Lujza Hoffmann (Wilhelm)

הציירת לואיזה וילהלם-הופמן נולדה בהונגריה בשנת 1911.
החלה לצייר מילדות. אחר כך למדה אצל הפסל ארקני שטראסר והצייר פרלוט צ'אבה, מתלמידיו המובהקים של אנרי מאטיס. בין השנים 1948-1932 ערכה תערוכות בבודפשט וחלק מציוריה נרכשו עבור המוזיאון לאמנות בבודפשט. היא ניצלה מהוצאה להורג בידי הנאצים ההונגרים הודות לניירות מזויפים ועוז רוחה.
ב-1948 ברחה מהונגריה לווינה ומשם עברה לפי הזמנת מארק שאגאל, לפאריס שם למדה והשתלמה באמנות.
עלתה לארץ ב-1950.
כאשר עלתה לישראל, היתה לואיזה וילהלם אמן בשל העומד ברשות עצמו. ב-1952, נשלחו עבודותיה לביאנלה בסאן פאולו בברזיל כדי לייצג את הציור הישראלי. הצבעוניות החריפה עם הכתמיות האמוציונאלית שהלכה והתנדפה.
את השינוי שהחל בציוריה יש לייחס להשפעות האור החזקה השורה בישראל. האור היקהה את החדות, העצמים נעשו פחות קונקרטיים, וככל ששהתה יותר בארץ, כך יצא לה מוניטין כציירת של דוממים עם פרחים.
במשך כשלושים שנות חייה בארץ ועד מותה (1978), לא חדלה לחפש נתיבים אישיים חדשים בציוריה. היא היתה רחוקה מלהיות ציירת פרחים בלבד. היה לה איזון בין הנושאים והיא אהבה את החי והצומח ואת אנשי הארץ במידה שווה. היא התהלכה ביניהם כציירת החולמת ליצור את הסינתזה האמנותית בין מראה עיניה, בין הצבעים כפי שהיא ראתה אותם, בין הצורות, כפי שעברו דרך מסננת תחושתה לסימטריה וא-סימטריה, ובין הרגישות המחודדת שלה של עצבות בה שרויה כל עבודה שלה.
היא נענתה לקשת רחבה של אתגרים ציוריים, של נופים בחיק הטבע וכן נופים אורבניים. פועלים העובדים בשדה, בקתות רעועות על שפת ימה של תל אביב, מדרונות צפת ועצי התמר על שפת הכינרת.
אתגר מיוחד היווה לה הגוף האנושי הנסתר מאחורי תווי הפנים ובתנוחת הגוף או הידיים. בין הדיוקנאות היו רבים משל עצמה ובגוונים שבין הצהוב, השנהב והאוקר, עם עיניים חמות ותוהות ועם "אמביאנס (ambiance) של עצבות".
את העצבות הנסוכה על ציוריה של לואיזה וילהלם – אותה הזכיר ד"ר חיים גמזו, אפשר להסביר בשני האופנים: היא הותירה אחריה רק ילדי רוחה ולא רק ילדי חיקה, והיא לא הצליחה להגיע אל ההכרה הראויה של מפעלה האמנותי.
בעבודתה ניתן למצוא פן נוסף שהיה שייך לתחום תורת הנפש. ציוריה היו טעונים מעין מתחים פנימיים הנעצרים על הסף ואתה חש כאילו האמנית כופה על עצמה עכבות אלה כדי לא לעבור את גבול המותר של ציווי הדת שהיא הקפידה עליהם.
לואיזה הרבתה לצייר דמויות של נשים בשכיבה עם ארוטיות מוסתרת מתחת ללבושן. הדרמה שבינו לבינה נוכחת בכמה מעבודותיה המגלות סולם של רגשות שהיו אצורים בקרבה.
דוד גלעדי (2009-1918).

