Mané-Katz

Emmanuel Mané-Katz (Hebrew: מאנה כץ), born Mane Leyzerovich Kats (1894–1962), was a Litvak[1] painter born in Kremenchuk, Ukraine, best known for his depictions of the Jewish shtetl in Eastern Europe.[2]

Contents 1 Biography 2 Mane-Katz museum 3 See also 4 Further reading 5 References 6 External links Biography Mane-Katz moved to Paris at the age of 19 to study art,[3] although his father wanted him to be a rabbi. During the First World War he returned to Russia, at first working and exhibiting in Petrograd; following the October revolution, he traveled back to Kremenchuk, where he taught art.[3] In 1921, due to the ongoing fighting in his hometown during the civil war, he moved once again to Paris.[3] There he became friends with Pablo Picasso and other important artists, and was affiliated with the art movement known as the School of Paris;[3] together with other outstanding Jewish artists of that milieu, he is sometimes considered to be part of a group referred to specifically as the Jewish School of Paris.[4]

In 1931, Mane-Katz's painting The Wailing Wall was awarded a gold medal at the Paris World's Fair.[3]

Early on, his style was classical and somber, but his palette changed in later years to bright, primary colors, with an emphasis on Jewish themes. His oils feature Hassidic characters, rabbis, Jewish musicians, beggars, yeshiva students and scenes from the East European shtetl.[5]

Mane-Katz made his first trip to Mandate Palestine in 1928, and thereafter visited the country annually. He said his actual home was Paris, but his spiritual home was Eretz Yisrael, the Land of Israel.

Mane-Katz museum Mane-Katz left his paintings and extensive personal collection of Jewish ritual art to the city of Haifa, Israel.[3] Four years before his death, the mayor of Haifa, Abba Hushi, provided him with a building on Mount Carmel to house his work, which became the Mane-Katz Museum. The exhibit includes Mane-Katz's oils, showing a progressive change in style over the years, a signed portrait of the artist by Picasso dated 1932 and a large collection of Jewish ritual objects.

In 1953, Mane-Katz donated eight of his paintings to the Glitzenstein Museum in Safed, whose artists quarter attracted leading Israeli artists in the 1950s and 1960s, and housed some of the country's most important galleries.[2]

See also

Mane Catz Museum in Haifa Visual arts in Israel Further reading Aimot, J. Mane-Katz. 1933 Ragon, M. Mane-Katz. 1961 Werner, A. Mane-Katz. 1960 References

"Exhibition 'Hello, Paris! The Path of Litvak Artists' " (January 1, 2014). Lewben Art Foundation. lewbenart.com. Retrieved 2016-12-21.

Ashkenazi, Eli (September 28, 2008). "An Inside Job?" . Haaretz.com. Retrieved 2016-12-21.

Werner, Alfred (2007). "Mane-Katz." Encyclopaedia Judaica. 2nd ed. Macmillan Reference USA. Retrieved via Biography in Context database, 2016-12-21. See also: 1st edition. Jerusalem: Keter Publishing, 1972. Vol. 11, p. 870-871.

Schechter, Ronald; Zirkin, Shoshannah (2009). "Jews in France ". In: M. Avrum Ehrlich (Ed.), Encyclopedia of the Jewish Diaspora: Origins, Experiences, and Culture. Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO. ISBN 9781851098736. Vol. 3. p. 820-831; here: p. 829.

http://goliath.ecnext.com/coms2/summary_0199-3096279_ITM External links 	Wikimedia Commons has media related to Mane Katz. Mané-Katz Museum marblearchfinearts.com mede-gallery.com artnet.de "Not Marc Chagall" ewishideasdaily.com https://en.wikipedia.org/wiki/Emmanuel_Mane-Katz

מָאנֵה כץ (ידוע בצרפת כ-Mané-Katz, ברוסית: Иммануэль Лазаревич Кац - עמנואל לזרביץ' כץ; ‏17 ביוני 1894 – 8 בספטמבר 1962[1]) היה צייר צרפתי יהודי יליד אוקראינה, המשויך לאסכולה של פריז. בסוף חייו עלה לישראל.

תוכן עניינים 1 רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות 2 שנות מלחמת העולם הראשונה וחזרתו לרוסיה 3 בצרפת ובגלות אמריקה 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות מאנה כץ נולד בעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) להורים אדוקים בדת. מאנה היה הילד השביעי של לייזר כץ, שמש של אחד מבתי הכנסת של העיר, ושל אשתו, מלכה לבית רבינוביץ'. עד גיל 16 למד בחדר ובישיבה ובגיל זה יצא ללמוד בבית ספר לאמנויות בווילנה. התקשה בהתחלה להסתגל לחברה החילונית וחזר לבית הוריו. אמן מאודסה שכנע אותו לנסות שוב ולהירשם לבית הספר לאמונות במירגורוד באוקראינה. כעבור זמן קצר עבר ללמוד בשנים 1911–1913 בבית ספר לאמנויות בקייב ובשנת 1913 הגיע לפריז ולמד באקדמיה לאמנויות היפות אצל פרנאן קורמון.

