Mordechai Hersh Zvi Shmerler

הגה"צ ר' מרדכי צבי שמרלר זצ"ל, מיקירי קרתא דירושלים.חסידא ופרישא,איש שכל כולו תבערת אש לעבודת הבורא, ת"ח וירא אלוקים,מופלג במידות טובות ובמעשי צדקה וחסד,טוב ומיטיב לכל, אהוב ונערץ על הבריות,שמו הטוב נישא בהערצה בפי כל רואיו ובפיהם של גדולי וצדיקי הדורות אשר בצילם הרבה לחסות ולהצטופף. משנות ילדותו ראו עליו הכל כי זה הקטן גדול יהי', וכבר בהיותו ילד קטן כשזכה להכנס אצל הרה"ק בעל ה"דברי יחזקאל" משינווא ,קרא עליו ועל אחיו ר' יעקב ישראל: "צווי ארץ- ישראלדיג'ע צדיקימ'לאך.
ר' מרדכי הערש נולד בעיה"ק צפת ת"ו בשנת תרמ"ז, הי' בן שני להוריו ר' משה מאיר שמרלר זצ"ל וזוג' מ' חי'ה יהודית (בת הרה"ק ר' נפתלי מליטוויסק זי"ע). בשנותיו הצעירות קיבל תורה מפי הגה"צ ר' אברהם פודהוריץ זצ"ל מתלמידיו של האדמו"ר הזקן מסטרעטין זי"ע, ממנו זכה לקנות רבות. כשהי'ה בן 13 נשא לאישה בזיווג ראשון את מרת שרה יהודית בת הגה"צ ר' יעקב מרדכי אלבוים זצ"ל וזוג' מ' שיינדל (לבית גליס). (נפטרה בי' תמוז תשי"ח, ומנוח"כ בצפת).

          ומהם בתם מ' חנה ע"ה, אשת ר' יעקב חנני' זצוק"ל.

בזיוו"ש נישא למ' לאה פריידא ב"ר בנימין ברנשטיין ומ' אסתר שרה ע"ה שהייתה מגזע היהודי הק' מפשיסחא, (אלמנת ר' ירמיהו וובר – שזורי שנפטר בצעירותו בגיל 20 מדלקת קרום המח והותיר בת יחידה מ' מרים יהדית מושקין), נפטרה בו' שבט תשל"ח, ומנו"כ בהר הזיתים, על מצבתה נכתב פ.נ. הצנועה ב"ק מרת לאה פריידא שמרלר ע"ה בת הרה"ח רבי בנימין יהודא ליב בערנשטיין ז"ל נפ' בש"ק ו' שבט תשל"ח .
ומזיווג זה נולדו לו ילדיו בתו מ' אסתר שרה (נולדה י"ד אלול תרע"ז ונלב"ע בד' ניסן תש"ע ומנו"כ בהר המנוחות) אשת ר' אברהם אייזנבאך (נלב"ע בח' שבט תשס"ז ) (בן הרה"צ ר' חיים הערש ואסתר רייזל )

                             ובנו ר' משה מאיר שמרלר וזוג' מ' אסתר גיטל (בת הרה"ח ר' חיים יוסף גוטלי 

פרק מיוחד בחייו הי'ה התקשרותו ודביקותו לצדיקי הדור ובפרט לרבותיו הקדושים, לבית צאנז.ביקש כל ימיו להדבק באילן הגדול של מרנא ה"דברי חיים" זי"ע וצאצאיו הקדושים, ולא מש מזכרונו הביקור בילדותו בהיותו כבן 8, אצל הרה"ק משינאווא זי"ע, שהותיר עליו רושם עז, לשם כך נסע להסתופף בצילו של הרה"ק משינאווא, התקשר אליו עד מאד וזכה אצלו לקירוב מיוחד.מסופר שפעם בשהותו יחד עם רעו וידידו, הרה"ק ר' איציקל מפשעווארסק זצוק"ל, שהעריכו וקילסו עד מאד, בצעינוב, ערך הרה"ק את שולחנו הטהור לרגל יומא דהילולא דצדיקיא, וישבו שם כמה רבנים וגדולי ישראל.