תולדות חייה

לואיזה וילהלם היתה הבת השנייה במשפחה, ילדה חולנית והיתה מעין חלוקה – הבכורה הרמין אהובה על אבא, והשנייה קרובה מאוד לאמא. לואיזה שהיתה מאוד רגישה עם הרבה בעיות אכילה. ולמרות העוני, ויתרו לה בבית בגלל בעייה זו. כשהמשפחה התרחבה, לואיזה והרמין גרו לעיתים קרובות אצל שתי הדודות שגרו לידן אחיות של האם ברטה – רוזה ופאולה. 2 דודות רווקות שעסקו בתפירה.
האחות השלישית במשפחה היתה אילוש. באחת הימים ביקשה האם ברטה מהילדות הרמין ולואיזה שתי ילדות קטנות לקחת את אילוש למספרה. הם חזרו מהמספרה עם אילוש קרחת, וכמובן ברטה האם היתה המומה.
כשהיה האב שנדור יוצא עם דיברי הסידקית לשוק המקומי, היו 2 האחיות הרמין ולואיזה נילוות אליו ועוזרות לו.
בלילות שישנה בבית, בת זוגתה למיטה תמיד האחות הרמין . (בגלל מחסור במקום ובמיטות ישנו 2 במיטה אחת). למרות שהיו עניים, היתה תמיד עוזרת נוצריה מכפרים - cselédlány . כשנולדה האחות רוז'י החליטה העוזרת לעזוב (נמאס לה לכבס חיתולים כפי שציינה) ולואיזה בת ה 9 היתה צריכה לבשל למשפחה.
לואיזה והרמין, שהיו מאוד קרובות זו לזו, נהגו להתחלף בבגדים, כדי שלא יאלצו ללבוש יום יום אותו בגד. לואיזה שהיתה מקורית במיוחד, ועם שובבות עצורה – אהבה מאוד כובעים, שהיתה תופרת וגוזרת בהם חורים כדי שיראו מקוריים. באחת ההזדמנויות, כשהלכה בגרביים עם חורים, צבעה את רגלה במקום החור. כנשאלה – מה זה? ענתה – זו האופנה החדשה. לואיזה היתה אישיות עם המון חוש הומור. כשאמה הדתייה העירה לה שתפסיק לעשות עיניים לבחורים – ענתה לה לואיזה –
sok dologrol le tudok mondani de fiúkról nem ואכן, תמיד השתרך אחריה שובל של בחורים, זאת למרות שהיתה אישה מאוד אדוקה, ומאוד מאמינה.
לואיזה החלה לצייר בגיל מאוד צעיר וכבר אז התגלה כישרונה. בגיל 12 כבר מכרה מציוריה. הרבה מציוריה הראשונים היו פורטרטים. בערך בגיל 15 התחילה לעבוד בחנות מעילים כשליחה שהביאה את המעילים לקונים (kifutó lány). בחנות של היימלר. רופא המשפחה היה ד"ר נוימן. במקום פיצויי כספי, הוא היה מקבל כתמורה לביקוריו תמונות של לואיזה.
היא היתה אישיות, מאוד נדיבת לב. לפני השואה, היתה מיודדת עם פסיכולוג, שנספה בשואה. והתחתנה עם מכר הונגרי שהגיע לישראל במיוחד בגללה – יוז'י הופמן.
כיוון שזכתה במספר תחרויות ציור, המליצו לה ללכת ללמוד ציור בבודפשט. לפני שעזבה לעיר, התיעצה עם רב העיר בודפשט, אם מותר לה ללכת ללמוד ציור. זה המליץ בחום, בכך נסעה לעיר הבירה ללמוד שם ציור.
את המלחמה עברה לואיזה בבודפשט, עם ניירת של נוצריה. באחת ההזדמנויות עקב הלשנה נלקחה לבניין החקירות של הנאצים nyilasok ואחד מהנאצים ניסה לסחוט ממנה שתודה שהיא יהודייה. היא ליטפה אותו ואמרה – תסתכל על הצדודית שלי – כמה היא בעלת מאפיינים הוניים...
בביקוריה בבית, בגבול סומבוטהיי היה מחנה של עובדי כפייה. לשם הלכו שתי האחיות הרמין ולואיזה עם סירי מזון. התפקיד של הרמין היה – להכניס את האוכל, התפקיד של לואיזה היה לפתות את השומר כדי שיתן לאחותה להכנס. וזה עבד.
באחת ההזדמנויות, האח בובי, שהיה עובד כפייה, שיכנע את אחד השומרים שיש לו כאב שיניים וכדאי שילווה אותו הביתה. כשהגיעו הביתה, לואיזה שכנעה את החייל שהיא תצייר אותו. ואכן, עד שהיא ציירה אותו, אחיה בובי הצליח להתקלח ולאכול.
לפני שהמשפחה נכנסה לגטו (לואיזה היתה בבודפשט, וחלק מהמשפחה בסומבטהיי) הורידה המשפחה חפצים שונים וארזה. גם כלי הפסח. מספר חפצים מכלי הפסח, נשלחו ל 3 האחיות שהיו בבודפשט. לואיזה, כשראתה את כלי הפסח באמצע השנה – התחילה לבכות ואמרה כלי פסח בעונה הזו סימן שמשהו נוראי קורה שם (הכוונה בסומבטהיי). ברגישותה, הבינה שהולך לקרות אסון. לא היה מקובל לגוע בכלי הפסח באמצע השנה.
ללואיזה לא היו ילדים. והיא התיחסה לאחיינים, כאילו הם נכדים שלה. היא היתה אדם מאוד רגיש. באחת ההזדמנויות, הגיעה אחת האחיניות לתל אביב, לביקור כלשהו, ובמקריות, נפגשה באוטובוס על הבעל יוז'י. הם דיברו, וניפרדו לשלום. האחיינית, הרהרה, והחליטה שהיא נוסעת לבקר את הדודה לויזה (אשתו של יוז'י). כשדפקה בדלת, פתחה הדודה לואיזה את הדלת, נפלה לזרועותיה של האחיינית ובכתה. היא לא אמרה כלום. היא היתה אשה מאוד נדיבה, ושמרה על קשר גם עם האח של אמה - הדוד המאוד דתי שחי המאה שערים. דאגה להזמינו, ולחגוג את ימי ההולדת שלו, כשהיא מגייסת כסף למתנה מכל האחיות. (זה היה דוד שמלבד ילד אחד 5 ילדיו ניספו בשואה).
חוגי המכרים שלה בישראל, היו כולם דוברי הונגרית וגרמנית. היא לא הצליחה ללמוד את השפה העברית. היתה פעילה עם אחותה הרמין במפגשים של התאחדות עולי הונגריה בתל אביב.
כתבה האחיינית טלילה