו מקבל 124 סטרייקאאוטים ב-186 אינינגים. במשחק נגד האוקלנד אתלטיקס, היו ורלנדר ושני עמיתיו לקבוצה הטריו היחיד להגיש כדור במהירות 100 מיילים לשעה (160 קמ"ש) מאותה הקבוצה באותו המשחק. הוא אפשר גניבה של בסיס יחיד בעונה, בעודו מוציא 7 רצים בתפיסתם בין הבסיסים. הוא הפך למגיש הטירון הראשון לנצח ב-10 משחקים לפני סוף יוני, דבר שהובילו לזכות בפרס טירון השנה. במשחק הראשון של הוורלד סיריס אותה שנה, הפכו ורלנדר ואנטוני רייס לשני הטירונים היחידים להתחיל משחק אחד נגד השני בוורלד סיריס.

2007

ורלנדר ועמיתיו חוגגים לאחר חסר החבטות ההצלחה המשיכה ב-2007, בעוד שורלנדר ניצח ב-18 משחקים והראה ממוצעים של 3.66 נקודות למשחק, יחד עם 183 סטרייקאאוטים ב-201.2 אינינגים. ב-12 ביוני הגיש ורלנדר את חסר החבטות הראשון שלו, נגד המילווקי ברוארס, בעודו מגיש 102 מיילים לשעה.

2008 עונת 2008 הייתה העונה הגרועה ביותר של ורלנדר. הוא הפסיד 4 משחקים ברצף לפני הניצחון הראשון שלו. את העונה סיים עם 11 ניצחונות בעודו מוביל את הליגה בהפסדים, עם 17 וממוצע של 4.84 נקודות למשחק.

2009

ורלנדר מגיש, מראה את הרמת הרגל הידועה שלו עונת 2009 הייתה סוג של ריבאונד לעונה הקודמת. את העונה סיים עם 19 ניצחונות ו-9 הפסדים, עם שיא אישי של 3.45 נקודות למשחק והוביל את המייג'ור ליג בייסבול בסטרייקאאוטים עם 269. ורלנדר סיים שלישי בהצבעת הסיי יאנג.

2010 בתחילת העונה חתם ורלנדר על הארכה של חמש שנים בשווי 80 מיליון דולר. פעם נוספת ניצח ב-10 משחקים לפני משחק האולסטאר, פעם רביעית בה ניצח מספר כפול מהרגיל עד לאותה התקופה. ב-18 בספטמבר ניצח במשחק ה-17 שלו נגד השיקגו וייט סוקס, כך הפך לאחר המגישים היחידים לנצח 17 משחקים ב-4 מ-5 העונות הראשונות שלהם. הוא סיים את העונה עם 9–18 וממוצע של 3.37 נקודות למשחק.

2011 שנת 2011 הייתה עונת הזוהר של ורלנדר. ב-22 באפריל הוא קיבל את הסטרייקאאוט ה-1000 שלו בניצחון נגד השיקגו וייט סוקס, והפך לטייגר ה-15 לעשות כן. ב-7 במאי הגיש את חסר החבטות השני שלו, נגד הטורונטו בלו ג'ייז, בעודו מקבל 4 סטרייקאאוטים ומוליך רק את ג'יי.פי. ארנסיביה, השחקן היחיד שהגיע לבסיס ולבסוף הוצא בהוצאה כפולה. במהלך המשחק זרק ורלנדר כדור במהירות 101 מייל לשעה. במשחק הבא שלו, נגד הקנזס סיטי רויאלס לקח חסר חבטות לאינינג השישי, בו נתן טריפל לאחד החובטים. עם זאת, לורלנדר היו 15.2 אינינגים בהם הגיש משחק ללא נקודות. ב-14 ביוני לקח עוד חסר חבטות, הפעם לאינינג השמיני נגד הקליבלנד אינדיאנס בוא וויתר חבטה. הוא המשיך עד סוף המשחק, מרשה רק 2 חבטות מוצלחות. בהתחלה הבאה שיחק עוד משחק מלא, רק שהפעם הרשה הום ראן אחד. ב-25 ביוני קבע שיא אישי עם 14 סטרייקאאוטים נגד האריזונה דיאמונדבקס. ב-3 ביולי נבחר לקבוצת האולסטאר הרביעית שלו, אך לא השתתף במשחק עקב לוח זמני משחקיו. ב-31 ביולי לקח חסר חבטות לאינינג השמיני פעם נוספת, עד שוויתר חבטה אחת בעודו מוליך 2 ועושה 9 סטרייקאאוטים. ב-11 באוגוסט הוא ניצח במשחק ה-100 בקריירה שלו, נגד הקליבלנד אינדיאנס. ב-27 באוגוסט הפך לשחקן היחיד במייג'ור ליג לקבל 20 ניצחונות בעונה הנוכחית. בסוף העונה היה לורלנדר את הכתר המשולש של ההגשה - ראשון בניצחונות (24), סטרייקאאוטים (250) וממוצע נקודות למשחק (2.40). בסוף העונה זכה גם בפרס הסיי יאנג וכן ב-MVP של ה-MLB. כמו כן הוכרז שיהיה שחקן האריזה של משחק הווידאו MLB 2K12.

