Menashe Harel

ויקיפדיה: מנשה הראל (1917 - 23 בפברואר 2014) היה פרופסור לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל לחקר ידע ארץ ישראל

נולד כמנשה בביוף בסמרקנד שבאוזבקיסטן, אליה הגיע סבו מאפגניסטן בשנת 1865. סבו, בנימין אברהמוף, כיהן כנשיא הקהילה היהודית בעיר. בשנת 1921 עלה עם הוריו לארץ ישראל במסע שארך שמונה חודשים, דרך אפגניסטן והודו ומשם בהפליגם לנמל יפו. בארץ למד בגמנסיה העברית, היה חבר תנועת "המחנות העולים" וב-1937 היה ממקימי קיבוץ מעוז חיים שעלה על הקרקע כיישוב חומה ומגדל וחבר בו מאז. בשירותו בפלמ"ח, בו היה חבר מתקופת היווסדו, היה מסתערב ובשנים 1943 - 1945 היה שליח המוסד לעלייה ב' במחתרת בסוריה ועסק בהברחת עולים לארץ ישראל

בשנת 1946 נשא את חנה לאשה. חנה הראל, אשת חינוך, הקימה וניהלה את היחידה לחינוך מיני וחינוך לחיי משפחה במשרד החינוך

לאחר הקמת צה"ל שימש מפקד מחלקה בגדוד 13 של חטיבת גולני. בשנים 1950 - 1952 היה מראשוני הנח"ל, בהיותו מפקד בית הספר למפקדי סיירים

בסיום שירותו הצבאי פנה ללימודים אקדמיים בגאוגרפיה היסטורית וארכאולוגיה ולמד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים (1957, בהצטיינות). במקביל ללימודיו החל ללמד גאוגרפיה וגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בסמינר למדריכי עליית הנוער ובבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין (1952 - 1961). בשנים 1962 - 1963 למד באוניברסיטת ניו יורק וסיים בהצטיינות לימודי דוקטורט, במהלכם גם לימד באוניברסיטה גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל. בשובו לישראל שימש מרצה להוראת גאוגרפיה באוניברסיטה העברית ובטכניון (1964 - 1969), ובשנת 1969 הצטרף לסגל המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב (עד 1981 כמרצה ולאחר מכן כפרופסור חבר). עם הגיעו למחלקה ייסד בה את ענף הלימוד של גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל. בשנת 1977 היה פרופסור אורח באוניברסיטת קלרק בבוסטון, משנת 1982 שימש כמרצה במכללת אריאל (לימים אוניברסיטת אריאל)‏[1] ובשנת 1984 לימד בהיברו יוניון קולג' בלוס אנג'לס. בשנת 1987 פרש לגמלאות

למנשה הראל שני בנים ובת הקרויים על שמות הרים בארץ ישראל: סיני, נבו ומצדה

עד לראשית המאה ה-21 פרסם הראל 13 ספרים וכ-80 מאמרים מקצועיים, מהם שתורגמו גם ליפנית ולרוסית. במאמריו טען לזיהוי מיקומים גאוגרפיים לתיאורים היסטוריים מן המקרא: זיהוי מסלול יציאת מצרים ומיקום הר סיני, מיקום מכרות פלשת וישראל בנחל יבוק, חשיפת שבעת מדברות יהודה, ומיקום שדות הגידול של שבעת המינים בהרי ירושלים. כמו כן מצא הראל עדויות להיותם של בני ישראל הראשונים לטעת עצי יער בארץ ישראל ושימושם באיתות לצורכי קשר

מנשה הראל נפטר ב-כ"ג אדר א' תשע"ד (23 בפברואר 2014), ונקבר בחלקת יקירי ירושלים שבהר המנוחות

פרסים

הראל זכה לאותות יקיר ההסתדרות (1987) ויקיר ירושלים (1991) והוא חתן פרס יגאל אלון (2001) ופרס ישראל לחקר ידע ארץ ישראל (2002). ספריו "זאת ירושלים" ו"מסעי מדבר יהודה וים המלח" זכו בפרס ירושלים לחינוך וחכמת ישראל, ספרו "מסעי סיני" בפרס יד יצחק בן צבי וספרו "הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל" בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר. י