במהלך הסעודה פנה הצעשינובער לר' איציק'ל ואמר לו: "היום נכבד בברה"מ על הכוס "איינער א חשובער יונגרמאן" (אברך חשוב מאד), תר ר' איציק'ל בעיניו וחיפש בין היושבים בשולחן, בנסיון להבין מי יזכה בכיבוד, אבל הר' החווה לו על ר' מרדכי הערש, שהי'ה אז אברך צעיר לימים, שעמד מן הצד להתבונן בעבודת הקודש,והורה לו להתיישב וכיבדו בברכת המזון על הכוס.הגה"ק מצעשינוב התבטא עליו בהזדמנות אחרת בלשה"ק: "האברך הזה,איז א תכשיט,אבער א תכשיט...". ביושבו בבית המדרש בצעשינוב במשך שנה תמימה ברציפות שם ר' מרדכי הערש את אוזניו כאפרכסת לשמוע דברי תורה ולספוג בתוכו את הדרך הקדושה אותה התווה רבינו הקדוש, ה"דברי חיים" זי"ע.מצעשינוב שם פעמיו לעבר העיירה הקטנה רודניק, להסתופף בצילו הטהור של הרה"ק ר' צבי הירש מרודניק זי"ע, וכן נסע לעוד מצאצאי מרן ה"דברי חיים" זי"ע. בשנותיו המבוגרות, לאחר שארי עלה מבבל, הסתופף בצל בנו ממשיך השושלת הגה"צ בעל ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע, דבק בו בכל עוז והרבה בנסיעות לנתני'ה לשהות במחיצת קודשו. כל ימיו היו שגורים על לשונו אמרותיהם ומשנתם הקדושה של צדיקי בית צאנז,שמר מכל משמר על הליכותיהם ומנהגי הקודש, ובפרט בחג הפסח הקפיד עד מאד לקיים את כל החומרות והמנהגים, וכל זאת יחד עם מידותיו הנאצלות כשהקפיד ונזהר שלא יהיה זה על חשבון וכבוד הזולת. לקרבה מיוחדת זכה אצל אדמו"רי בית בעלזא זי"ע. התקשרותו אליהם החלה בנסיעתו המיוחדת לשבות בצל קדשו של רבו מצאנז בגליצי'ה.ובשל היותו בר אוריין, ות"ח שהגיע מא"י ובנש"ק המתייחס על צאצאיו של הרה"ק מליז'ענסק זי"ע, נקבעה אכסנייתו אצל מי שהי' אז בנו של ר' יששכר מבעלז. כשהגיעה לגליצי' נכנס לקודש פנימה אצל הרה"ק ר' יששכר דב מבעלזא זי"ע, והמהרי"ד פנה אליו בחיבה יתירה, ואמר לו: "אתה תתאכסן בבית בני", הלא הוא הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע. ניסה ר' מרדכי הערש בענוונותו להתחמק, וכי מי הוא שיזכה להתאכסן אצל קדוש עליון זה, אולם מהרי"ד לא הניחו ואמר: "אדבר עם בני שישנה מעט מתהלוכותיו הקדושות במהלך שבת זו,כדי שלא תופרע מנוחתכם". בכל מהלך שהותו בביתו של המהר"א זי"ע, יצא מרן מגדרו לכבדו ולקרבו עד מאד,אץ וממהר למלאות את כל צרכיו הוא בעצמו אף את המיטה לאורחו, כשהוא אינו מפסיק מלהתלהב כי הוא אורחו של אבא - "דעם טאטענ'ס א גאסט". כל הסתייגויותיו ומחאותיו של ר' מרדכי הערש שהוא אינו ראוי לכבוד זה ולטרחתו של הרה"ק עבורו-לא הועילו,בהפטירו "הרי הינכם אורחו של אבי הקדוש". בליל שבת לאחר השולחן הטהור, כשעלה ר' מרדכי הערש על יצועו לא הצליח להרדם מרב התרגשות, ובייחוד לאור עבודתו הקדושה והנשגבה מבינת אנוש של המהר"א שהתהלך בבית אנה ואנה מתוך סערת הנפש. למחרת השבת אצל הרבי, בבוקרו של יום ראשון, נחפז