2012

ב-18 במאי לקח ורלנדר חסר חבטות נוסף לאינינג התשיעי, בו ויתר חבטה עם אאוט אחד. זה היה המשחק המלא ה-16 בקריירה שלו, והראשון בו הייתה רק חבטה אחת (בדרך כלל היו רק שתי חבטות או בלי חבטות כלל). ב-1 ביולי נבחר למשחק האולסטאר החמישי שלו, יחד עם עמיתיו פרינס פילדר ומיגל קבררה. ורלנדר התחיל את המשחק, ובאינינג אחד ויתר 4 נקודות וממוצע הנקודות למשחק ההוא היה 45.00, אך הדבר לא שינה דבר בעונה הרגילה. בבחירה היה ורלנדר 5–9 עם ממוצע של 2.58 נקודות למשחק.

מאפייני זריקה ורלנדר ידוע ביכולתו לשלוט במהירות ה-fastball שלו. כאשר יזרקו ראשון, הממוצע יהיה 94.7 מייל לשעה. כאשר יזרקו לסטרייק שלישי, פוגעת הזריקה פעמים רבות ב-100 מייל לשעה עם ממוצע של 97.0 מייל לשעה. כמו כן הוא זורק slider בין 80–85 מייל לשעה, curveball בין 78–81 מייל לשעה, ו circle changeup בין 85–88 מייל לשעה.

פרסים, עיטורים והישגים טירון השנה של האמריקן ליג (2006) טירון השנה של בייסבול אמריקה (2006) בחירת השחקנים לטירון הכי בולט (2006) מגיש חסר חבטות (2007, 2011) אלוף אחוז הניצחונות (2007) מגיש החודש של האמריקן ליג (מאי 2009) אלוף הסטרייקאאוטים של האמריקן ליג (2009, 2011) אלוף הניצחונות של האמריקן ליג (2009, יחד עם סי.סי. סבאת'יה ופליקס הרננדז) סיי יאנג (2011) MVP של המייג'ור ליג בייסבול מגיש 16 משחקים מלאים 1,381 סטרייקאאוטים (9 באוגוסט 2012 קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'סטין ורלנדר בוויקישיתוף Twitter logo initial.svg ג'סטין ורלנדר , ברשת החברתית טוויטר Instagram logo 2016.svg ג'סטין ורלנדר , ברשת החברתית אינסטגרם https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7...

--------------------------------------------------------

Justin Brooks Verlander was born on February 20, 1983 in Manakin-Sabot, a short ride from Richmond in Virginia. Justin formed a tight-knit family with his parents Richard and Kathy and his brother Benjamin. Once when asked to name the most impressive person he ever met, Justin didn't hesitate to answer: his father.

Richard was a union negotiator in the communications industry, serving as president of the Communications Workers of America. He also knew baseball, and saw tremendous potential in Justin.

