Leo Giacomo Levi

Leo Levi (1912 - Jerusalem, 1982) Italian musicologist was the first to study the oral musical traditions of Italian Jewry. Grandson of a rabbi, Levi’s attempt to submit a Ph.D thesis at the University of Turin on the music in Italian synagogues was thwarted by the rise to power of Fascism and the spread of anti-Semitism in Italy. He was arrested on two occasions during his university studies for subversive activities. A fervent Zionist, he emigrated to Palestine in 1936. He returned to Italy after WWII and dedicated himself to the study of Italian-Jewish music. He collaborated with the Centro Nazionale Studi di Musica Popolare at the National Academy of Santa Ceciliain Rome and with other Italian ethnomusicologists working in the field, such as Giorgio Nataletti. He was an active part of the project of field recordings done by the RAI (the Italian Radio and Television service) to collect and preserve traditional Italian music, the results of which are preserved in the Santa Cecilia archives. He was a research fellow at the Jewish Music Research Centre of the Hebrew university in Israel. Some of his research is available on a 2001 CD entitled Italian Jewish Musical Traditions from the Leo Levi Collection (1954-1961); recording number AMTI CD 0102 of the Jewish Music Research Centre and the Accademia Nazionale di Santa Cecilia, Rome. ( Wikipedia 2007)

מרישומי עמנואל לוי

ליאו לוי (1912 - 1982) היה פעיל בתנועה הציונית האיטלקית וארגן את "מחנות קיץ" שתרמו לחיזוק היהדות והציונות בקרב הצעירים היהודים. הוא פעל גם במישור הפוליטי, הן של יהודי איטליה - השתתף במפגש שהיה בליבורנו והן בישראל - השתתף במפגשים של "תנועות השלום". היה מוזיקולוג והתמחה בהקלטת "ניגונים ליתורגיים" של יהודי ארצות אגן הים התיכון בכלל ויהדות איטליה בפרט וחקר את מוצאם.

תולדות המשפחה

מקור משפחתו של ליאו לוי הוא בגוריציה שבצפון מזרח איטליה, אם כי הוא עצמו נולד בקזאלה מונפראטו שבפיימונטה. אביו היה ד"ר יוסף לוי, רב הקהילה של קזאלה מונפראטו. בגיל 11 התייתם מאביו ואת עיקר חינוכו היהודי קיבל בטורינו מסבו, הרב ג'אקומו בולאפיו, שהיה רבה של הקהילה במשך למעלה משלושים שנה. טורינו הייתה בעת ההיא בירתו האינטלקטואלית והבורגנית של בית סאבויה, לימים מקום מושבו של מלך איטליה, ומרכזה של תנועת התחייה האיטלקית שהובילה לאיחוד איטליה ב-1870.

כסטודנט למד בשתי אוניברסיטאות בו זמנית, בטורינו (בלשנות מוזיקולוגיה) ובבולוניה (חקלאות). בשנים 1931 – 1933 למד בלשנות אצל פרופ' ברטולדי ותולדות המוזיקה אצל פרופ' ג'נטלי באוניברסיטת טורינו. וסיים לימודי מוזיקה בכינור. בשנת 1932 הוא נבחר לייצג את מחוז פיימונטה בתור אחד מזוכי פרס מוסוליני. לקראת עלייתו לארץ ישראל הוא למד חקלאות וקיבל תואר דוקטור (חקלאות) מאוניברסיטת בולוניה. את השפה העברית למד באופן עצמאי.

בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ובהזדמנות ראשונה נשא נאום בעברית צחה בפני קהל מאזינים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד בחקלאות, הדריך נוער עולה מאיטליה. הורה בבתי ספר תיכוניים, והיה בשליחויות רבות מטעם הסוכנות היהודית באיטליה. בשנת 1953 חזר לאיטליה. השתלם במוזיקולוגיה בבית הספר הגבוה למוזיקה עתיקה ופליאוגרפיה מוזיקלית אצל פרופ' מונטירסו שלי מאוניברסיטת פארמה באיטליה.

בשנים 1960 – 1963 היה חבר חוקר במרכז לחקר המוזיקה העממית שליד האקדמיה הלאומית סנטה צ'יצ'יליה ברומא, כיהן בתור סגן יושב ראש המרכז הבינלאומי למוזיקה מסורתית ליטורגית שליד אונסק"ו.

בנו, ד"ר יוסף לוי, משמש כרב ראשי של פירנצה וסיינה בטוסקנה, נכון ל-2007.