ר' מרדכי הערש לצאת ולתפוס את הרכבת לקראקא ומשם לוורשא הבירה, בדרכו חזרה לארץ הקודש. אומנם הוא ביקש להיפרד כדין ממארחו הרם, אך כיוון שהציץ בחדרו פעם ופעמיים וראהו תפוס בעולמות עליונים כדרכו, לא העז החסיד להפריע את בן רבו מדבקותו, ויצא בלאט את הבית, ללא ברכת הדרך. כעבור מספר ימים התעניין ר' אהרון מבעלז אצל אנשי ביתו, לאן נעלם האורח מארץ ישראל? ומשהשיבו כי האורח נסע לדרכו, תלה הרה"ק מבעלזא את סיבת אי הפרידה ממנו, כביכול נפגע האורח מטיב האירוח ושמא אף נגרמו לו צער או הפרעה בשנת הלילה, עקב עבודת ד' שלו בכל שעות היממה. לאחר 40 שנה מאז אותה שבת, בשנת תש"ד, הרה"ק מהר"א מבעלזא עלה לארץ יחד עם אחיו הרה"צ מבילגוריא, לאחר שניצלו מגיא ההריגה, ותושבי ירושלים בהמוניהם יצאו להקביל את פניהם נרגשים ונפחדים. בשורה ארוכה נעמדו אלפי בני ירושלים ולחצו את ידו של הרבי שהייתה נתונה במגבת, כדרכו בקודש. עיניו היו עצומות, כלל אינו מבחין מיהו הלוחץ את ידו. כך למעלה משעתיים קיבל אלפי אנשים שביקשו ללחוץ את ידו. אחד מהעוברים בסך לפני הרבי הי' החסיד ר' מרדכי הערש שמרלר, מאישי הסגולה שבירושלים. אף הוא עבר ולחץ ידיים במהירות ונסוג אחור ביראת הכבוד, אך לפתע כמו נעור הרבי מבעלזא והרגיש כי זהו האורח ששהה במעונו, ואז אוא שאלו: "האם שמכם ר' מרדכי הערש?". כן, מיהר החסיד לענות, "טוב שבאתם", נענה הרה"ק מבעלזא וסיפר, כי זה למעלה מעשרים שנה שמצפוני מעיק עליו. ושאלו בחיבה אם כבר הספיק לנוח מאז אותה שבת. ובאותה הזדמנות אף ביקש את סליחתו על ההפרעה לשנתו וביקש ממנו שימחל לו בלב שלם על אותו אירוח אשר לא כדת. "חס ושלום", ענה ר' מרדכי הערש, "הייתה לי הזכות להיות אצל הרבי", "בכל זאת" ביקש הרבי בתחנונים, "אמור נא ג' פעמים 'מחול לך'". לא עמדה לו לר' מרדכי הערש כל ברירה והוא נאלץ לומר בקול גדול: "רבי, מחול לך, מחול לך, מחול לך". כן היה קשור בכל נימי נפשו להרה"ק ר' אהרל'ה ראטה זי"ע בעל ה"שומרי אמונים",והיה מקפיד ביחד עם רעו וידידו בעבודת ד' החסיד המופלא ר' ברוך יצחק פריינד זצ"ל, להתפלל בבית מדרשו מדי ראש חודש. ר' אהרל'ה אף הורה לו בסליחות "זכור ברית" בערב ר"ה לגשת לפני התיבה בבית מדרשו,וזאת על-אף שהקפיד לגשת לבדו, באומרו: "היינט דארף מען האבן א בעל-תפילה א ערליכן איד". ידוע שגם רבו הק' מצעשינוב זי"ע הורה לו לעבור לפני התיבה בסליחות "זכור ברית" עוד בהיותו אברך צעיר לימים. כן הי'ה ידוע כבעל-מספר מתולדותיהם של צדיקים ומעשיהם הטובים, שקיבלם ממקורות נאמנים איש מפי איש. מפורסם הדבר בקרב חסידים ובעלי תריסין, שכאשר נשמע סיפור משמו של ר' מרדכי הערש, הרי שאין עוררין על מהימנותו ודיוקו, כי