Michael Gross

Michael Gross מיכאל גרוס ‎(born 1920, died 4 November 2004) was an Israeli painter, sculptor and conceptual artist.

Biography

Gross was born in Tiberias in British-administered Palestine in 1920. In 1939-1940, he studied at the Teachers’ Training College in Jerusalem. From 1943 to 1945, he studied architecture at Technion – Israel Institute of Technology in Haifa. From 1951 to 1954, he studied art at the École nationale supérieure des Beaux-Arts in Paris. He returned to Israel in 1954 and settled in the artists’ village of Ein Hod.

Artistic style

Gross's works are imbued with the light and spirit. They are minimalist, but never pure abstraction, always tied to natural form and laden with feeling. In his early paintings, Gross simplified form in order to concentrate on proportion, broad areas of color, and the size and placement of each element. This reductive process was also notable in his sculptures, whether in painted iron or other materials such as white concrete. In later paintings, he often juxtaposed large off-white panels with patches of tone, adding textured materials such as wooden beams, burlap and rope. Gross’s rough, freely-brushed surfaces, along with the use of soft pastel coloring, conjure up images of the Israeli landscape.

Awards

• In 1964: the Herman Struck Prize
• In 1967: the Dizengoff Prize
• In 1971: the Gold Medal, São Paulo Art Biennial
• In 1977: the Sandberg Prize for an Israeli Artist, Israel Museum
• In 1987: the Minister of Education and Culture Prize for Painting and Sculpture
• In 1995 Gamzu Prize, Tel Aviv Museum
• In 2000: the Israel Prize for painting and sculpture.[

________________________________________________________________

ויקיפדיה

מיכאל גרוס (1920 - 4 בנובמבר 2004) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל

ביוגרפיה

גרוס נולד בעיר טבריה והתגורר בילדותו במושבה מגדל שעל שפת הכנרת. בנעוריו הוא שירת כנוטר במשטרת היישובים השתתף במלחמת העצמאות

בשנים 1935 - 1940 למד גרוס בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. בשנים שלאחר מכן הוא לימד בקריית חיים, השלים שתי שנות לימוד באדריכלות בטכניון ולמד פיסול וציור בהדרכתם של הפסל משה ציפר, מנחם שמי ואמנים אחרים. בשנים 1951 - 1954 למד פיסול וציור באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז

עבודתו האמנותית שילבה טכניקות יצירה וחומרים שונים. לצד עיסוקיו באמנות הוא שימש מורה לפיסול באקדמיה "בצלאל" (1957 - 1960) ובמכון לאמנות של סמינר "אורנים" (1960 - 1985). החל משנות החמישים, עם שובו ארצה מלימודי פיסול באקדמיה לאמנויות של פאריס, פיתח מיכאל גרוס גישה אמנותית שעיקרה תמצות המציאות הנראית בעזרת משטחי צבע ספורים, תוך הבלעת הפרטים הטפלים מבחינתו. הוא ביקש להציג את התרשמותו מן המהותי שבקטע המציאות שאליו התייחס. בגישתו היה קרוב לאמן אחד שלמד אתו בפאריס- אורי רייזמן. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים יצר ציורים מופשטים שהייתה להם זיקה למופשט האמריקאי (בייחוד ליצירתו של בארנט ניומן). אלא שהצורות הכאילו-מופשטות היו אצל גרוס קשורות תמיד למציאות, לביטוי תחושת מפגש עם איכויות של נוף. לא ארגון עצמאי של משטחים, לא פורמליזם, אלא דיאלוג סובייקטיבי עם הסביבה באמצעות האיכויות ההבעתיות של הצורה והחומר. "המטרה היא להעביר ביצירה תחושה אנושית מסוימת. המינימליזם אינו מטרה אלא התחלה. אמצעי להגיע לשיא של תמצות", אמר. כך בציור וכך גם בפיסול. גם הפיסול שלו בתחום הציבור, בטבע, נענה לאותו ציווי. הפסל שלו בגן סימון בוליבר בירושלים, למשל, מקיים דיאלוג נמשך עם הנוף הקרוב והרחוק שסביבו. אינטרפרטציה ייחודית זו של המינימליזם האמריקאי עושה את יצירתו לציון-דרך באמנות הישראלית. בשנות השמונים נוספו לציוריו רכיבים פיגורטיביים. הוא יצר אז סינתזה, שוב ייחודית, בין מופשט לפיגורציה

יצירותיו של גרוס מוצגות באתרים ובתערוכות ברחבי הארץ ובעולם, בהם: מוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון תל אביב, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, גן העצמאות בירושלים, מתחם הטכניון, בסיס חיל האוויר תל נוף, אוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, מוזיאון גוגנהיים ומקמות רבים אחרים. תערוכות יחיד שלו מוצגות בקביעות משנת 1981 בגלריית דביר בתל אביב

גרוס נפטר בגיל 84. היה נשוי לאמנית אביבה דלסקי