Meir Ariel

Meir Ariel (Hebrew: מאיר אריאל‎) (March 2, 1942 – July 18, 1999) was an Israeli singer-songwriter.

He was known as a "man of words" for his poetic use of the Hebrew language in his lyrics. His influences included Hebrew poets such as Natan Alterman, S. Y. Agnon and Hayim Nahman Bialik, and American singer-songwriters such as Bob Dylan.

Biography

Ariel was born on the Fast of Esther in 1942 and grew up in Kibbutz Mishmarot. He and Israeli rock singer Shalom Hanoch were friends from childhood. He served in the Paratroopers Brigade and was one of the soldiers who took Jerusalem at the beginning of the Six-Day War. This inspired him to write the song "Yerushalayim Shel Barzel" ("Jerusalem of Iron"). The song was based on Naomi Shemer's hit song "Jerusalem of Gold", and borrowed its tune. It was represented as a cynical reaction to the over-patriotism of the Israeli public and media of that time. Ariel was referred to in the media as "The Singing Paratrooper" because of the "Yerushalayim Shel Barzel" mini-album cover that represented him in his military uniform.

After he had lived in the USA for some time, Ariel returned to Israel and decided to create folk rock inspired music. He served in the Yom Kippur War in the Suez Canal and returned to his kibbutz after the war. Between 1978 and 1988, he released his three first LPs. The first album's title, Shirey Chag Umoed Venofel, is a parody of the term "Shirey Chag Umoed" which means "Songs for holidays". The album's title could also mean, in Hebrew, "Songs for the circling, tripping and falling".

In 1987, Ariel, his wife Tirtza and their 3 children moved to Tel Aviv. Between 1990 and 1997, he released one more EP, one collection album, one live album and three more LPs, the last one being Bernard ve Louise (Bernard and Louise).

On July 18, 1999,[3] Ariel died from the Mediterranean spotted (or "Boutonneuse") fever which is caused by the rickettsia parasite and transmitted by a tick bite. He was buried in the Kibbutz Mishmarot cemetery.

Three live albums with various Israeli artists performing his songs have been released so far, as well as an album of Ariel's recordings, released posthumously and titled 'Mode Ani', which can be translated as 'I am thankful' and also as 'I confess'.

Among the many singers for whom Meir Ariel wrote are Shalom Hanoch, Arik Einstein, Rita and David Broza.

In 2005, he was voted the 34th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis. In 2009, the Israeli postal service issued a stamp in his honor.

_________________________________________________________________

מאיר אריאל

.

מאיר אריאל (2 במרץ 1942 - 18 ביולי 1999) היה משורר, פזמונאי, מלחין וזמר ישראלי בעל סגנון ייחודי. נודע בכינוי "הטרובדור הנודד" של המוזיקה הישראלית ונחשב לאחד היוצרים הבולטים בתחום בשנות ה-80 וה-90. לאחר מותו שיריו בוצעו על ידי אמנים רבים של הזמר העברי.

ביוגרפיה

אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבת 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר". חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר, ונסע עם אשתו בשליחות הקיבוץ לארצות הברית. בארצות הברית נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו

בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט", "תקווה", ו"שיר כאב". י

אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984, והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים ‏, "שדות גולדברג" (שיר הידוע יותר כ"ילדתי שלי" (לפי פרשנות מסוימת, השיר הוא שיר תשובה ל"את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ומכאן שמו) ו"מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)". י

ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988. בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את השיר "נשל הנחש" ואת האלבום לזכרו, שירים מוכרים נוספים באלבום זה היו "מדרש יונתי" ו"פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)". י

ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב "קאריזמא" - מיקי שביב (גיטרות, בס, שירה וקולות), רע מוכיח (תופים), יהודה עדר (גיטרות, שירה, קולות), ויואב קוטנר (קונגס, שירה) - לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989 - 1990 יצאו ב-1990 בתקליט שדרים שנקרא "עברנו את פרעה". י

ב-1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ". אלבום זה כולל את השירים המצליחים "זרעי קיץ", "סתם אחד" ו"מים מתוקים". י

ב-1995 יצא האלבום "רישומי פחם" שהיה אלבומו החמישי, אלבום ייחודי עם שירים שאותם כינה אריאל כיותר "קשים" לשמיעה. האלבום כלל בין היתר את "חיית הברזל", "שיר המקצוע" ו"שמעתי שאת נמצאת". י

ב-1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז", אלבום קונספט העוסק בעיקר בנושא האהבה; האלבום כולל את השירים "ברנרד ולואיז", "היכנסי כבר לאוטו וניסע" ואת אחד מלהיטיו הבולטים, "לא יכול להוריד ממך את העיניים". י

בשנת 1997 התאחדו מאיר אריאל ולהקת קאריזמא להופעה אחת בהארד רוק קפה, בתל אביב. האלבום דלתות נפתחות מעצמן (1998) תיעד את מחציתה השנייה של הופעה זו וכלל אוסף שירים שכתבו חברי הלהקה השונים. רוב השירים באלבום הם גרסאות כיסויי לשירים מוכרים של מאיר אריאל. מחציתה הראשונה של ההופעה לא תועדה באלבום. היא כללה גרסת כיסוי שלמה לשירי האלבום "זרעי קיץ". י

בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל, "מודה אני" אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים "מודה אני" ו"על ארץ מוותרים רק בלב"

כאשר חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם, הגיעו שוטרים ומצאו סמים קשים באחת המתנות שקיבלו בני הזוג. אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה שלושים שנה (כפי שכתב בפירוש בשירו "נרקומן ציבור": "אני עצמי מכור לחתיכת חשיש"), אולם מעולם לא צרך סמים קשים

לאחר התבטאויות עוינות של אריאל כלפי הקהילה ההומו לסבית, אותם כינה בין היתר "מדגרה של מחלות" בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", הוחרמו הופעותיו ותקליטיו בחוגים מסוימים, וכן החלו פעולות אלימות על ידי מפגינים שעקבו אחריו במהלך סיבוב הופעותיו. בספטמבר 1998 הודיע מאיר אריאל כי הוא מפסיק להופיע בשל גילויי המחאה. מאוחר יותר אף התנצל בתקשורת על דבריו וכתב מכתב לעיתון הקהילה בו הוא הכריז על עצמו כ"בור גמור" בכל הקשור לנושא

בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות

שימור זכרו

מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות לשימור זכרו

אחת היוזמות המרכזיות בניסיון לשימור זכרו היא ארגון ערבי שירת שיריו בידי אמנים שונים, לציון יום השנה למותו. הערב הראשון במתכונת הזאת היה ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון הרומי בקיסריה. יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז, ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים. בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה תחת השם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה

משפחתו של אריאל חשפה את עזבונו בפני אמנים שונים. בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול אף נטול לחן. במסגרת חשיפת אוסף השירים, זוכים שירים רבים ללחן ואף יוצאים לאור על גבי דיסקים. השיר האחרון שכתב אריאל, "למה לא", הולחן ובוצע על ידי יזהר אשדות באלבומו "זמן קסם" מ-1999, השיר "לילה בלי טיפה של דלק" שנלקח מתוך האוסף, הולחן על ידי חמי רודנר וזכה לחשיפה רבה כשביצע אותו רודנר בפסטיבל השירים של ישראל ב-2004

עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה). הקלטות אלה היוו את המקור המרכזי לשירי האלבום "מודה אני". י

כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש בשם "ברכות והספדים", המכיל ברובו ברכות והספדים שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו

השיר של אהוד בנאי "בלוז כנעני" נכתב לזכרו של מאיר אריאל, ומוזכרים בו פרטים שונים מחייו ויצירתו

אוספים, הופעות, הקלטות נדירות ומחוות

• "מודה אני" (2000) - האלבום מורכב ברובו מהקלטות ביתיות שנמצאו בביתו של אריאל לאחר מותו. ההקלטות עברו עיבוד, ואליהן הוספו כמה סקיצות אולפן, והקלטה אחת מהופעה בברבי ("צדק צדק תרדוף"). י

אלבומי הופעה

• "דלתות נפתחות מעצמן" (1998).
• "בהופעה אחרונה במועדון הברבי ב-1999" (2002).

אוספים

• "מבחר" (1991) - האוסף היחיד שהוציא אריאל בחייו, ובו שירים משלושת אלבומיו הראשונים, והשיר "עברנו את פרעה" מתוך המיני-אלבום על שמו. בניגוד לרוב האוספים, לדיסק אוסף זה נוספה חוברת עם מילות השירים בדיסק.
• "האוסף" (2001) (מארז תקליטורים) - כולל חמישה תקליטורים, ובהם ארבעה של אריאל שר את שיריו, החל מ"ירושלים של ברזל" ועד שירים שהוקלטו אחרי מותו. האלבום החמישי מכיל שירים שנכתבו על ידי אריאל ומושרים על ידי זמרים אחרים.
• "המיטב" (2004) - מבחר משיריו ביניהם הקלטה של אריאל שר את שירו של יהודה עמיחי "חתונה מאוחרת" על פי לחן שחיבר ועיבד. השיר הוקלט בערב שירי משוררים בצוותא תל אביב, בשנת 1998, ויצא כסינגל זמן מה לפני צאת האלבום. זוהי הפעם הראשונה שהשיר מתפרסם באלבום.

אלבומי הופעה ומחווה שיצאו לאור מאז פטירתו

• "עם הגב לים" (2000) - הוקלט בקיסריה בהופעה במלאת שנה לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
• "ערב כחול עמוק" (2002) - הוקלט ב"אמפי ווהל" בתל אביב, בהופעה במלאת שנתיים לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים, בעיקר הדור הצעיר של הזמר העברי
• אלבום כפול שהוקלט במשמרות בהופעה במלאת 5 שנים לפטירתו של אריאל. שיריו של מאיר מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
• "רישומי פחם בצבע" (2010), אמנים שונים.