איש אמת הי' מקטנותו ומילדותו. זקנתו מרת מרים ע"ה בת בתו של ר' מאיר'ל מפרמישלאן זיע"א, סיפרה לו עובדות והנהגות שראתה בעצמה אצל זקנה הקדוש , כשהיא מנמקת בזה שהיא מספרת דווקא לילד מרדכי הערש, כיון שהיא יודעת שידייק בדברים כהוויתם בלא להוסיף או להחסיר. בכל עת מצוא הי' שופע סיפורים, ביומי דפגרא, בסעודות מלווה מלכה, ובפרט בהילולא דצדיקיא בביהכ"נ המיתולוגי בבתי ראנד, עבודתו החלה מהשעות המוקדמות של לפנות הבוקר, כשהיה משכים ועולה לביהכ"נ שבשכונת בתי ראנד- מקום מגוריו, ועומד לשרת בבית ד'- מכניס עצים לתנור ומסיקם כדי לחמם את ההיכל עבור משכימי קום, ובגודל ענוונותו אף היה מכין קפה חם ללומדי בית המדרש בשעה זו. לאחר טבילה במקווה טהרה, עליה הקפיד במסירות נפש, היה יושב והוגה בתורה עד לשעת התפילה עם מנין מיוחד בו התכנסו האריות שבחבורה, עובדי ד' המסולאים בפז ששכונת בתי ראנד היתה משופעת בהם. במנין זה בלטו ר' מרדכי הערש ורעיו החסידים הצדיקים ר' ברוך יצחק פריינד ור' חיים הערש אייזנבאך (חמיו של בתו מ' אסתר שרה (נשאה לבנו ר' אברהם) זצ"ל, שהיו ידועים כשלישי'ה של עובדי ד' שידם לא זזה האחד מרעהו, בתפילה ובשיעורי תורה וחסידות עד לשעת חצות היום. ובימי הילולא דצדיקא של נשמות הצדיקים שיום ההילולא שלהם חל באותו היום, היו נשמעים מפיו באותה שעה פתגמי חן בנעימות ובמתיקות. יחד עם עבודתו הנשגבה בתורה ובחסידות, אף שימש כגבאי צדקה כל השנים, והיה משרך רגליו למרחקים לאסוף כספים לחלקם לעניים.את הכסף היה מעביר למשפחות ע"י שליחים בבקשו שהצדקה תהיה בסתר.לביתו ששאלה אותו פעם מדוע הוא שולח כסף למשפחה מסויימת, שהרי ראתה כי הם אוכלים בשר בקר-מצרך נדיר באותם ימים-ענה: "אם כן, באם הם רגילים כך הרי מחובתי לשלוח להם יותר כסף, כי כך קבעו חז"ל". ביום א' ניסן תשכ"ד חשך עליו עולמו כאשר ידידו ורעו ר' ברוך יצחק הסתלק לבית עולמו, ולאחר שלושה שבועות ביום השבת אחרון של פסח, כ"ב ניסן תשכ"ד נפל למשכב והובהל לבית החולים "שערי צדק". נכדיו הרה"ח ישראל מאיר גוטליב זצ"ל והרה"ח ר' אברהם ברנדווין זצ"ל אצו מיד למעון קדשו של כ"ק מרן האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא זי"ע להזכירו ולבקשו שיעורר רחמים עליו, והוא התבטא ואמר:"וואס וויל הער דארט ר' ברוך יצחק-הער קען נישט אויסהאלטן דארטן אליין?" (מה רוצה שם ר' ברוך יצחק, האם אינו יכול להיות שם לבד). כעבור שעה קלה בעת רעווא דרעווין השיב ר' מרדכי הערש את נשמתו לבוראו. וכבוד גדול עשו לו במותו,כאשר גדולי וצדיקי י-ם ליווהו למרומי הר המנוחות שם נכרה קברו בסמיכות לקברו של ר' ברוך יצחק, כאשר שמו וזכרו הטוב כדמות של חסיד מופלא- נישא בפי כל.