Indeed, from the first time the youngster picked up a ball, he seemed to be destined for greatness on the pitcher’s mound. With the help of his father, Justin developed major-league mechanics. To this day, Richard recalls a day when his son demonstrated just how strong his arm was. The elder Verlander picked up a rock and heaved it halfway across a large pond. Young Justin picked up a similar stone and, to the astonishment of his dad, cleared the pond.

When Justin was nine, he started pitching at the youth level. He had the velocity but not always the patience or control. He could fire the ball faster than any of the other kids—he just wasn’t sure where it was going. Justin walked a lot of hitters and plunked plenty of others as well. Parents complained that he was a menace on the mound. Kids on other teams sometimes refused to step into the batter’s box against him, while others became so disheartened that they quit playing entirely.

After his father, Justin's hero was Hall of Famer Nolan Ryan. In many ways, Justin’s ascent as a hurler followed the same path. Like the Ryan Express, the hard-throwing righty slowly but surely acquired the command he needed on his fastball and off-speed deliveries. By the time he entered Goochland High School, Justin was already varsity material. Not that this meant much in the Bulldogs baseball program. The school was not known for producing major-league talent. In fact, when Justin asked a 10th-grade friend for a loan of 50 cents, he promised to repay the money, plus one-tenth of one percent of his future pro signing bonus. Five years later, Justinwrote out an “interest” check for the amount of $3,120 in a moment that would have brought tears to Tony Soprano‘s eyes.

Justin was the best pitcher in the Richmond area. As a senior in the spring of 2001, he dominated the competion throughout the Mid-Atlantic region, striking out 144 batters in 72 innings and posting a 0.38 ERA. But despite a low-90s fastball and increasingly good control, Justin failed to attract serious attention from big league scouts. With no contract in the offing, he decided to play college ball.

Justin turned down a scholarship from Duke, opting instead for nearby Old Dominion University. There he proceeded to rewrite the school's record books. Justin spent three years with the Monarchs. He earned honors as the Colonial Athletic Conference Rookie of the Year and was a two-time CAC All-Star.

In his first year of college ball, Justin was masterful. His 1.90 ERA was the lowest in the conference, and he came within one K of the ODU mark, fanning 137 in 113.2 innings. Justin did set one strikeout record, however, when he whiffed 17 against James Madison. Named a First Team Freshman All-American by Collegiate Baseball and Baseball America, he finally began to get noticed by the baseball world. Justin was even invited to try out for Team USA. One of the keys to his success was a new lifting regimen—something he had not done in high school—which added five mph to his heater.

As a sophomore in 2003, Justin went 7-6, leading the CAC with 139 strikeouts in 116 innings. He also posted a team-best 2.40 ERA. But it was the experience he picked up over the summer for Team USA that paid even bigger dividends. Pitching against powerful international squads, Justin went 5-1 with a 1.29 ERA and helped America capture the silver medal at the Pan American Games.

Heading into the 2004 campaign, Justin was a known—and feared—commodity throughout college baseball. Now at his full height of 6-5 and weighing more than 200 pounds, he was coming close to triple-digits on the radar gun with his fastball. Hitters in the CAC were helpless against him. He matched his frosh record by striking out 17 again against JMU, fanned 16 against Virginia Commnwealth, and sat down 10 or more seven other times. Old Dominon often saved Justin for games against nationally ranked opponents. He delivered four victories in those situations, including impressive wins over Virginia and Rutgers. Justin finished the season at 7-6 and led the conference with 151 strikeouts in 106 innings.

	 No longer ignored by the scouts, Justin was selected second in the '04 draft (after high schooler Matt Bush) by the Tigers. With several good young arms already in the system, including Jeremy Bonderman, Detroit felt it had the makings of an outstanding rotation. First, however, the team had to sign Justin.

He hired agent Mike Milchin of SFX to negotiate a contract. Throughout a frustrating summer, the two parties were miles apart. With less than two weeks to go before Justin's rights expired, Milchin refused to budge on behalf of his client. The Tigers, in turn, announced that they no longer had any interest in signing him. That's when Justin’s dad stepped in and revived the deal. He and scouting director Gene Smith worked out a contract that included a $3.1 million bonus.

