Menachem Mendel Sheinkin

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1608, מנחם שיינקין

-----------------------------------------------

http://he.wikipedia.org/wiki/מנחם_שינקין

https://www.jewage.org/wiki/en/Profile:P1853514907

מנחם שינקין נולד בעיירה אוּלַה שבבלארוס (אז בפלך ויטבסק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית) בשנת 1871, לאביו צבי, רב הקהילה, מחסידי חב"ד.

בגיל רך נתייתם מהוריו, ובזכות אחיו הגדול נמצאה משפחה אמידה בפלך מוהילב שאספה אותו לביתה. בצעירותו למד תורה, ולפרנסתו עסק כמחנך במשפחת קרול האמידה, בעיירה קריוקוב שבדרום רוסיה. שינקין היה מורו לעברית ויהדות של יעקב קרול, מי שלימים היה פרדסן בפתח תקווה. כמו כן, למד פילולוגיה באוניברסיטת אודסה. במקביל ללימודיו, לעבודה ציבורית וציונית, וייסד בעיר את אגודת "בני ציון" בשנת 1898, ובשנת 1899 ייסד את "נס ציונה". בשנת 1900 סיים את לימודי הפילולוגיה ונבחר כציר לקונגרס הציוני הרביעי, שהתקיים בלונדון. לפני כן ביקר בארץ ישראל ולמד בה את בעיות היישוב וההתיישבות. מארץ ישראל יצא לקונגרס וסיפר לצירים את מראות עיניו. עלה ארצה בשנת 1906, והקים ביפו לשכת מודיעין מטעם הוועד האודסאי של "חובבי ציון" עבור המעוניינים לעלות. העדיף שבעלי אמצעים יעלו לארץ והמליץ למחוסרי האמצעים שלא יבואו. במכתב משנת 1908 לחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית אוטו ורבורג כתב שינקין:

על ידי אימיגרציה כזאת יורד כבודנו מיום ליום בעיני הפקידים ועם הארץ ... רואים הם לפניהם עניים מרודים, מדוכאים ומטולאים, עם צרורות של בעלי סחבות, דלת העם, שאינם ראויים להביא ברכה לארץ

בניגוד לעמדה הרווחת בתקופתו, ראה שינקין בבעלי המלאכה, ולא בעובדי האדמה, את התורמים העיקריים לבניית היישוב:

ושמא אין בעל המלאכה היהודי הפשוט, בעל המשפחה, 'חלוץ' באמת? האם הראה בהחלטתו ובעוברו לארץ ישראל פחות אומץ ומסירות לאומית מאשר הצעירים החלוצים בעלי זכויות הבכורה?... האם לא הראה את כישרונו להקרבה עצמית, שיהי ראוי לשם 'חלוץ'? י

בשנת 1908 היה שיינקין לרוח החיה בחברת מרכז בעלי מלאכה שהוקמה כדי לאחד את בעלי המלאכה הזעירים של יפו. שינקין היה אחד מהמתיישבים באחוזת בית. בשנת 1910 הציע לשנות את שם השכונה "אחוזת בית" לשם "תל אביב", על-פי תרגומו של נחום סוקולוב לספרו של הרצל "אלטנוילנד". ההצעה נומקה בדברים הבאים: "בשם זה הביע מנהיגנו הרצל את תקוות עתידנו בארץ ישראל. לשם תל אביב יש צלצול מקומי, ערבי, וכל יושבי הארץ יתרגלו בו קל מהרה." הוא היה בין ראשי המתנגדים להקמת הקיוסק הראשון בעיר החדשה. שתי אספות כלליות ושעות ארוכות של דיונים הקדישו חברי "אחוזת בית" לשאלה שהייתה עשויה לשנות מהותית את אופי אזור המגורים שלהם. מנחם שינקין היה ראשון הדוברים באסיפה: "כשייסדנו את אגודתינו היה הדבר מובן מאליו שאין אנו בונים נווה שלום חדש, כי אם נווה שאנן, מעין נאות קיץ לנוח אחרי עבודת היום." י

בשנת 1909 נוסדה הגימנסיה העברית יפו, שלאחר זמן קצר קיבלה את שמה החדש: הגימנסיה העברית הרצליה. מנחם שינקין היה אחד ממקימיה, ובזכות התעמולה שקיים גדל מספר התלמידים בה בצורה משמעותית.

בשנת 1910 ייסד שינקין, יחד עם יוסף אליהו שלוש (בנו של אהרון שלוש) ועקיבא אריה ויס, את "חברה חדשה". מלכתחילה התכוונה האגודה לקנות קרקעות בכל מקום בארץ, אך למעשה התרכזו קניותיה על גבול תל אביב.בשנת 1913 הקימה את רחוב אלנבי על האדמות שממזרח לפסי הרכבת שנרכשו ממשפחת טנוס.

בשנת 1912 הנהיג את התאחדות בעלי המלאכה העצמאים בתל אביב ויזם את הקמת שכונת מרכז בעלי מלאכה, שרחובה הראשי נקרא על שמו. שם הארגון נגזר משם בית הכנסת ששימש מקום מרכז להתכנסות מייסדיו. פעילותו התפרשה על מגוון רחב של תחומים כגון, קופה מלווה - מתן הלוואות בתשלומים לחברי הארגון.

בשנת 1914 בזמן מלחמת העולם הראשונה הורגשו בתל אביב מאורעות המלחמה. ההשפעות היו בתחום הכלכלי: אזל הכסף, המצרכים החיוניים התייקרו מאוד והחל להסתמן מצב של חוסר עבודה חריף. פסק המסחר בשבת, הסגר החופים הפך את תל אביב ויפו לכעין עיר במצור. רבים מהתיירים שהיו בסביבה נתקעו באזור ורק הגבירו את המהומה. לכן הוחלט להקים את ה"ועד להקלת המשבר". בהרכב הראשון של הוועד השתתף מנחם שינקין יחד עם מאיר דיזנגוף ורבים אחרים. הוועד דאג לאספקת מזון ולחלוקתו הצודקת, מנע הפקעת מחירים וסיפק עבודה לפועלים מובטלים.

בשנת 1919 מונה לנהל את מחלקת העלייה של ההנהלה הציונית.

ב-3 בנובמבר 1924 נהרג שינקין בתאונת דרכים בשיקגו בעת שהיה בשליחות בארצות הברית. לאחר זמן מה העלתה אלמנתו את ארונו ארצה והוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, ליד קבר חללי פרעות תרפ"א. עיריית תל אביב ועיריית גבעתיים כיבדו את זכרו ברחובות הקרויים על שמו. רחוב שינקין שבלב תל אביב (במקור שכונת מרכז בעלי מלאכה) הפך לסמל ולסטריאוטיפ בתרבות הישראלית.