Moshe Yissachar Kesten

אבי, משה יששכר קסטן, היה בנם של יהושע השיל קסטן וזלטה קסטן לבית קישטכר ואחיהם של אברהם והינדה. המשפחה גרה בפשבורסק, שם מצא גם את בת זוגו, שרה (סלה) לבית ברנר, אותה נשא לאשה באוגוסט 1939. כאשר פולין הותקפה על ידי הגרמנים בספטמבר 1939, גויס לחייל הפרשים של הצבא הפולני. עד מהרה נפל בשבי. כאשר הצליח לברוח מהשבי חזר לפשבורסק ולא מצא שם, לא את אשתו ולא את בני משפחותיהם. התברר לו שאמא, משפחתה, משפחתו וכמעט כל היהודים מהעיירה, כמוהם כמו שאר יהודי גליציה, גורשו לשטח הכיבוש הסובייטי. כעבור זמן, כאשר זה התאפשר, חזרו אימו זלטה, אחיו אברהם, אשתו גיטה ובתם ציונה לעיירה. באחד הימים נעצרו אבי ואחיו ע"י הגסטפו יחד עם עוד שמונה אנשים בעלילת גנבה. דינם נחרץ להוצאה להורג. גיטה, אשתו של אברהם, הצילה אותו ואת אבי בהציעה לקצין הגסטפו את תכשיטיה. כאשר התחילו האקציות מצא מקלט בעליית ביתו של לקוח בחנות של הוריו, שם התחבא במשך שנתיים.

עם תבוסת הגרמנים יצא ממחבואו, אך תלאותיו לא הסתיימו. נמסר לו שמספר אנשים בעיירה זממו להרוג אותו בתואנה שהוא קומוניסט. הוא הבין שאם יישאר בעיירה חייו בסכנה. מכיוון שלא היה לו מקום מפלט התגייס שוב לצבא הפולני והשתתף במסע נקמה בגרמנים.  אחרי שחרורו מהצבא ניסה את מזלו במסחר, אך ההצלחה לא האירה לו פנים. כאשר יהודי פולין שהוגלו לברה"מ הורשו ע"י השלטונות של ברה"מ לחזור לפולין נודע לו שאמא ובנות משפחתה חיות בסיביר. כך התחדש הקשר ביניהם אחרי שש שנים בהן לא ידעו אם ימצאו את בן/בת זוגם בחיים. במטרה לעלות לישראל עברו הם ובני משפחתם ששרדו את השואה למחנה עקורים באיינרינג בגרמניה. בעקבות מגפת טיפוס הועברו משם למחנה לכפלד, משם עלו לישראל בספטמבר 1948. בארץ עברו מדירת ארעי אחת לשניה: ממעברת פרדס חנה, לחדר על גג של בית שמט ליפול בשטח הגדול ביפו, שם נולד אחי יהושע, ומשם  לחדר בדירת קרובת משפחה ברמת גן. כעבור שש שנים רכשו דירה בשיכון עולים בבני ברק ושם חיו עד למותה של אמי בשנת 1985. מאז לעלייתו ועד לגיל הפרישה עבד אבא במשרד הפנים. התחיל כפקיד בתל אביב וסיים כסגן מנהל המשרד ברמת גן. אחרי הפרישה ועד לשנת חייו ה-81 המשיך אבא לעבוד בחברת ויזה. בגיל 74 נישא אבא שנית לבת העיירה שרה לנגסם. אבא נפטר ב – 15.11.1993 , כחצי שנה אחרי מות אשתו.