Justin joined the Tigers for the 2005 season, opening the year at Class-A Lakeland. In 13 starts, he went 9-2 with 104 strikeouts and a 1.67 ERA. The book on the tall righthander said he was raw, but hitters in the Florida State League didn't believe it. Nor did the Tigers, who bumped Justin up to Class-AA Erie. There, he reeled off nearly 25 scoreless innings to earn a promotion to the big club, where he started the second game of a day-night July 4 doubleheader against the Cleveland Indians. Justin worked into the sixth inning and took the loss, allowing four runs on seven hits. He was immediately sent back to Erie.

He didn’t stay there for long. After two sparkling weeks, Justin was called back to the Tigers and pitched against the Minnesota Twins on July 23, allowing five runs in six innings. In between, he started the Futures Game in Detroit, tossing a scoreless inning.

The Tigers kept a close eye on Justin the rest of the way. When he complained of shoulder tightness in early August, they shut him down for the season. Despite the premature end to his year, Justin was named the FSL’s best pitching prospect and was also rated as having the circuit’s best fastball, breaking ball, and control. Baseball America later named him the top prospect in the Detroit organization.

Justin reported to Lakeland for spring training in 2006 with a good shot at making the Detroit starting rotation. After convincing new manager Jim Leyland that he was ready, Justin was named the #5 guy—not a ringing endorsement, but it was the shot he wanted.

The Tigers surprised everyone in baseball by starting fast and building a lead on the defending champion Chicago White Sox in the AL Central. Pudge Rodriguez was supplying timely hitting and veteran leadership behind the plate, Magglio Ordonez appeared to be back in top form, and Bonderman and Kenny Rogers helped anchor a solid staff. But more than anyone on the roster, Justin proved the difference-maker in the first half. His poise, control and stamina made him one of the top pitchers in baseball.

Justin showed he was a special hurler when he went the distance on May 23, shutting out the Kansas City Royals, 8-0. He allowed only five hits, and two of those came in the ninth. With Leyland on the top steps of the dugout ready to go to his bullpen, Justin registered the final two outs. With the victory he ran his shutout streak to 17 innings.
Justin won his last three starts in June to run his record to 10–4. No rookie in history had reached double-digits in the win column by the end of June. The Tigers built a solid lead over the summer in the AL Central, but lost their final five games. They held on for the Wild Card. Justin seemed to run out of gas toward the end of the year, but finished with 17–9 record.

Justin started Game 2 of the ALDS against the New York Yankees and was sailing along until Johnny Damon hit a three-run homer. Justin left the game on the short end after six innings, but the Tigers came back to win 4–3. They won the series in four and moved on to play the Oakland A’s in the ALCS. Justin started and won Game 2. Detroit staked him to a 7–3 lead, and he left after giving up a homer to Eric Chavez in the sixth inning.

In the World Series against the St. Louis Cardinals, Justin started the opener against Anthony Reyes. It marked the first time two rookies had faced off in Game 1 of the Fall Classic. Justin struck out eight batters in five innings, but the Cardinals touched him for seven runs, and he took the loss. Justin took the mound again in Game 5 and was better, but not good enough. He gave up three runs (one earned) in six innings, as St. Louis won 4–2 to close out the series.

Justin’s lack of sharpness in the postseason concerned some as spring training began in 2007. Would he fall prey to the dreaded Sophomore Jinx? Justin answered that question on June 12, when he pitched one of the most awe-inspiring games in team history. Justin struck out 12 Brewers and registered as high as 102 on the radar gun as he no-hit Milwaukee in a 4–0 victory.

Justin continued to roll, racking up 10 wins again by the All-Star break. This time he appeared in the Midsummer Classic, hurling one inning in a 5–4 victory by the American League. Justin was sharp all year. He finished with an 18–6 record and led the AL with a .750 winning percentage. Justin also topped the league in hit batters and wild pitches. He was not a guy batters dug in against!

After two seasons in which Justin took major steps forward, 2008 was a step backward for him. He led the AL with 17 losses and saw his ERA balloon more than a run a game to 4.84. The entire team played in a funk. After a respectable second-place finish in 2007, the Tigers sank to fifth in the division.