מתחילת שנות השלושים ואילך היה לוי אחת הפעילים בתנועה הציונית באיטליה. יש מעולי איטליה, הנמצאים בארץ, המרגישים, עד היום, שהם חווים לו את החלטתם לעלות לארץ ישראל. בכך הוא המשיך ויישם את דרכו של אלפונסו פצ'יפיצ'י - "הנביא של היהודים", כפי שכינה אותו מוסוליני, האיש שהשפיע על דור שלם של יהודי איטליה.

בקיץ 1931 הקים לוי וגיבש את מפעל "מחנות הקיץ"( קאמפג'י) בהרי האלפים האיטלקים. במחנות, שנערכו בפגרת הקיץ, נאספו צעירים יהודים מכל רחבי איטליה לחוות את דרך החיים היהודית, ללמוד עברית ולשמוע על הציונות. לרבים מהם, שבאו מבתים מתבוללים, הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו לרעיונות אלו וחלק גדול מהם אמנם התקרב ליהדות ועלה בעקבות המפגשים לארץ ישראל. בזכות המפגשים במחנות הקיץ, חלק מהמשתתפים, הקימו משפחה יהודית בעקבות כך שצעירים וצעירות יהודיות הכירו זה את זו. לוי היה שותף בהקמת הסתדרות המורים העבריים באיטליה, פעל לקידום לימוד השפה העברית וכתב מספר ספרים ללימוד השפה, הדקדוק וההיסטוריה של העם היהודי, ספרים שאף תורגמו ללשונות אחרות.

פעילות פוליטית באיטליה

בתקופת הפשיזם באיטליה לא הלך לוי שבי אחרי נוחות החיים שהציע המשטר ואשר סחף אחריו רבים מיהודי איטליה והיה פעיל בתנועה האנטי-פשיסטית ואף שילם על כך בישיבה בכלא יותר מפעם אחת. ליאו לוי היה מתנגדו החריף של אנצו סרני, החלוץ האיטלקי הראשון. שניהם היו ציונים נלהבים, סוציאליסטים הדוגלים בפרולטריזציה של העם היהודי, אך בעוד שסרני הלך שבי אחר הרעיונות של אהרון דוד גורדון ובורוכוב, כולל הצורך בשחרור היהודי החדש מעול תורה ומצוות, האמין ליאו לוי בדרך "הסינתזה", זו הדרך המשלבת בין ציונות ליהדות, בין דרך התורה, לצדק סוציאלי ולחזרה לציון. לוי סבר כי ליהדות איטליה חייבת להיות תרומה ייחודית לחיים בארץ ישראל, זאת, על ידי יצירת שילוב בין מזרח ומערב, בין אשכנזים וספרדים (שהרי הם, האיטלקים, אינם שייכים לאלו ואף לא לאלו), כל זאת בדרך מקרבת ומפשרת ולא בדרך של הליכה לקצוות.

פעילות פוליטית בישראל

בשנות החמישים היה לוי פעיל פוליטי, והצטרף ליוזמתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ויחד הקימו סיעה דתית בתוך ההסתדרות [%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93 הדתי]. בסוף שנות השישים יזם, יחד עם אורי אבנרי ופרופ' לה פירה, ראש עיריית פירנצה בשעתו, כינוס שלום שקרא להחזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. על רעיונות אלו הרבה לכתוב בעיתונות האירופית והאיטלקית שהוא שימש נציגם בישראל.

חוקר ואתנו-מוזיקולוג

לוי בילה שנים רבות באיסוף ובמחקר של מסורות מוזיקליות של קהילות ישראל, בעיקר באיטליה ובאגן הים התיכון. הוא ראה בכך מפעל שנועד להציל משכחה לחנים וניגונים מסורתיים שהולכים ונעלמים עקב חורבן הקהילות היהודיות בעקבות המלחמה. הוא נדד בין שרידי הקהילות היהודיות בכל רחבי איטליה, וכן בספרד, בטורקיה, בהולנד, בתוניס וג'רבה, בהודו, בגיאורגיה, בחבש ואף עד יפן הגיע. אוסף ההקלטות שערך מכיל יותר מ-1000 פריטים והוא מופקד באקדמיה האיטלקית למוזיקה "סנטה צ'ציליה" ברומא ובפונותיקה הלאומית שליד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. הוא היה חבר מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים והרצה רבות על נושאים אלו באוניברסיטאות בארץ ובאיטליה.

חשיבות מפעלו הוכרה ונתמכה על ידי אונסק"ו, האקדמיה הלאומית של איטליה ויוון ומשרד החינוך בישראל. הוא נחשב כיום לפורץ דרך בתחום האתנו-מוזיקולוגיה שהניח תשתית למחקר השוואתי חשוב ורבים הם ממשיכי דרכו.

לוי קיבל פרסי מחקר מטעם מכון יד בן-צבי, האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות - ויקיפדיה 2007