שנות מלחמת העולם הראשונה וחזרתו לרוסיה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס ללגיון הזרים אך לא גויס בגלל קומתו הנמוכה. חזר לרוסיה, בה זכה גם כן לפטור מהשרות הצבאי. חי עד 1917 בפטרוגרד וצייר שם נושאים ודמויות יהודיים מסביבתו בציור מקורי ועז. השתלם בתקופה זו אצל מסטיסלב דובוז'ינסקי והשתתף ב-1916 בתערוכה "עולם האומנות". אחרי 1917 חי זמן מה בקרמנצ'וג, בה נתן שיעורי ציור לילדים ולאחר מכן בשנים 1919-1918 לימד באקדמיה לאמנויות בחרקוב. הציג מיצירותיו גם ברוסטוב על הדון ובטביליסי. יחד עם אלכסנדר גלדקוב ווסילי ירמילוב היה חבר בקבוצה האוונגרדיסטית "השלושה" או ה"טרויקה" מחרקוב. ב-1918 שלושתם הצטרפו לקבוצה הקוביסטית-פוטוריסטית "ברית השבעה" (של קוסריוב, בובריצקי, צאפוק, ציביס ואחרים) בהוצאת האלבום "שבעה פלוס שלושה". בשנת 1920 הדיוקן שצייר כץ לסופר ולימיר חלבניקוב קישט את בית הקפה "מרתף המשוררים" (Подвал поэтов) בחרקוב, שבו הוצגה בבכורה על ידי "סדנת התיאטרון" המחזה של חלבניקוב, ,"טעות המוות".

בצרפת ובגלות אמריקה בשנת 1921 נסע לברלין ומשם שב לפריז. ציוריו עוררו שם עניין רב. בשנת 1923 אורגנה תערוכתו הראשונה בגלריה "פרסייה". ב-1927 קיבל את האזרחות הצרפתית. במסעותיו המרובים ובביקוריו המתמידים בארץ ישראל צייר תמונות מחיי היהודים במקומות מושבם.

בהתחלת מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמני ברואן אך הצליח להימלט. בשנים 1945-1940 חי בניו יורק, בארצות הברית. בשובו לפריז החל לצייר תמונות נוף בסולם צבעים בהיר ותוסס. כל שנה הציג מיצירותיו גם באמריקה. ב-1948 הקים ביחד עם מוסיה טולמן, ז'אן אטלן ואמנים נוספים ארגון בשם "אמנות" שעזר לאמנים ישראלים בבואם לפריז. בשנת 1949 הוא אייר ספר של משה דלוז'נובסקי שיצאה לאור בניו יורק.

בשנת 1958 עלה לישראל[2] והתיישב בחיפה.[3] המבנה שבו גר ברחוב יפה נוף הוא כיום מוזיאון מאנה כץ, ובו מוצגות יצירות נבחרות מעזבונו.

כץ התוודע לאינספור האסכולות והזרמים שהציפו את אירופה בתחילת המאה ה-20 כמו הפרימיטיביזם, הקוביזם, הפוביזם והסוריאליזם, אך מעולם לא התקרב לאף אחד מהזרמים הללו. במרבית זמנו בפריז היה מרותק לנושא של יהודי הגטו כשהוא מצייר בחיפזון, מכסה ברישול משטחים רחבים בקווים אדומים, צהובים, ירוקים וחומים, תוך מתן תשומת לב זעומה לפרטים.

בעבודותיו משנות העשרים ניתן להבחין בהתלהבות בארוקית, המזכירה את אל גרקו, דיוקנאות של פנים צנומות וגרמיות ועיניים הנתונות עמוק בתוך חוריהן.

בישראל צייר מאנה כץ תמונות גואש מרובות, כשהוא מבקש לחשוף את לִבה של הארץ ולא את שטחה. הוא צייר את האווירה הלוהטת של ים המלח ואת מושבת זכרון יעקב העולה מהמישורים, בחיתוכי אדום, ירוק ותכול. תימנים, נשות-ערב, פושטי יד, גמלים וחמורים שימשו לו מודלים, כאשר את העצמים תרגם לשפת הצבע.

נפטר במרפאה בתל אביב ב-1962, בגיל 68, ונקבר בחיפה ליד הסופר והמחזאי היידי דוד פינסקי.[4] בצוואתו הוריש את כל רכושו לעיר חיפה.[5]

לקריאה נוספת מאנה כץ: דברי מבוא מאת אלפרד ורנר, תל אביב, מסדה, 1959. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאנה כץ בוויקישיתוף אוסף מאנה-כץ

באתר גלריה אנגל על מוזיאון מאנה-כץ בחיפה , באתר "תור-חיפה" , של העמותה לתיירות ונופש חיפה אתר מוזיאון מאנה-כץ ר. בורשטיין, מאנה כץ , דבר, 1 במרץ 1935 א. צור, ציוריו של מאנה כץ , הצופה, 23 ביולי 1948 אורי קיסרי, מאנה כץ, הנביא בעירו... , מעריב, 5 באפריל 1957 מאנה כץ: "אני מצייר עולם רומנטי" , דבר, 8 באוגוסט 1958 ש. שלום, מאנה כץ , דבר, 19 באוקטובר 1962 (עם מותו), המשך ח. גליקסברג, כאשר מאנה כ"ץ היה בצפת: פרקי זכרונות , מעריב, 25 באוקטובר 1963 הערות שוליים

5 ביוני 1894 לפי הלוח היוליאני

ר. בן-צבי, מאנה כץ בא להשתקע , מעריב, 13 באוגוסט 1958.

הצייר מאנה כץ ישתקע בחיפה , דבר, 8 בפברואר 1957.

הוסר הלוט מעל מצבת מאנה כץ , דבר, 16 בספטמבר 1963.

הצייר מאנה כץ הוריש את כל רכושו לעיריית חיפה , דבר, 18 בספטמבר 1962. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%9B%D7%A5